ישראל עומדת בפני משבר כלכלי חמור. עם כל הקושי והכאב לחשוב על כך כעת, יש לזכור שתקופות משבר הן זמן להתחדשות ולחשיבה מחדש. ההתחדשות הכלכלית של ישראל עשויה להגיע דווקא ממקור שיכול להפתיע: החברה החרדית.

המגזר, שנתפס כחוליה החלשה בכלכלה הישראלית, יכול דווקא משום כך להפוך למקדם צמיחה במשק. מהיקפי הפעילות ההתנדבותית וההתגייסות חסרת התקדים של החברה החרדית למאמץ המלחמתי, אנו לומדים על ניצני התחדשות ברמת המעורבות והאחריות החברתית במגזר למתרחש במדינה.

ניתן לשער שהשלכות המשבר הצפוי יהיו ניכרות יותר בשכבות החלשות של האוכלוסייה. התמודדות משקי הבית החרדיים עם קשיים כלכליים בעבר הובילה לא פעם לחשיבה מחדש על המצב, והניעה שינויים במגמות ההשכלה והתעסוקה במגזר. החברה החרדית מורכבת מאנשים ממושמעים, בעלי מוטיבציה גבוהה ומוסר עבודה גבוה – תכונות שהמשק הישראלי יזדקק להן במהלך ההתאוששות מהמלחמה.

כדי לממש את הפוטנציאל הכלכלי שטמון במגזר החרדי, יש לנקוט צעדים הכוללים פיתוח ידע מקצועי ומיומנויות. הסרת חסמים מרכזיים העומדים בפני השתלבות איכותית של עובדים חרדים פוטנציאליים, בעזרת הנגשת ההכשרה הנדרשת והתאמתה לאוכלוסייה החרדית. יש להתמקד בצורכי המעסיקים בענפים מובילים במשק וליצור מסלולי הכשרות איכותיות ייעודיות, ממוקדות ומהירות, שיאפשרו התאמה מקסימלית בין הכישורים והכישרונות הייחודיים של הקהילה החרדית לבין הצרכים המתפתחים בתעשיות השונות.

פיתוח יוזמות באמצעות שותפויות ציבוריות ופרטיות יהיה אבן יסוד באסטרטגיה לשילוב המגזר החרדי בכוח העבודה. השותפויות יעמידו את המשק ואת צורכי המעסיקים במרכז ויניעו צמיחה כלכלית, תוך יצירת הזדמנויות תעסוקה משמעותיות.

ובנוגע לסוגיה הצבאית: אם לפני המלחמה הנושא היה על שולחן הדיונים הפוליטיים, בעיקר בסוגיית גיל הפטור כחסם ליציאה לעבודה, הרי כעת הדיון יתמקד בשאלות ביטחוניות והתארגנות המבנה הצבאי מחדש, לצד שאלת מקומה של החברה החרדית במשוואה.

קשה לומר איך תיראה התארגנות מחדש של צה"ל, אך ללא ספק יש להביא בחשבון את השלכותיה הכלכליות ואת השפעתה על השתתפות החרדים בשיקום כלכלת ישראל. התארגנות כזו תדרוש הרחבה של שורות הגיוס, הארכת משך השירות, וגם פתיחה של ערוצי שירות צבאי אלטרנטיבי לאוכלוסיות נוספות דוגמת שירות טכנולוגי ועורפי גם במסגרות אזרחיות. כל אלה ידרשו גם הכרעה מחודשת על אודות היקפי הגיוס בחברה החרדית, קבוצות הגיל הייעודיות, ולצד זאת גם החלטה על אודות מצבם של מקבלי פטור מגיוס חובה ואפשרותם לצאת לעבודה.

ההתאוששות הכלכלית של ישראל מותנית בהשתלבות מוצלחת של המגזר החרדי בכוח העבודה. הפוטנציאל הבלתי מנוצל, בשילוב שיתופי פעולה אסטרטגיים, הם מפתח לצמצום האתגרים הכלכליים ולבניית כלכלה ישראלית עמידה ומשגשגת יותר.

הטור פורסם לראשונה בישראל היום.

The post החרדים הם המנוע לצמיחה כלכלית ביום שאחרי המלחמה | טור של יהודית מילצקי appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

הטבח הנורא בשמחת תורה הותיר אותנו שבורים, מזועזעים והמומים. אין ספק שהאירוע, מהנוראים שידעה מדינת ישראל, צריך להביא אותנו כחברה להערכה מחודשת של האיומים שאיתם אנחנו מתמודדים ולתכנן מחדש את האסטרטגיה המתאימה לאותם אתגרים וסכנות. אחד הלקחים המשמעותיים שיש להסיק מהאירוע הוא הצורך שלצד צבא חזק ומיומן, תעמוד חברה אזרחית מאורגנת בסיטואציה של איומים ואתגרים ביטחוניים בהיקפים גדולים.

קשה לדמיין איך האירועים הללו היו מסתיימים ללא כיתות הכוננות והמתנדבים הרבים שמצאו את עצמם בקו הראשון של האש; ללא מתנדבי ארגון איחוד הצלה – שסיפורי הגבורה וההצלה שלהם לא הפסיקו להדהד בימים שלאחר הטבח; ללא אנשי זק"א, שנאלצו להתמודד ברגישות עם מצב שכמוהו איש במדינה לא זוכר; ללא כל אותן יוזמות ספונטניות שצצו ברחבי הארץ מתוך רצון להעניק מענה דחוף לשלל האתגרים שהציפו את המערכת: מארגון רשימות של נעדרים ועד סיוע למפונים או לפתרון קשיי האספקה לכוחות המילואים.

החברה האזרחית הישראלית התגלתה כאן במלוא כוחה לא רק בגלל הקשיים של מערכות המדינה לתפקד בזמן אמת, אלא כי ישנם דברים שרק ארגונים אזרחיים יודעים לספק להם מענה מותאם. הפריסה הרחבה, החיבור לשטח, ההיכרות מקרוב עם הצרכים של האוכלוסייה והיכולת לחשוב מחוץ לקופסה הם כמה מהמאפיינים הייחודיים שארגונים אזרחיים טובים מצטיינים בהם. החשיבות של אותם מאפיינים נעשית קריטית כאשר מדובר, חלילה, באתגרים בהיקפים מערכתיים כמו זה שראינו בעוטף עזה. אלו באו לידי ביטוי כבר במשבר מגפת הקורונה, ועובדת נחיצותם התעצמה במשבר הנוכחי.

למדינת ישראל יש הון אנושי עצום בתחום הסיוע האזרחי. אי-אפשר שלא להזכיר בהקשר זה את החברה החרדית, שהאקו-סיסטם שלה נעשה כר פורה למגוון נרחב של יזמות חברתית יצירתית ואיכותית. סטארטאפים של ארגוני סיוע אזרחיים, שיודעים לתת מענה לשלל מצוקות וצרכים; שפעם אחר פעם מצליחים למלא חללים שהמערכות הציבוריות אינן יודעות למלא: זק"א, איחוד הצלה, עזר מציון, יד שרה, ידידים, זכרון מנחם, מתנת חיים ועוד – כל אלו הן רק דוגמאות ספורות לרשת חברתית מסועפת שיודעת להתגייס ולתת מענה מהיר, יצירתי ומותאם לכלל אזרחי מדינת ישראל. ביום שאחרי המלחמה תידרש הערכה מחודשת של האתגרים שעימם מדינת ישראל צריכה להתמודד ושל דרכי התגובה, ובהתאם לכך לארגן את המערכות השונות.

לארגוני החברה האזרחית בכלל ולמערכות המפותחות בקרב הארגונים שהוקמו בעשורים האחרונים בחברה החרדית בפרט, יכול להיות תפקיד מפתח בבניית הכוח והחוסן בעורף. בהקשר זה צריך למפות ולהכיר גם את ההון האנושי של החברה האזרחית, לתעל ולרתום אותו בצורה מושכלת לאתגרים הביטחוניים של מדינת ישראל וליצור את החיבורים הנדרשים בין המערכות הממלכתיות, הציבוריות והביטחוניות, לאלה האזרחיות.

במציאות החדשה שאליה נקלענו, אף מוסכמה ישנה לא צריכה להיות מובנת מאליה. שאלות כמו מבנה הכוח של הצבא, היקפי הגיוס הנדרשים והאופן הנכון לשלב את כלל האוכלוסייה במאמצים אלו — כולל החברה החרדית — כל אלו שאלות שצריכות להיבחן מחדש. גם החברה החרדית תצטרך להיות שותפה בחשיבה מחדש על אחריותה ותפקידה במערך החירום והביטחון בישראל, ולא להסתמך על התשובות הישנות ועל סטטוס-קוו שאינו רלוונטי. אבל חשוב לא פחות לדעת להעריך נכון את התרומה הייחודית של המגזר החרדי ושל ארגוני החברה האזרחית החרדיים להשתלב בתוך המאמצים הלאומיים.

המשימה הראויה בעת הזאת היא רתימה מובנית של הכוחות האזרחיים הפועלים בקהילה החרדית ומחוצה לה לתוך המענה הממסדי הבסיסי של מוסדות המדינה בעת חירום, כמו צה"ל, פיקוד העורף, משטרת ישראל והשלטון המקומי. על המדינה לא רק להסתמך על טוב ליבם ועל האחריות הלאומית שהם מגלים, אלא גם לשלב אותם כחלק בלתי נפרד ממבנה הכוח בשגרה ובחירום, להגנה על האזרחים בעורף ובחזית. לשם אתגרים כאלו, גמישות ויצירתיות הן שם המשחק – והחברה האזרחית בכלל וזו החרדית בפרט מחוננת בתכונות אלו בשפע. הן חייבות להיות בחוד החנית של כל תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח.

הטור פורסם לראשונה ב-YNET

The post הימים הקשים הוכיחו את כוחם של ארגוני החברה האזרחית, ובפרט אלה החרדיים | טור של אלי פלאי appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

טור של שני זוסמן-אפרתי, חוקרת תעסוקה ודיור במכון החרדי למחקרי מדיניות

אחרי שנים של סטגנציה, פתאום אנו עדים לקפיצה של ממש בשיעורי התעסוקה של גברים חרדים. מה שלא הצליחו לעשות תקציבים של מאות מיליונים, תוכניות הכשרה, שוברים ומרכזי הכוון, הצליחו לעשות יוקר המחיה והריבית המטפסת. מצד אחד מדובר במגמה מבורכת, אך מצד שני – האם מה שישראל זקוקה לו זה עוד עשרות אלפי ידיים עובדות בשכר ובפריון נמוך?

זה שאנשים יוצאים לעבוד לא אומר שהם יוצאים לעבוד 'נכון'. מה הפירוש לעבוד 'נכון'? – ניקח לדוגמא את יוסף, חרדי בן 28, נשוי עם שלושה ילדים. עד לפני כמה חודשים היה אברך בכולל, ולאחרונה הוא ואשתו החליטו שהם זקוקים להגדיל את ההכנסה המשפחתית, ולכן החליט למצוא עבודה. לכאורה החלטה שתועיל למשק הישראלי, וגם לכלכלה האישית שלו. אבל בואו ניקח בחשבון את המרכיבים הבאים במשוואה: יוסף נכנס לשוק התעסוקה מתוך אילוץ, ולא מתוך בחירה. הוא מגיע לעולם הזה בלי הכנה והכשרה מתאימים, ולכן אין הרבה תחומי תעסוקה שאליהם יוכל להיכנס.

איך יראו חייו של יוסף שנה מהיום? כנראה הוא יאלץ להסתפק בעבודה בדרג איכותי נמוך, בלי אפיקי התפתחות וקידום, ביכולת השתכרות מינימלית, ועם סיפוק אישי נמוך אפילו יותר. במיוחד לנוכח העובדה שהוא הקריב ערך גדול מאד בחייו – לימוד תורה – וקיבל תמורה פחותה מאד בעבור כך. והכי מתסכל, מבחינתו וגם מבחינת המשק, זה שהוא כנראה יישאר במצב הזה עד הפנסיה. ואם התופעה של העלייה בשיעורי התעסוקה בחברה החרדית תתעצם – כך ייראו חייהם של שליש מהאוכלוסייה.

אז מה אפשר לעשות על מנת להגדיל את שיעור הנכנסים לעולם התעסוקה מהמגזר החרדי, אבל 'נכון'? אם שנים של השקעה ממשלתית בתוכניות הכשרה ותעסוקה השפיעו במעט מאוד על שיעור התעסוקה, באילו עוד צעדים ניתן לנקוט על מנת לשפר את איכות התעסוקה של הגברים החרדים? – התשובה לשאלות הקריטיות הללו טמונה בשינוי פרדיגמה בכל הנוגע למדיניות עידוד תעסוקה בציבור החרדי.

כל מי שמכיר את החברה החרדית יודע שהיא לא מקשה אחת ומורכבת מזרמים שונים, קהילות ותתי קהילות. דפוסי התעסוקה משתנים בהתאם לקהילה אליה משתייכים, עמדת ההנהגה ומשתנים שונים פנים-קהילתיים וסביבתיים. החלטה של גבר או אישה חסידים מבני ברק לצאת לעבוד שונה מגבר ואישה חרדים ליטאים מירושלים או מבית שמש. לכל קהילה, לכל שכונה ולכל רשות מקומית יש דפוסי תעסוקה שונים שנובעים הן מרמת ההכשרה של התושבים, והן מרמת המוטיבציה להשתלב בשוק העבודה.

הדרך לייעל את שילוב הגברים החרדים בשוק התעסוקה לא עובר דרך הגדלת תקציבים, אלא דרך ביזור סמכויות לרשויות המקומיות. במקום שהמדינה תתכנן תעסוקה ברמה ארצית, ובהתאם תתייחס לחברה החרדית כאל מקשה אחת, לרשויות מקומיות יהיה את הכוח והסמכות לתכנן את התעסוקה ברמה המקומית בהתאם למאפייני וצרכי התושבים – אותם היא מכירה מקרוב.

חשבו על התרחישים הבאים: מוקמת עיר חדשה? הרשות המקומית, שמכירה טוב יותר את מאפייני התושבים החדשים, תוכל לייצר עבורם פתרונות תעסוקתיים מדויקים יותר ולהביא לעיר מעסיקים שמתאימים לאופי וליכולותיהם המקצועיות. במקרה אחר, הרשות המקומית מזהה לפתע שיש מחסור בעובדים באחד המפעלים הסמוכים? תהיה לה היכולת לפתוח בהכשרות מקצועיות לתושבים. כעבור תקופה מזהים שהתושבים מעדיפים להשתלב בתעסוקה בעיר אחרת? לרשות המקומית יהיה אינטרס לשפר את התחבורה הציבורית לאותו אזור.

נוסף לזיהוי טוב יותר של צרכי התושבים על ידי הרשות המקומית, בביזור הסמכויות לתכנון תעסוקה יש עוד שני יתרונות חשובים: מהירות תגובה ואמון. שינויים שנעשים ברמה העירונית בהתאם לצרכי השוק הם מהירים יותר מאשר שינויים שנעשים על ידי ניהול מרכזי, שהוא לרוב איטי ומסורבל. כמו כן, בחברה החרדית יש אמון גדול יותר ברשויות המקומיות מאשר בזו הארצית, ולכן תוכניות שמקודמות על ידי הרשות המקומית יתקלו בפחות התנגדויות.

כיום לשלטון המקומי אין את הכלים הרגולטורים המתאימים כדי לתרום לפיתוח התעסוקה המקומית בצורה טובה. עיריות שמנסות להיות חלק מהשינוי ולתעל תקציבים נתקלים בקשיים בירוקרטיים. מערכתית – בעיריות השונות כמעט ואין אגף או אדם שאמון על קידום תעסוקה מקומית.

אני מציעה לשנות פרדיגמה ולעבור מנקודת מבט ארצית לנקודת מבט מקומית. שינוי זה יכלול תוכניות אסטרטגיות מקומיות, חיבור מעסיקים, תכנון תחבורה אופטימלי לאזורי תעסוקה והתאמת הכשרות מקצועיות. כך, נוכל להזיז את המחט בצורה כזאת שתתאים לחברה החרדית בפרט ולחברה הישראלית ככלל.

הטור התפרסם לראשונה בכלכליסט.

The post השיטה שטרם נוסתה על מנת לשלב חרדים בשוק העבודה | טור של שני זוסמן-אפרתי appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

אפשר להמשיך להתבוסס בבוץ הקרבות, להטיל רפש אחד בשני, לפרנס את כלי התקשורת ולתת לפוליטיקאים משני הצדדים להפיק רווח פוליטי. מנגד, אפשר גם לנסות לחשוב מחוץ לקופסה ולהציע מהלך שאמנם אינו פותר את הבעיות מהשורש, אך לפחות ייתן מענה מיידי, גם אם לא מושלם, לחלק מבעיות היסוד.

כ־400 אלף חרדים וחרדיות נמצאים בגיל העבודה (64-25). שיעור התעסוקה בקרב נשים חרדיות עומד על 79%, דומה לשיעור הנשים העובדות באוכלוסייה הלא־חרדית (81%). הבעיה הגדולה נמצאת בקרב הגברים החרדים, ששיעור התעסוקה שלהם הוא 52% בלבד. גם בקרב הגברים שכן עובדים מדובר בעבודות בשכר נמוך – זאת כתוצאה מהיעדר השכלה מקצועית איכותית. גבר חרדי משתכר בממוצע חודשי כמחצית משכרו של גבר יהודי שאינו חרדי (8,800 ש' לעומת 17 אלף ש'). בשורה התחתונה, כ־65% מכוח העבודה החרדי משתתפים בשוק העבודה. יותר מ־250 אלף חרדים יוצאים מדי בוקר לעבודה. לצידם, 100 אלף גברים אינם עובדים ומשקיעים את כל זמנם באוהלה של תורה.

חלק הארי של החברה החרדית נמצא כבר בשוק העבודה. הבעיה הגדולה היא הפריון והשכר הנמוך, כאמור כתוצאה מחוסר בהשכלה מתאימה.

במקום להמשיך לקטר ולהתלונן על מגזר לא יצרני הגיע הזמן לייצר פתרונות מותאמים עבור המגזר, שישפרו דרמטית את יכולותיהם המקצועיות של החרדים שכבר נמצאים בשוק העבודה – או שעתידים להיכנס אליו בעוד זמן קצר.

בשונה מגבר חילוני שתהליך ההכנה לקריירה המקצועית שלו מתחיל למעשה כבר בבית הספר היסודי, נמשך בתיכון ומגיע לאקדמיה, הקריירה המקצועית של הגבר החרדי יוצאת לדרכה, בדרך כלל, בתחילת העשור השלישי לחייו – ולאחר נישואיו.

לכן, כדי לשלב את הגבר החרדי בצורה מיטבית בשוק העבודה, יש להוציא לפועל תוכנית אסטרטגית שתכלול מסלולי הכשרה מקצועיים, איכותיים ומפוקחים המותאמים לאורח החיים החרדי ולגיל המאוחר שבו מתחילה הקריירה המקצועית של הגברים החרדים. במקום שהגבר החרדי יתפוס את העבודה הראשונה שנקרית בדרכו, שהיא במקרים רבים ללא אופק תעסוקתי ובשכר נמוך, תהיה לו אפשרות למצוא מסלול מקצועי שמתאים לו ולהשתלב בשוק התעסוקה בצורה מיטבית.

רק לאחרונה התפרסמו הציונים הגבוהים שהשיגו בוגרות הסמינרים החרדיים במסלול ראיית חשבון, זאת למרות העובדה שלמדו במסלול ייחודי ומותאם ללא תואר אקדמי. ובתחום ההייטק, בשיתוף גורמים בכירים בתעשייה נבנתה תוכנית ייעודית, לא אקדמית, עבור בנות הסמינרים החרדיים וזכתה להצלחה יוצאת דופן. בוגרותיה משולבות במשרות בכירות בתעשייה ומשתכרות שכר דומה למקבילותיהן.

בעקבות מחקר שערכנו במכון החרדי למחקרי מדיניות, בשיתוף עם מכון אהרון, נוצרה תוכנית MeGo המופעלת באמצעות קרן קמ"ח, שבה אברכים חרדים ללא רקע מוקדם מוכשרים למשרות בהייטק. מדובר בדוגמאות מובהקות לכך שבמקצועות שונים ניתן להתאים את ההכשרה למגזר החרדי, ללא תואר אקדמי ומבלי לפגוע באיכות המקצועית.

נכון, הפתרונות הללו לא מושלמים, ואכן אולי היה עדיף שההכשרה המקצועית תתחיל בגיל צעיר יותר ובנתיב האקדמי המקובל, אך מה לעשות שבטווח הקצר לפחות לא נוכל להגיע להסכמות הללו.

אז מה חשוב לנו יותר – להכריע זה את זה בוויכוח סלון, או להגיע לפתרון שיקדם אותנו כחברה? אני מציע לבחור בדרך השנייה.

מאיר הירשמן הוא עמית מחקר במכון החרדי למחקרי מדיניות, עורך ומבקר ראשי בפרויקט אוצר מפרשי התורה במכון ירושלים.

המאמר פורסם לראשונה בישראל היום.

לנתוני תעסוקה במרכז הנתונים ע"ש וואהל לחצו כאן.

The post יש פיתרון מידי לתעסוקת החרדים | מאמר מאת מאיר הירשמן appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

ממצאים אלה של דוח המבקר הינם חמורים בעיקר בשל מצוקת הדיור המשמעותית הקיימת בחברה החרדית. ואולם הם הופכים חמורים עוד יותר שעה שבידי המדינה מצויה תכנית אסטרטגית מפורטת לצורך התמודדות עם מצוקת הדיור בחברה החרדית.

תכנית זו, שהוכנה על ידי המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית בשנת 2016 עבור משרד הבינוי והשיכון, קבעה כי על מנת לסגור את הפערים הקיימים, וכדי להתמודד עם צרכי העתיד, נדרשת החברה החרדית לכ-10,000 יחידות דיור מדי שנה עד לשנת 2035. לאחר בחינה מעמיקה של ההיצע הפוטנציאלי, קבעה התוכנית האסטרטגית כי יעדים אלה יכולים להיות מסופקים רק באמצעות יצירת תמהיל בין תכנון ושיווק של דיור חדש בערים חרדיות, הרחבת שכונות חרדיות בערים מעורבות, ומיצוי הפוטנציאל הקיים במרחבים חרדים ותיקים – בעיקר באמצעות מימוש מהיר של תוכניות להתחדשות עירונית.

ממשלת ישראל אימצה, כבר בשנת 2016, את המתווה המוצע בתוכנית האסטרטגית וקבעה יעדים לתכנון ושיווק של יחידות דיור לשנים 2016-2018. כמו כן הורתה הממשלה בהחלטתה לפעול בהתאם לתמהיל המוצע בתוכנית האסטרטגית, ולפעול במקביל במגוון הערוצים כדי לעמוד ביעדים אלה.

דוח מבקר המדינה לשנת 2023 מצביע על כך המדינה כשלה בכל אחד מהיעדים האמורים: ראשית, המדינה כשלה מלעמוד ביעדי התכנון והשיווק שהיא עצמה הציבה. ואולם חשוב יותר, דו"ח המבקר מבהיר, כי המדינה נמנעה מליישם את המלצות התוכנית האסטרטגית בכל הקשור ליצירת תמהיל למיצוי פוטנציאל הדיור, וחלף זאת התמקדה בתכנון ושיווק של יחידות דיור בריכוזים חרדים ובפריפריה הצפונית בלבד.

לשם המחשה, נכון לכתיבת שורות אלה, לא בוצע ולו פרויקט אחד של פינוי בינוי רחב היקף במרקמים חרדיים ותיקים (ירושלים, בני ברק, אשדוד), מציאות הפוגעת משמעותית באפשרות למצות את פוטנציאל הדיור הקיים במרחבים אלה.

ממצאיו של דוח המבקר ביחס לכישלונה של המדינה מלעמוד ביעדים שהציבה לעצמה בכל הקשור להתמודדות עם מצוקת הדיור בחברה החרדית, לפיכך, חושפים מציאות בעייתית החורגת מתחומיו של נושא זה.

במובן זה דוח המבקר מצביע על כך שגם כאשר המדינה פועלת לזיהוי כשלים ולאיתור פתרונות באופן מקצועי, כמו לדוגמה בעת הכנתה של תכנית אסטרטגית מקצועית, וגם כאשר תוכניות מקצועיות אלה מאומצות על ידי הממשלה כתוכניות עבודה אופרטיביות, גופי הביצוע מאת המדינה בוחרים לעצמם איזה חלקים ליישם, מבלי לתת את הדעת על חשיבות המכלול כולו.

הפעולה הסלקטיבית הזו של גופי הביצוע אינה מאפשרת את הגשמת יעדיה של התוכנית האסטרטגית, וממילא דינה לככב, כמה שנים מאוחר יותר, בצד האפל של דוחות מבקר המדינה.

הלקח, אם כן, שצריכה המדינה לקחת מדוח המבקר בעניין זה, הוא כי תוכניות אסטרטגיות מקצועיות אינן קישוט או תפאורה. היעדים הראויים שתוכניות אלה מציבות ניתנים להשגה רק ככל שאלה תיושמנה כמכלול.

בנימה חיובית יותר כדאי לציין, כי בשנה האחרונה חל שינוי משמעותי באופן שבו תופסת המדינה את ההתמודדות עם אתגר הדיור בחברה החרדית. עיקרו של שינוי זה נעוץ בתובנה שעלתה גם בדוח המבקר, ולפיה השגת ייעדי הדיור בחברה החרדית אינה אפשרית רק באמצעות שיווק יחידות דיור בערים חרדיות ובפריפריה, וכי על המדינה להרחיב את תמהיל התכנון והשיווק לצורך זה.

תכנונה של העיר כסיף כעיר חרדית חדשה והקצאת שכונה חרדית חדשה בעיר קריית גת הינם צעד משמעותי להשגת ייעדי הדיור הנדרשים. חשובה לא פחות העובדה, כי בשנה האחרונה נוקטת הרשות להתחדשות עירונית פעולה משמעותית להרחבת יישומן של תוכניות להתחדשות עירונית במרחבים חרדיים ותיקים. שינוי זה משמיע את יישומה של התוכנית האסטרטגית לדיור בחברה החרדית, הלכה למעשה, והצלחתם עשויה להוביל את המדינה, אולי לראשונה, לעמוד ביעדיה להתמודדות עם מצוקה הולכת ומחריפה זו.

ד"ר שי שטרן הוא ראש תחום דיור במכון החרדי למחקרי מדיניות, מרצה בכיר בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר אילן. מומחה בדיני קניין, תכנון ובניה וההבניה המשפטית של המרחב.

המאמר פורסם לראשונה ב-ICE.

לקריאת התכנית האסטרטגית לדיור לאוכלוסייה החרדית לחצו כאן.

The post תוכניות אסטרטגיות הן לא קישוט: האמת מאחורי דו"ח מבקר המדינה | מאמר מאת ד"ר שי שטרן appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

מעיבודי נתונים של המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית עולה, כי באופן כללי השכר החודשי של גברים בשוק העבודה בישראל הולך ונפגע. כלומר, באותן 20 שנה של עלייה מתמשכת בשיעור התעסוקה של גברים חרדים בשוק העבודה, פערי השכר בינם לבין גברים יהודים שאינם חרדים הם במגמה הפוכה לחלוטין: בשנת 2000 פער השכר בין גבר יהודי לא־חרדי וגבר חרדי עמד על 36%. היום, הוא עומד על 49%. פער השכר עומד גם בהלימה עם מגמות התעסוקה: שיעור תעסוקת גברים חרדים מאז שנת 2015 התייצב בסביבות 50% ועמו הגיעה גם התייצבות של פער השכר בסביבות 49%.

נכון, יותר ויותר גברים חרדים נכנסים לשוק העבודה בישראל, מגמה חשובה לעתידה הכלכלי של החברה היהודית בישראל. אבל נראה שהפעולות המסיביות שנעשות כדי לגרום לזה לקרות – בין אם אלו סנקציות כלכליות וקיצוצי קצבאות ובין אם אלה הקצאת תקציבים להכוונה, אבחון והכשרה – גורמות לגברים החרדים "להידחף" פנימה אל שוק העבודה באופן לא נכון ולא יעיל. האם זה מה שאנחנו רוצים לראות? עשרות אלפי גברים חרדים עובדים, בכל מחיר? האם אנחנו משתמשים בכלים הנכונים לעודד ולאפשר תעסוקה איכותית של גברים חרדים?

בתקציב המדינה שמאושר בימים אלו, ישנם ניצני בשורה, כאשר לראשונה זה זמן רב מונח על השולחן נושא ההכשרות המקצועיות, אחרי השקעה רבה ארוכת שנים רק בהשכלה אקדמית. ניכר הבנה, בין השורות, כי האוכלוסייה החרדית מתנהגת שונה בשוק העבודה, וזקוקה למערכות ולכלים המותאמים למאפיינים ולצרכים שלה.

בכל הנוגע להשתלבות חרדים במערכות הישראליות, בין אם בכלכלה ובין אם במערכת הביטחון או בכל תחום אחר, נדרשת יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה. זאת, כדי לאפשר מצד אחד מענה, אמיתי וחשוב, לצרכים של המערכות הישראליות, ומצד אחר לאפשר לציבור בעל מאפיינים, ערכים ומסלול חיים שונה להשתלב באותן מערכות.

התאמת הכלים והמענים לכניסה לתעסוקה איכותית לאוכלוסייה החרדית לא מגיעה מתוך תפישה כי לחברה החרדית מגיע יחס מיוחד ותקציבים עודפים, אלא מתוך הבנה שהחברה הישראלית מורכבת ומגוונת. על מנת לאפשר לכל הקבוצות המרכיבות את הפסיפס האנושי שלנו לחיות ולהתקיים יחד, אנחנו צריכים להבין ולכבד את המאפיינים והערכים של האוכלוסיות השונות ולתת להן כלים מותאמים, מבחינת האיכות ולא הכמות.

חייבים לזכור גם את האחריות הפנים־קהילתית של המגזר החרדי: בהינתן העובדה שכיום כל גבר חרדי שני עובד, בין אם הוא עושה זאת לצד לימודים בכולל או בלעדיהם, יש לקהילה כמו גם למדינה מחויבות לתת כלים בסיסיים שיאפשרו לבוגר מערכת החינוך החרדית לפרנס את ביתו באופן מיטבי.

צריך וכדאי לייצר כלים מודולריים, מותאמים קהילתית, שיאפשרו רכישה של ידע ומיומנויות נדרשות לעולם העבודה, בתוך ומחוץ למערכת החינוך, באופן גמיש ומותאם. עם זאת, ברורה ההבנה כי תוכניות העבודה הממשלתיות נדרשות לחשיבה מחדש רחבה, מקיפה, יצירתית ומותאמת על סוגיית התעסוקה של גברים חרדים, על מנת שנוכל לראות השתלבות נכונה ואופטימלית שלהם בשוק העבודה. אפשר להתחיל במחקר להערכת יעילותן של תוכניות ויוזמות קיימות, זיהוי אזורים לשיפור ופיתוח אסטרטגיות יעילות יותר והתאמת תקציבים ומאמצים עתידיים.

יהודית מילצקי היא ראש תחום תעסוקה במכון החרדי, מתמחה בהשכלה ותעסוקה במגזר החרדי בהיבטים מגדריים, קהילתיים וגיאוגרפיים.

המאמר פורסם לראשונה ב-TheMarker

לנתוני תעסוקה במרכז המידע ע"ש וואהל לחצו כאן.

The post עובדים יותר, מרוויחים פחות: הגברים החרדים נדחפו לשוק העבודה, שאינו מוכן לקראתם | מאמר מאת יהודית מילצקי appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

בן דרור הציג את היוזמות שהמכון מקדם בנוגע לשיפור השילוב של האוכלוסייה החרדית בשוק העבודה, בדגש על יוזמות ש"עוקפות" את סלעי המחלוקת הציבורית כגון שילוב לימודי ליבה בחינוך החרדי.

לכתבה המלאה לחצו כאן.

The post מנכ"ל המכון אודי בן דרור מתראיין למעריב בנושא תעסוקת חרדים appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

כדי להבין איך גברים חרדים הגיעו למצב הזה, צריך לחזור לנקודת ההתחלה – לנסיבות שבהן הם מתחילים את דרכם בשוק העבודה. גבר חרדי שבוחר לצאת לעבוד עושה זאת לרוב בגיל מאוחר יחסית ומתוך צורך כלכלי משמעותי – יש לו כבר משכנתה לשלם ומשפחה לפרנס. למעשה, הוא נמצא בשלב שבו הוא חייב להתחיל להביא משכורת הביתה ומהר. כאשר מצרפים לכך את ההיכרות המוגבלת שלו עם שוק העבודה, עם מגוון ההכשרות השונות והמסלולים התעסוקתיים – מקבלים גבר שממהר מאוד להיכנס לשוק העבודה עם מעט מאוד כלים וידע.

בהתאם, גברים חרדים רבים ישתתפו בהכשרות קצרות ולא ממצות, או ידלגו על שלב ההכשרה כליל, מה שמוביל אותם ישר לתעסוקה בשכר נמוך. פעמים רבות גבר חרדי יתחיל לעבוד ורק אז יבין שהוא צריך הכשרה טובה כדי להתקדם, אבל לרוב זה יהיה מאוחר מדי, מאחר שבתוך מסלול התעסוקה קשה לעצור ולהתחיל מהתחלה. את התוצאות ברמת הפרט ניתן לראות בחוסר יציבות תעסוקתית, בעבודה "לא איכותית" ובשכר נמוך. ברמת החברה, המצב מהווה תמריץ שלילי לגברים חרדים אחרים לצאת לעבוד.

חרדים, אילוסטרציה. צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

חשוב להזכיר שבפני הגבר החרדי עומדים גם לבטים וחששות חברתיים. כשהוא שוקל להשתלב בשוק העבודה, הוא למעשה עומד לשנות את מסלול החיים שאליו יועד מגיל צעיר, ולנגד עיניו עומדים הוויתור על ערכים עמוקים לטובת "גשמיות", "פרנסה" ושאר ענייני העולם הזה, כמו גם חששות מירידה ברמת הדתיות והרוחניות שלו עקב השינוי.

כשמודל העבודה נראה כך, וכולל בתוכו כל כך הרבה סיכונים לעומת סיכויים, איך ניתן לצפות או לקוות שיחול שינוי משמעותי בשיעור ההשתתפות של גברים חרדים בשוק העבודה? וכיצד העסקתם תועיל למדינת ישראל, כאשר הערך הכלכלי ותרומתם למשק קטנים ומניבים שיעורי מס שוליים, במקרה הטוב?

מדינת ישראל פיתחה כמה מענים ותוכניות כדי לעודד תעסוקת גברים חרדים, אולם אלה מכוונים בעיקר למי שעומדים בדלת הכניסה לשוק העבודה: הם מציעים אבחון והכוונה תעסוקתית ראשונית, כלים בסיסיים נדרשים ותוכניות הכשרה שונות ומשונות, שלא מבטיחות בהכרח ביטחון תעסוקתי בסופן.

בהיעדר היכולת לרכוש כלים המובילים לתעסוקה איכותית, ובהיעדר מודלים של הצלחה בהשתלבות ובשכר גבוה, התמריץ של גברים חרדים להשתלב בתעסוקה יישאר נמוך ולא נראה שינוי משמעותי בשיעור תעסוקתם. על מנת לייצר שינוי משמעותי – ובכך להשפיע גם על מספר הגברים החרדים העובדים – יש צורך בארגז כלים יצירתי שמבין את מסלול החיים השונה שלהם. ארגז הכלים צריך לכלול הקניית מידע ויכולות הקריטיים עבור הגבר החרדי כדי שיוכל להתחיל מסלול תעסוקתי אופטימלי, בהתחשב בנסיבות.

לצורך כך, יש להתחיל בפיתוח הכשרות יעילות וממוקדות, שמחוברות באופן מקסימלי למעסיקים ולשוק העבודה, וכן בבניית תהליכי ליווי ארוכי טווח שיאפשרו כניסה נכונה, מותאמת ויעילה אל שוק העבודה, וילוו את הגבר החרדי גם ביום שאחרי.

יהודית מילצקי היא חוקרת בכירה בתחום התעסוקה, מתמחה בהשכלה ותעסוקה במגזר החרדי בהיבטים מגדריים, קהילתיים וגיאוגרפיים.
הטור התפרסם ב-Ynet ב-5 בפברואר 2023

לנתוני תעסוקה במרכז המידע ע"ש וואהל לחצו כאן

The post כך כשלנו בשילוב הגבר החרדי בשוק העבודה | מאמר דעה מאת יהודית מילצקי appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

פלאי משתף על הראייה האופטימית שלו לגבי עתיד ישראלי משותף לחרדים וחילונים, וכן מציג מספר מקומות אסטרטגיים בהם ניתן לפעול באופן מידי לקירוב ולקידום שיתוף הפעולה העתידי.

לקריאת הכתבה לחצו כאן.

The post "ל-90% מהבעיות יש פתרון" – אלי פלאי בראיון לכלכליסט, 29.01.2023 appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

The post צפו: דרושה תכנית לאומית להכשרות המקצועיות בסמינרים החרדיים לנשים appeared first on תכנית הבכירים: 2030.