גם בהשוואה למערכות החינוך בישראל, ציון הבנות החרדיות במתמטיקה עומד על 474 לעומת 473 בחינוך הממלכתי ו-454 בחינוך הממלכתי-דתי. בקריאה – הציון של התלמידות החרדיות עמד על 522, לעומת 510 בממלכתי ו-494 בממ"ד. הנתונים המדהימים מצביעים על הפוטנציאל האדיר הטמון במערכת החינוך החרדית בכל הקשור להישגים ומיומנויות נדרשים למקצועות המובילים במשק.

יו"ר המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית, אלי פלאי: "במקום לבחון את מערכת החינוך בעיניים של לימודי ליבה, מחקר פיזה בוחן מיומנויות שרלוונטיות לשוק התעסוקה. כמו בתוצאות לבחינת רואי החשבון, שם תלמידות הסמינרים החרדיים הצטיינו וכבשו את צמרת התוצאות עם 96% אחוזי מעבר, כך גם במחקר פיזה התלמידות החרדיות מוכיחות את כישוריהן ואת הפוטנציאל הגלום במגזר החרדי".

פלאי מוסיף: "כדאי לזכור שהמורות שהביאו את הבנות החרדיות להישגים שהם גבוהים גם ביחס לשאר מדינות ה-OECD, הן מורות שבמשך שנים לא קיבלו את תוספות השכר של רפורמת "אופק חדש". בימים אלה, לאחר שכבר אישרו להן את תוספות אופק חדש, מתנהל ויכוח ציבורי לא הוגן האם אותן מורות, שהוכיחו את התרומה שלהן למיומנויות של תלמידותיהן ותרומתן למשק, זכאיות לקבל את מה שזכאית לקבל מורה לא חרדית".

The post התלמידות החרדיות כובשות את תוצאות מחקר פיזה 2022 appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

ישראל עומדת בפני משבר כלכלי חמור. עם כל הקושי והכאב לחשוב על כך כעת, יש לזכור שתקופות משבר הן זמן להתחדשות ולחשיבה מחדש. ההתחדשות הכלכלית של ישראל עשויה להגיע דווקא ממקור שיכול להפתיע: החברה החרדית.

המגזר, שנתפס כחוליה החלשה בכלכלה הישראלית, יכול דווקא משום כך להפוך למקדם צמיחה במשק. מהיקפי הפעילות ההתנדבותית וההתגייסות חסרת התקדים של החברה החרדית למאמץ המלחמתי, אנו לומדים על ניצני התחדשות ברמת המעורבות והאחריות החברתית במגזר למתרחש במדינה.

ניתן לשער שהשלכות המשבר הצפוי יהיו ניכרות יותר בשכבות החלשות של האוכלוסייה. התמודדות משקי הבית החרדיים עם קשיים כלכליים בעבר הובילה לא פעם לחשיבה מחדש על המצב, והניעה שינויים במגמות ההשכלה והתעסוקה במגזר. החברה החרדית מורכבת מאנשים ממושמעים, בעלי מוטיבציה גבוהה ומוסר עבודה גבוה – תכונות שהמשק הישראלי יזדקק להן במהלך ההתאוששות מהמלחמה.

כדי לממש את הפוטנציאל הכלכלי שטמון במגזר החרדי, יש לנקוט צעדים הכוללים פיתוח ידע מקצועי ומיומנויות. הסרת חסמים מרכזיים העומדים בפני השתלבות איכותית של עובדים חרדים פוטנציאליים, בעזרת הנגשת ההכשרה הנדרשת והתאמתה לאוכלוסייה החרדית. יש להתמקד בצורכי המעסיקים בענפים מובילים במשק וליצור מסלולי הכשרות איכותיות ייעודיות, ממוקדות ומהירות, שיאפשרו התאמה מקסימלית בין הכישורים והכישרונות הייחודיים של הקהילה החרדית לבין הצרכים המתפתחים בתעשיות השונות.

פיתוח יוזמות באמצעות שותפויות ציבוריות ופרטיות יהיה אבן יסוד באסטרטגיה לשילוב המגזר החרדי בכוח העבודה. השותפויות יעמידו את המשק ואת צורכי המעסיקים במרכז ויניעו צמיחה כלכלית, תוך יצירת הזדמנויות תעסוקה משמעותיות.

ובנוגע לסוגיה הצבאית: אם לפני המלחמה הנושא היה על שולחן הדיונים הפוליטיים, בעיקר בסוגיית גיל הפטור כחסם ליציאה לעבודה, הרי כעת הדיון יתמקד בשאלות ביטחוניות והתארגנות המבנה הצבאי מחדש, לצד שאלת מקומה של החברה החרדית במשוואה.

קשה לומר איך תיראה התארגנות מחדש של צה"ל, אך ללא ספק יש להביא בחשבון את השלכותיה הכלכליות ואת השפעתה על השתתפות החרדים בשיקום כלכלת ישראל. התארגנות כזו תדרוש הרחבה של שורות הגיוס, הארכת משך השירות, וגם פתיחה של ערוצי שירות צבאי אלטרנטיבי לאוכלוסיות נוספות דוגמת שירות טכנולוגי ועורפי גם במסגרות אזרחיות. כל אלה ידרשו גם הכרעה מחודשת על אודות היקפי הגיוס בחברה החרדית, קבוצות הגיל הייעודיות, ולצד זאת גם החלטה על אודות מצבם של מקבלי פטור מגיוס חובה ואפשרותם לצאת לעבודה.

ההתאוששות הכלכלית של ישראל מותנית בהשתלבות מוצלחת של המגזר החרדי בכוח העבודה. הפוטנציאל הבלתי מנוצל, בשילוב שיתופי פעולה אסטרטגיים, הם מפתח לצמצום האתגרים הכלכליים ולבניית כלכלה ישראלית עמידה ומשגשגת יותר.

הטור פורסם לראשונה בישראל היום.

The post החרדים הם המנוע לצמיחה כלכלית ביום שאחרי המלחמה | טור של יהודית מילצקי appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

הטבח הנורא בשמחת תורה הותיר אותנו שבורים, מזועזעים והמומים. אין ספק שהאירוע, מהנוראים שידעה מדינת ישראל, צריך להביא אותנו כחברה להערכה מחודשת של האיומים שאיתם אנחנו מתמודדים ולתכנן מחדש את האסטרטגיה המתאימה לאותם אתגרים וסכנות. אחד הלקחים המשמעותיים שיש להסיק מהאירוע הוא הצורך שלצד צבא חזק ומיומן, תעמוד חברה אזרחית מאורגנת בסיטואציה של איומים ואתגרים ביטחוניים בהיקפים גדולים.

קשה לדמיין איך האירועים הללו היו מסתיימים ללא כיתות הכוננות והמתנדבים הרבים שמצאו את עצמם בקו הראשון של האש; ללא מתנדבי ארגון איחוד הצלה – שסיפורי הגבורה וההצלה שלהם לא הפסיקו להדהד בימים שלאחר הטבח; ללא אנשי זק"א, שנאלצו להתמודד ברגישות עם מצב שכמוהו איש במדינה לא זוכר; ללא כל אותן יוזמות ספונטניות שצצו ברחבי הארץ מתוך רצון להעניק מענה דחוף לשלל האתגרים שהציפו את המערכת: מארגון רשימות של נעדרים ועד סיוע למפונים או לפתרון קשיי האספקה לכוחות המילואים.

החברה האזרחית הישראלית התגלתה כאן במלוא כוחה לא רק בגלל הקשיים של מערכות המדינה לתפקד בזמן אמת, אלא כי ישנם דברים שרק ארגונים אזרחיים יודעים לספק להם מענה מותאם. הפריסה הרחבה, החיבור לשטח, ההיכרות מקרוב עם הצרכים של האוכלוסייה והיכולת לחשוב מחוץ לקופסה הם כמה מהמאפיינים הייחודיים שארגונים אזרחיים טובים מצטיינים בהם. החשיבות של אותם מאפיינים נעשית קריטית כאשר מדובר, חלילה, באתגרים בהיקפים מערכתיים כמו זה שראינו בעוטף עזה. אלו באו לידי ביטוי כבר במשבר מגפת הקורונה, ועובדת נחיצותם התעצמה במשבר הנוכחי.

למדינת ישראל יש הון אנושי עצום בתחום הסיוע האזרחי. אי-אפשר שלא להזכיר בהקשר זה את החברה החרדית, שהאקו-סיסטם שלה נעשה כר פורה למגוון נרחב של יזמות חברתית יצירתית ואיכותית. סטארטאפים של ארגוני סיוע אזרחיים, שיודעים לתת מענה לשלל מצוקות וצרכים; שפעם אחר פעם מצליחים למלא חללים שהמערכות הציבוריות אינן יודעות למלא: זק"א, איחוד הצלה, עזר מציון, יד שרה, ידידים, זכרון מנחם, מתנת חיים ועוד – כל אלו הן רק דוגמאות ספורות לרשת חברתית מסועפת שיודעת להתגייס ולתת מענה מהיר, יצירתי ומותאם לכלל אזרחי מדינת ישראל. ביום שאחרי המלחמה תידרש הערכה מחודשת של האתגרים שעימם מדינת ישראל צריכה להתמודד ושל דרכי התגובה, ובהתאם לכך לארגן את המערכות השונות.

לארגוני החברה האזרחית בכלל ולמערכות המפותחות בקרב הארגונים שהוקמו בעשורים האחרונים בחברה החרדית בפרט, יכול להיות תפקיד מפתח בבניית הכוח והחוסן בעורף. בהקשר זה צריך למפות ולהכיר גם את ההון האנושי של החברה האזרחית, לתעל ולרתום אותו בצורה מושכלת לאתגרים הביטחוניים של מדינת ישראל וליצור את החיבורים הנדרשים בין המערכות הממלכתיות, הציבוריות והביטחוניות, לאלה האזרחיות.

במציאות החדשה שאליה נקלענו, אף מוסכמה ישנה לא צריכה להיות מובנת מאליה. שאלות כמו מבנה הכוח של הצבא, היקפי הגיוס הנדרשים והאופן הנכון לשלב את כלל האוכלוסייה במאמצים אלו — כולל החברה החרדית — כל אלו שאלות שצריכות להיבחן מחדש. גם החברה החרדית תצטרך להיות שותפה בחשיבה מחדש על אחריותה ותפקידה במערך החירום והביטחון בישראל, ולא להסתמך על התשובות הישנות ועל סטטוס-קוו שאינו רלוונטי. אבל חשוב לא פחות לדעת להעריך נכון את התרומה הייחודית של המגזר החרדי ושל ארגוני החברה האזרחית החרדיים להשתלב בתוך המאמצים הלאומיים.

המשימה הראויה בעת הזאת היא רתימה מובנית של הכוחות האזרחיים הפועלים בקהילה החרדית ומחוצה לה לתוך המענה הממסדי הבסיסי של מוסדות המדינה בעת חירום, כמו צה"ל, פיקוד העורף, משטרת ישראל והשלטון המקומי. על המדינה לא רק להסתמך על טוב ליבם ועל האחריות הלאומית שהם מגלים, אלא גם לשלב אותם כחלק בלתי נפרד ממבנה הכוח בשגרה ובחירום, להגנה על האזרחים בעורף ובחזית. לשם אתגרים כאלו, גמישות ויצירתיות הן שם המשחק – והחברה האזרחית בכלל וזו החרדית בפרט מחוננת בתכונות אלו בשפע. הן חייבות להיות בחוד החנית של כל תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח.

הטור פורסם לראשונה ב-YNET

The post הימים הקשים הוכיחו את כוחם של ארגוני החברה האזרחית, ובפרט אלה החרדיים | טור של אלי פלאי appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

טור של שני זוסמן-אפרתי, חוקרת תעסוקה ודיור במכון החרדי למחקרי מדיניות

אחרי שנים של סטגנציה, פתאום אנו עדים לקפיצה של ממש בשיעורי התעסוקה של גברים חרדים. מה שלא הצליחו לעשות תקציבים של מאות מיליונים, תוכניות הכשרה, שוברים ומרכזי הכוון, הצליחו לעשות יוקר המחיה והריבית המטפסת. מצד אחד מדובר במגמה מבורכת, אך מצד שני – האם מה שישראל זקוקה לו זה עוד עשרות אלפי ידיים עובדות בשכר ובפריון נמוך?

זה שאנשים יוצאים לעבוד לא אומר שהם יוצאים לעבוד 'נכון'. מה הפירוש לעבוד 'נכון'? – ניקח לדוגמא את יוסף, חרדי בן 28, נשוי עם שלושה ילדים. עד לפני כמה חודשים היה אברך בכולל, ולאחרונה הוא ואשתו החליטו שהם זקוקים להגדיל את ההכנסה המשפחתית, ולכן החליט למצוא עבודה. לכאורה החלטה שתועיל למשק הישראלי, וגם לכלכלה האישית שלו. אבל בואו ניקח בחשבון את המרכיבים הבאים במשוואה: יוסף נכנס לשוק התעסוקה מתוך אילוץ, ולא מתוך בחירה. הוא מגיע לעולם הזה בלי הכנה והכשרה מתאימים, ולכן אין הרבה תחומי תעסוקה שאליהם יוכל להיכנס.

איך יראו חייו של יוסף שנה מהיום? כנראה הוא יאלץ להסתפק בעבודה בדרג איכותי נמוך, בלי אפיקי התפתחות וקידום, ביכולת השתכרות מינימלית, ועם סיפוק אישי נמוך אפילו יותר. במיוחד לנוכח העובדה שהוא הקריב ערך גדול מאד בחייו – לימוד תורה – וקיבל תמורה פחותה מאד בעבור כך. והכי מתסכל, מבחינתו וגם מבחינת המשק, זה שהוא כנראה יישאר במצב הזה עד הפנסיה. ואם התופעה של העלייה בשיעורי התעסוקה בחברה החרדית תתעצם – כך ייראו חייהם של שליש מהאוכלוסייה.

אז מה אפשר לעשות על מנת להגדיל את שיעור הנכנסים לעולם התעסוקה מהמגזר החרדי, אבל 'נכון'? אם שנים של השקעה ממשלתית בתוכניות הכשרה ותעסוקה השפיעו במעט מאוד על שיעור התעסוקה, באילו עוד צעדים ניתן לנקוט על מנת לשפר את איכות התעסוקה של הגברים החרדים? – התשובה לשאלות הקריטיות הללו טמונה בשינוי פרדיגמה בכל הנוגע למדיניות עידוד תעסוקה בציבור החרדי.

כל מי שמכיר את החברה החרדית יודע שהיא לא מקשה אחת ומורכבת מזרמים שונים, קהילות ותתי קהילות. דפוסי התעסוקה משתנים בהתאם לקהילה אליה משתייכים, עמדת ההנהגה ומשתנים שונים פנים-קהילתיים וסביבתיים. החלטה של גבר או אישה חסידים מבני ברק לצאת לעבוד שונה מגבר ואישה חרדים ליטאים מירושלים או מבית שמש. לכל קהילה, לכל שכונה ולכל רשות מקומית יש דפוסי תעסוקה שונים שנובעים הן מרמת ההכשרה של התושבים, והן מרמת המוטיבציה להשתלב בשוק העבודה.

הדרך לייעל את שילוב הגברים החרדים בשוק התעסוקה לא עובר דרך הגדלת תקציבים, אלא דרך ביזור סמכויות לרשויות המקומיות. במקום שהמדינה תתכנן תעסוקה ברמה ארצית, ובהתאם תתייחס לחברה החרדית כאל מקשה אחת, לרשויות מקומיות יהיה את הכוח והסמכות לתכנן את התעסוקה ברמה המקומית בהתאם למאפייני וצרכי התושבים – אותם היא מכירה מקרוב.

חשבו על התרחישים הבאים: מוקמת עיר חדשה? הרשות המקומית, שמכירה טוב יותר את מאפייני התושבים החדשים, תוכל לייצר עבורם פתרונות תעסוקתיים מדויקים יותר ולהביא לעיר מעסיקים שמתאימים לאופי וליכולותיהם המקצועיות. במקרה אחר, הרשות המקומית מזהה לפתע שיש מחסור בעובדים באחד המפעלים הסמוכים? תהיה לה היכולת לפתוח בהכשרות מקצועיות לתושבים. כעבור תקופה מזהים שהתושבים מעדיפים להשתלב בתעסוקה בעיר אחרת? לרשות המקומית יהיה אינטרס לשפר את התחבורה הציבורית לאותו אזור.

נוסף לזיהוי טוב יותר של צרכי התושבים על ידי הרשות המקומית, בביזור הסמכויות לתכנון תעסוקה יש עוד שני יתרונות חשובים: מהירות תגובה ואמון. שינויים שנעשים ברמה העירונית בהתאם לצרכי השוק הם מהירים יותר מאשר שינויים שנעשים על ידי ניהול מרכזי, שהוא לרוב איטי ומסורבל. כמו כן, בחברה החרדית יש אמון גדול יותר ברשויות המקומיות מאשר בזו הארצית, ולכן תוכניות שמקודמות על ידי הרשות המקומית יתקלו בפחות התנגדויות.

כיום לשלטון המקומי אין את הכלים הרגולטורים המתאימים כדי לתרום לפיתוח התעסוקה המקומית בצורה טובה. עיריות שמנסות להיות חלק מהשינוי ולתעל תקציבים נתקלים בקשיים בירוקרטיים. מערכתית – בעיריות השונות כמעט ואין אגף או אדם שאמון על קידום תעסוקה מקומית.

אני מציעה לשנות פרדיגמה ולעבור מנקודת מבט ארצית לנקודת מבט מקומית. שינוי זה יכלול תוכניות אסטרטגיות מקומיות, חיבור מעסיקים, תכנון תחבורה אופטימלי לאזורי תעסוקה והתאמת הכשרות מקצועיות. כך, נוכל להזיז את המחט בצורה כזאת שתתאים לחברה החרדית בפרט ולחברה הישראלית ככלל.

הטור התפרסם לראשונה בכלכליסט.

The post השיטה שטרם נוסתה על מנת לשלב חרדים בשוק העבודה | טור של שני זוסמן-אפרתי appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

התפלגות הציבור החרדי לפי זרמים:

• ליטאים – כ-430 אלף נפשות (34.4%)
• ספרדים – כ-410 אלף נפשות (32.8%)
• חסידים – כ-360 אלף נפשות (28.8%)
• חב"ד – כ-50 אלף נפשות (4%)

– החברה החרדית צעירה מאוד בהשוואה לשאר האוכלוסיות במדינה. כ-55% מהמגזר החרדי מתחת לגיל 18, לעומת כ-29% באוכלוסייה היהודית הלא-חרדית וכ-38% באוכלוסייה הערבית.

תוחלת החיים בחברה החרדית דומה לתוחלת החיים בחברה הכללית – 80.9 לגבר ו-84.7 לאישה.

– מספר הילדים הממוצע לאישה חרדית עומד על 6.5, לעומת 2.7 לאישה יהודית לא חרדית ו-2.8 לאישה ערבייה. מספר התינוקות החרדים שנולדו בשנה החולפת עומד על כ-56,000, לעומת כ-102,000 ליהודים לא-חרדים וכ-48,000 בקרב הלא יהודים.

– השכר הממוצע בחברה החרדית עומד על כ-9,100 ש"ח לחודש, לעומת כ-16,000 ש"ח באוכלוסייה היהודית הלא חרדית. בחלוקה לפי מגדר: גבר חרדי מרוויח בממוצע כ-9,500 ש"ח לחודש, לעומת כ-19,300 ש"ח שמרוויח גבר יהודי לא חרדי (פער של כ-100%). אישה חרדית מרוויחה בממוצע כ-8,800 ש"ח בחודש, לעומת כ-12,600 ש"ח שמרוויחה יהודייה לא חרדית (פער של כ-40%).

ד"ר איתן רגב, סמנכ"ל מחקר של המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית: "התחזיות הדמוגרפיות מראות כי בתוך שלושה עשורים החברה החרדית תהפוך להיות כרבע מאוכלוסיית המדינה. יהיו לכך השלכות משמעותיות על תחומים רבים במדינת ישראל. קובעי המדיניות, ואנו כחברה, חייבים למצוא את הדרך לממש את הפוטנציאל הכלכלי-חברתי הגלום בחברה החרדית, באופן שיגדיל משמעותית את פריון העבודה ובכך ישפר את הרווחה הכללית הן של האוכלוסייה החרדית ושל כלל החברה הישראלית".

הנתונים מתבססים על עיבודי המכון החרדי לנתונים מינהליים. זיהוי החרדים נעשה על בסיס אלגוריתם למידת מכונה בעל רמת דיוק גבוהה שפותח על ידי המכון החרדי. אמדני שכר ואוכלוסייה לשנת 2023 נערכו על בסיס קצב גידול הממוצע של השכר והאוכלוסייה בשנים 2013-2021.

לנתונים נוספים על החברה החרדית – כנסו למרכז הנתונים וידע ע"ש וואהל:

• פרישה גיאוגרפית
• דמוגרפיה
• תעסוקה
• צרכנות

The post ערב ראש השנה תשפ"ד: האוכלוסייה החרדית בישראל מונה כ-1.25 מיליון נפשות, צפויה להכפיל את עצמה עד 2040 appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

ד"ר איתן רגב, סמנכ"ל מחקר של המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית, בשיחה מרתקת עם העיתונאי גיא רולניג בפודקאסט "המרקרים" של TheMarker.

להאזנה:

 

The post ד"ר איתן רגב בפודקאסט TheMarker: "הריבית מוציאה את המגזר החרדי לעבודה" appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

אפשר להמשיך להתבוסס בבוץ הקרבות, להטיל רפש אחד בשני, לפרנס את כלי התקשורת ולתת לפוליטיקאים משני הצדדים להפיק רווח פוליטי. מנגד, אפשר גם לנסות לחשוב מחוץ לקופסה ולהציע מהלך שאמנם אינו פותר את הבעיות מהשורש, אך לפחות ייתן מענה מיידי, גם אם לא מושלם, לחלק מבעיות היסוד.

כ־400 אלף חרדים וחרדיות נמצאים בגיל העבודה (64-25). שיעור התעסוקה בקרב נשים חרדיות עומד על 79%, דומה לשיעור הנשים העובדות באוכלוסייה הלא־חרדית (81%). הבעיה הגדולה נמצאת בקרב הגברים החרדים, ששיעור התעסוקה שלהם הוא 52% בלבד. גם בקרב הגברים שכן עובדים מדובר בעבודות בשכר נמוך – זאת כתוצאה מהיעדר השכלה מקצועית איכותית. גבר חרדי משתכר בממוצע חודשי כמחצית משכרו של גבר יהודי שאינו חרדי (8,800 ש' לעומת 17 אלף ש'). בשורה התחתונה, כ־65% מכוח העבודה החרדי משתתפים בשוק העבודה. יותר מ־250 אלף חרדים יוצאים מדי בוקר לעבודה. לצידם, 100 אלף גברים אינם עובדים ומשקיעים את כל זמנם באוהלה של תורה.

חלק הארי של החברה החרדית נמצא כבר בשוק העבודה. הבעיה הגדולה היא הפריון והשכר הנמוך, כאמור כתוצאה מחוסר בהשכלה מתאימה.

במקום להמשיך לקטר ולהתלונן על מגזר לא יצרני הגיע הזמן לייצר פתרונות מותאמים עבור המגזר, שישפרו דרמטית את יכולותיהם המקצועיות של החרדים שכבר נמצאים בשוק העבודה – או שעתידים להיכנס אליו בעוד זמן קצר.

בשונה מגבר חילוני שתהליך ההכנה לקריירה המקצועית שלו מתחיל למעשה כבר בבית הספר היסודי, נמשך בתיכון ומגיע לאקדמיה, הקריירה המקצועית של הגבר החרדי יוצאת לדרכה, בדרך כלל, בתחילת העשור השלישי לחייו – ולאחר נישואיו.

לכן, כדי לשלב את הגבר החרדי בצורה מיטבית בשוק העבודה, יש להוציא לפועל תוכנית אסטרטגית שתכלול מסלולי הכשרה מקצועיים, איכותיים ומפוקחים המותאמים לאורח החיים החרדי ולגיל המאוחר שבו מתחילה הקריירה המקצועית של הגברים החרדים. במקום שהגבר החרדי יתפוס את העבודה הראשונה שנקרית בדרכו, שהיא במקרים רבים ללא אופק תעסוקתי ובשכר נמוך, תהיה לו אפשרות למצוא מסלול מקצועי שמתאים לו ולהשתלב בשוק התעסוקה בצורה מיטבית.

רק לאחרונה התפרסמו הציונים הגבוהים שהשיגו בוגרות הסמינרים החרדיים במסלול ראיית חשבון, זאת למרות העובדה שלמדו במסלול ייחודי ומותאם ללא תואר אקדמי. ובתחום ההייטק, בשיתוף גורמים בכירים בתעשייה נבנתה תוכנית ייעודית, לא אקדמית, עבור בנות הסמינרים החרדיים וזכתה להצלחה יוצאת דופן. בוגרותיה משולבות במשרות בכירות בתעשייה ומשתכרות שכר דומה למקבילותיהן.

בעקבות מחקר שערכנו במכון החרדי למחקרי מדיניות, בשיתוף עם מכון אהרון, נוצרה תוכנית MeGo המופעלת באמצעות קרן קמ"ח, שבה אברכים חרדים ללא רקע מוקדם מוכשרים למשרות בהייטק. מדובר בדוגמאות מובהקות לכך שבמקצועות שונים ניתן להתאים את ההכשרה למגזר החרדי, ללא תואר אקדמי ומבלי לפגוע באיכות המקצועית.

נכון, הפתרונות הללו לא מושלמים, ואכן אולי היה עדיף שההכשרה המקצועית תתחיל בגיל צעיר יותר ובנתיב האקדמי המקובל, אך מה לעשות שבטווח הקצר לפחות לא נוכל להגיע להסכמות הללו.

אז מה חשוב לנו יותר – להכריע זה את זה בוויכוח סלון, או להגיע לפתרון שיקדם אותנו כחברה? אני מציע לבחור בדרך השנייה.

מאיר הירשמן הוא עמית מחקר במכון החרדי למחקרי מדיניות, עורך ומבקר ראשי בפרויקט אוצר מפרשי התורה במכון ירושלים.

המאמר פורסם לראשונה בישראל היום.

לנתוני תעסוקה במרכז הנתונים ע"ש וואהל לחצו כאן.

The post יש פיתרון מידי לתעסוקת החרדים | מאמר מאת מאיר הירשמן appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

נקודות מרכזיות:

• כ-966 אלף תושבים מתגוררים בירושלים, מתוכם כ-271 אלף חרדים.
• החרדים מהווים 28.1% מכלל האוכלוסייה בירושלים ו-45.9% מהחברה היהודית בעיר.
• שיעור החרדים בעיר עולה בממוצע בכל שנה ב-0.25 נקודות האחוז.
• ההגירה השלילית מהעיר במגזר החרדי נאמדת בכעשרות אלפים בעשור האחרון – ככל הנראה בעקבות מחירי הדיור.
• הזרם הליטאי הוא הגדול ביותר באוכלוסייה החרדית בירושלים (117 אלף נפשות).
• השכונה עם מספר התושבים החרדים הגבוה ביותר: רמות.
• האוכלוסייה החרדית בעיר מבוגרת ביחס לשאר החברה החרדית בארץ – עם גיל ממוצע של 22.6 לגבר ו-23 לאישה.
• שיעור התעסוקה של החברה החרדית (בגילי 25-64) בירושלים עומד על 42.2% בקרב גברים ו-73.8% בקרב נשים.
• ממוצע השכר החודשי בחברה החרדית בירושלים עומד על 8,715 ש"ח בקרב גברים ו-8,263 ש"ח בקרב נשים.

דמוגרפיה

כ-966 אלף תושבים מתגוררים בירושלים, מתוכם כ-271 אלף חרדים – שמהווים 28.1% מכלל האוכלוסייה בבירה ו-45.9% מכלל האוכלוסייה היהודית, כך על פי נתונים המעודכנים לסוף 2021. שיעור החרדים המתגוררים בבירה הוא 24.2% מכלל החרדים המתגוררים בישראל.

שיעור האוכלוסייה החרדית בעיר הולך ועולה עם השנים, זאת למרות הגירה של עשרות אלפי חרדים מירושלים לערים אחרות בישראל. בין השנים 2011 ל-2019 עזבו את העיר ירושלים 59,026 חרדים, זאת לעומת 76,558 מכלל האוכלוסייה בעיר (כולל ילדים שנולדו אחרי 2011).

בשנת 2011 שיעור החרדים בירושלים עמד על 25.5%, בשנת 2016 המספר עלה ל-26.7%, ב-2019 טיפס ל-27.6% וכאמור הנתון האחרון משנת 2021 מצביע על שיעור של 28.1%. בעשור האחרון שיעור החרדים בעיר עולה בקצב של 0.25 נקודות אחוז בשנה.

התפלגות החברה החרדית בירושלים לפי זרמים:

• ליטאים – 117 אלף נפשות (43% מכלל האוכלוסייה החרדית בבירה)
• חסידים – 73 אלף נפשות (27% מכלל האוכלוסייה החרדית בבירה)
• ספרדים – 76 אלף נפשות (28% מכלל האוכלוסייה החרדית בבירה)
• חב"ד – 5 אלף נפשות (2% מכלל האוכלוסייה החרדית בבירה)

כ-10% מהאוכלוסייה החרדית בירושלים (בעיקר בזרם החסידי וחלקם בזרם הליטאי והספרדי) משוייכים לחוגי העדה החרדית.

פילוח לפי שכונות

ב-16 שכונות ברחבי ירושלים יש רוב חרדי מוצק של 75% ומעלה: הבוכרים (96%), רוממה (95%), גאולה (94%), רמת שלמה (94%), מאה שערים (93%), סנהדריה (93%), בית ישראל (93%) שמואל הנביא (92%), מקור ברוך (89%), הר נוף (84%), מעלות דפנה (83%), נווה יעקב (82%), רמות (79%), בית וגן (78%), גבעת שאול (76%), רמות אשכול (75%).

רמות היא השכונה שבה מתגורר הריכוז הגבוה ביותר של חרדים במספרים מוחלטים, כאשר 40,100 מתוך 51,100 תושבי השכונה הם חרדים. 

השכונות שאחריה ברשימה, עם לפחות 10 אלף תושבים חרדים (לפי סדר יורד):

• רוממה (25,900 תושבים חרדים מתוך 27,400 תושבים)
• נווה יעקב (21,700 מתוך 26,400) 
• בית וגן (17,300 מתוך 22,200)
• הבוכרים (15,700 מתוך 16,300)
• הר נוף (13,700 מתוך 16,181)
• מאה שערים (11,500 מתוך 12,300)
• שמואל הנביא (10,900 מתוך 11,800)
• בית ישראל (10,400 מתוך 11,200)
• רמת שלמה (10,300 מתוך 10,900)

יותר מבוגרים, פחות צעירים

החברה החרדית בירושלים מבוגרת יותר משאר האוכלוסייה החרדית ברחבי הארץ. במקביל, שיעור הילדים החרדים בירושלים נמוך יותר מאשר בשאר המגזר החרדי בישראל. 

הגיל הממוצע לחרדי בירושלים עומד על 22.6 לגבר ו-23 לאישה, כאשר בשאר אזורי הארץ הגיל הממוצע לחרדי עומד על 20.2 (הן לגבר והן לאישה). לשם השוואה, הגיל הממוצע לגבר הלא-חרדי (כולל ערבים) בירושלים עומד על 33.7 ו-35.8 לאישה.

שיעור הילדים בגילים 0-9 באוכלוסייה החרדית בירושלים עומד על 31%, לעומת 35% בשאר הארץ. כמו כן, שיעור הילדים והנערים בגיל 10-19 עומד על 23% לעומת 24% בשאר הארץ. במקביל, שיעור בני 60 ומעלה בירושלים עומד על 7%, לעומת 4% בשאר הארץ.

תעסוקה ושכר

נכון לסוף 2020, שיעור התעסוקה בירושלים של החברה החרדית (בגילי 25-64) עומד על 42.2% בקרב גברים ו-73.8% בקרב נשים, זאת כאשר שיעור התעסוקה של החברה החרדית בשאר הארץ עומד על 51.9% לגברים ו-78.8% לנשים. 

שיעור תעסוקת חרדים בבירה לפי זרמים (נכון ל-2020):

ליטאים – 78% נשים, 38% גברים

ספרדים – 78% נשים, 46% גברים

חסידים – 61% נשים, 44% גברים

ממוצע השכר החודשי בחברה החרדית בירושלים (בגילי 25-64, נכון לשנת 2020) עומד על 8,715 ש"ח לגברים ו-8,263 ש"ח לנשים. זאת לעומת, ממוצע שכר של החברה החרדית בשאר הארץ שעומד על 8,994 ש"ח לגברים ו-7,790 לנשים.

מנכ"ל המכון החרדי, אודי בן דרור: "ירושלים היא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית והיא נותנת לנו תחזית לאיך תיראה החברה הישראלית בעוד 30 שנה. החברה החרדית היא ההזדמנות הגדולה שיש לחברה הישראלית, הזדמנות שלא ממומשת עד כה. האתגר הגדול של כולנו הוא לתכנן מדיניות נכונה ולייצר פתרונות שיאפשרו את החיים המשותפים שיובילו לשגשוג של כלל החברה הישראלית".

ד"ר איתן רגב, סמנכ"ל מחקר ונתונים במכון החרדי: "בזכות האלגוריתם המיוחד שפיתחנו אנו יודעים לזהות בצורה מדויקת יותר את האוכלוסייה החרדית בירושלים בפרט ובישראל בכלל. מהנתונים הופתענו לגלות כי בעשור האחרון, בין השנים 2011-2019, ירושלים איבדה כ-135 אלף תושבים (כולל ילדים שנולדו לתושבים שעזבו), כאשר מתוכם כמעט 60 אלף חרדים (44%). בהתחשב בכך שהחברה החרדית מהווה רק כ-28% מתושבי העיר, מדובר בשיעור גבוה במיוחד של חרדים שעוזבים את העיר – ככל הנראה עקב יוקר המחיה הגבוה והקושי במציאת פתרונות דיור במחיר שבו ידם משגת".

The post יום ירושלים 2023 | נתוני דמוגרפיה, תעסוקה ושכר של האוכלוסייה החרדית בירושלים appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

ממצאים אלה של דוח המבקר הינם חמורים בעיקר בשל מצוקת הדיור המשמעותית הקיימת בחברה החרדית. ואולם הם הופכים חמורים עוד יותר שעה שבידי המדינה מצויה תכנית אסטרטגית מפורטת לצורך התמודדות עם מצוקת הדיור בחברה החרדית.

תכנית זו, שהוכנה על ידי המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית בשנת 2016 עבור משרד הבינוי והשיכון, קבעה כי על מנת לסגור את הפערים הקיימים, וכדי להתמודד עם צרכי העתיד, נדרשת החברה החרדית לכ-10,000 יחידות דיור מדי שנה עד לשנת 2035. לאחר בחינה מעמיקה של ההיצע הפוטנציאלי, קבעה התוכנית האסטרטגית כי יעדים אלה יכולים להיות מסופקים רק באמצעות יצירת תמהיל בין תכנון ושיווק של דיור חדש בערים חרדיות, הרחבת שכונות חרדיות בערים מעורבות, ומיצוי הפוטנציאל הקיים במרחבים חרדים ותיקים – בעיקר באמצעות מימוש מהיר של תוכניות להתחדשות עירונית.

ממשלת ישראל אימצה, כבר בשנת 2016, את המתווה המוצע בתוכנית האסטרטגית וקבעה יעדים לתכנון ושיווק של יחידות דיור לשנים 2016-2018. כמו כן הורתה הממשלה בהחלטתה לפעול בהתאם לתמהיל המוצע בתוכנית האסטרטגית, ולפעול במקביל במגוון הערוצים כדי לעמוד ביעדים אלה.

דוח מבקר המדינה לשנת 2023 מצביע על כך המדינה כשלה בכל אחד מהיעדים האמורים: ראשית, המדינה כשלה מלעמוד ביעדי התכנון והשיווק שהיא עצמה הציבה. ואולם חשוב יותר, דו"ח המבקר מבהיר, כי המדינה נמנעה מליישם את המלצות התוכנית האסטרטגית בכל הקשור ליצירת תמהיל למיצוי פוטנציאל הדיור, וחלף זאת התמקדה בתכנון ושיווק של יחידות דיור בריכוזים חרדים ובפריפריה הצפונית בלבד.

לשם המחשה, נכון לכתיבת שורות אלה, לא בוצע ולו פרויקט אחד של פינוי בינוי רחב היקף במרקמים חרדיים ותיקים (ירושלים, בני ברק, אשדוד), מציאות הפוגעת משמעותית באפשרות למצות את פוטנציאל הדיור הקיים במרחבים אלה.

ממצאיו של דוח המבקר ביחס לכישלונה של המדינה מלעמוד ביעדים שהציבה לעצמה בכל הקשור להתמודדות עם מצוקת הדיור בחברה החרדית, לפיכך, חושפים מציאות בעייתית החורגת מתחומיו של נושא זה.

במובן זה דוח המבקר מצביע על כך שגם כאשר המדינה פועלת לזיהוי כשלים ולאיתור פתרונות באופן מקצועי, כמו לדוגמה בעת הכנתה של תכנית אסטרטגית מקצועית, וגם כאשר תוכניות מקצועיות אלה מאומצות על ידי הממשלה כתוכניות עבודה אופרטיביות, גופי הביצוע מאת המדינה בוחרים לעצמם איזה חלקים ליישם, מבלי לתת את הדעת על חשיבות המכלול כולו.

הפעולה הסלקטיבית הזו של גופי הביצוע אינה מאפשרת את הגשמת יעדיה של התוכנית האסטרטגית, וממילא דינה לככב, כמה שנים מאוחר יותר, בצד האפל של דוחות מבקר המדינה.

הלקח, אם כן, שצריכה המדינה לקחת מדוח המבקר בעניין זה, הוא כי תוכניות אסטרטגיות מקצועיות אינן קישוט או תפאורה. היעדים הראויים שתוכניות אלה מציבות ניתנים להשגה רק ככל שאלה תיושמנה כמכלול.

בנימה חיובית יותר כדאי לציין, כי בשנה האחרונה חל שינוי משמעותי באופן שבו תופסת המדינה את ההתמודדות עם אתגר הדיור בחברה החרדית. עיקרו של שינוי זה נעוץ בתובנה שעלתה גם בדוח המבקר, ולפיה השגת ייעדי הדיור בחברה החרדית אינה אפשרית רק באמצעות שיווק יחידות דיור בערים חרדיות ובפריפריה, וכי על המדינה להרחיב את תמהיל התכנון והשיווק לצורך זה.

תכנונה של העיר כסיף כעיר חרדית חדשה והקצאת שכונה חרדית חדשה בעיר קריית גת הינם צעד משמעותי להשגת ייעדי הדיור הנדרשים. חשובה לא פחות העובדה, כי בשנה האחרונה נוקטת הרשות להתחדשות עירונית פעולה משמעותית להרחבת יישומן של תוכניות להתחדשות עירונית במרחבים חרדיים ותיקים. שינוי זה משמיע את יישומה של התוכנית האסטרטגית לדיור בחברה החרדית, הלכה למעשה, והצלחתם עשויה להוביל את המדינה, אולי לראשונה, לעמוד ביעדיה להתמודדות עם מצוקה הולכת ומחריפה זו.

ד"ר שי שטרן הוא ראש תחום דיור במכון החרדי למחקרי מדיניות, מרצה בכיר בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר אילן. מומחה בדיני קניין, תכנון ובניה וההבניה המשפטית של המרחב.

המאמר פורסם לראשונה ב-ICE.

לקריאת התכנית האסטרטגית לדיור לאוכלוסייה החרדית לחצו כאן.

The post תוכניות אסטרטגיות הן לא קישוט: האמת מאחורי דו"ח מבקר המדינה | מאמר מאת ד"ר שי שטרן appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

הדיון נסוב על מתווה הגיוס המסתמן, במסגרתו הוצע להוריד את גיל הפטור מ-26 ל-21.

מר פלאי התייחס לשאלת השיוויון בנטל, ולמולה הציב את בעיית התעסוקה החרדית: "את בעיית השוויון שמלווה אותנו 75 שנה לא פתרנו כאן. הפתרון שמנסים לתת עליו את הדעת זה לבעיה שאנו סוחבים כל-כך הרבה שנים וזה החיבור בין אתגר התעסוקה של החברה החרדית לאתגר השירות בצבא. זה שלא פתרנו את בעיית השירות בצבא, הכלכלה לא יכולה להרשות לנו להמשיך כל-כך הרבה שנים את מצעד האיוולת שבו צעיר חרדי שרוצה לשלב לימוד תורה ופרנסה לא יכול לעשות את זה מכיוון שהוא צריך להיות חלק מסרט שפעם בשנה הוא מוציא דחיית גיוס"

"הממשלה אומרת – אנו לא יודעים לפתור את בעיית השוויון והביטחון, אבל בואו נפתור קודם את בעיית התעסוקה". יו"ר המכון החרדי אלי פלאי בריאיון ל-@KalmanLiebskind ב-@kann_news על המתווה להורדת גיל הפטור מגיוס לאברכים: "צריך לשבור את מצעד האיוולת שבו צעיר חרדי לא יכול לשלב תורה ותעסוקה" pic.twitter.com/RTwKmoFprL

— המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית (@Machon_Haredi) April 17, 2023

פלאי הוסיף והדגיש כי הדרך לשיוויון לא מסתיימת בגיוס לצה"ל. "יצרנו כאן אנומליה במשך 75 שנה שבה החברה החרדית לא משתלבים בשוק התעסוקה או נכנסים לגיל התעסוקה בגיל מאוחר מאוד, והכול בשביל שנשמור על מראה של שוויון". "השאלה איך החברה החרדית יכולה לתרום לביטחון ישראל לא צריכה להסתיים בשאלה אם בגיל 18 הולכים או לא הולכים לצבא. יש כל כך הרבה אפשרויות לרתום את החברה החרדית לצרכי הביטחון של ישראל".

הורדת גיל הפטור נכללה בהמלצות המכון החרדי לממשלה החדשה במסגרת תכנית 100 הימים לקידום חברתי-כלכלי לאוכלוסיה החרדית. לקריאת התכנית המלאה לחצו כאן.

The post "לרתום את החברה החרדית לצרכי הביטחון של ישראל" | אלי פלאי על מתווה הגיוס בכאן 11 appeared first on תכנית הבכירים: 2030.