בפרק נדון על ממצאי המחקר, תובנות מרכזיות בתחום והמלצות מדיניות להנגשת והתאמת שירותים דיגיטליים ברשת.

The post חרדים מהאינטרנט? – פודקאסט בהשתתפות אלי פלאי ויהודית מילצקי appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

כאשר יחסי המדינה והציבור החרדי נראים כמו תאונת רכבות, הולך ומתחוור הצורך לדעת לשחק את המשחק בכלים הנכונים ומתוך שיתוף פעולה עם המערכות הרלוונטיות.

אלי פלאי
יו"ר המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית

אירועי הימים האחרונים מאתגרים את כולנו, והם מגיעים שעה שאנו ניצבים כמעט שנה מאז פרוץ משבר הקורונה שזעזע את העולם כולו. המשבר בעקבות הקורונה מציב גם אותנו, ציבור שומרי התורה, בפני אתגרים שלא ידענו כמותם.
קשה להתעלם מן המתח השורר. לרגעים נראה שמגיע הסוף למערכת היחסים המורכבת והעדינה שמנהל הציבור החרדי עם השלטונות ורשויות האכיפה במדינת ישראל. נורמות ששרדו במשך שבעים שנות מדינה עומדות בפני פיצוץ שקשה לשער את תוצאותיו, והעתיד, מבחינות רבות, נראה מאתגר מאי פעם.
הסיטואציה שבה אנו נמצאים מתאפיינת בהיעדר יציבות, בחוסר ודאות ביחס לעתיד ובמתח גובר והולך בין מקבלי ההחלטות והממונים על אכיפתן, לבין חלקים נרחבים בציבור. זהו שילוב שמטבע הדברים מחזק את אותם גורמים קיצוניים שקוראים תיגר על האיזון הרגיש שמתקיים בין החברה שלנו לשאר האוכלוסייה במדינת ישראל. הדבר בא לידי ביטוי בין היתר באירועי האלימות משני הצדדים שאנו עדים אליהם בימים אלו, כמו גם בקמפיין ההסתה שמתנהל נגד הציבור החרדי מבית ומחוץ, כאשר אנשי תקשורת חילונים אינם מהססים מלקרוא לכינונה של "אינתיפאדה חילונית", ומנסים לנצל את המצב לנתץ כל שארית של אפשרות לדו-קיום ולסטטוס קוו.
אם יש דבר שאפיין תמיד את קהילת קוראי עיתון 'משפחה' וכותביו הוא העובדה שאנו לא בורחים לקצוות, אלא משתדלים תמיד לפסוע בשביל הזהב שבין הקטבים. כמו בשיח משפחתי אוהב, אנו מבינים את חשיבות ההליכה בין הטיפות. אנו לא מהססים להביט אל המציאות המאתגרת, אך מבקשים להימנע מהפיתוי ליפול לתהומות האנרכיסטיות של המהפכנים-בעיני-עצמם.
יודגש שבשורות הבאות איננו באים לחפש 'אשמים'; אין זה מענייננו. כמו במשפחה טובה, כל מה שאנו מבקשים זה לפרושׂ מחדש את הנושאים שעל סדר היום, ולנסות להבין טוב יותר היכן אנו נמצאים ולהיכן פנינו מועדות.

•••

ברגע שהופיעה הקורונה בחיינו ואיימה לערער כמעט כל סדר קיים שהכרנו, היא הביאה עימה נדוניה מיוחדת ליחסי הממשל והציבור החרדי. כבר בשלבים הראשונים של האירוע ניתן היה להבחין שאף אחד ממקבלי ההחלטות לא מכיר ולא מבין את הייחודיות של המגזר החרדי ואת צרכיו השונים. זוהי איננה תופעה חדשה; כמעט בכל משרדי הממשלה השונים חסרה הבנה בסיסית לצורכי המגזר. מקבלי ההחלטות נעדרים לרוב את הידע, הנתונים והגישה הדרושה על מנת להתמודד עם הדרישות והצרכים של הציבור החרדי – צורך שהרצון למלא אותו הביא אותי להקמתו של 'המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית' – אמנם במשבר הנוכחי ההשלכות כבר לא הסתכמו בכיתת לימוד אחת יותר או פחות, אלא נגעו בראש ובראשונה לחיי אדם – וכך מפלס המתיחות עלה בחדות.

אנו לא מהססים להביט אל המציאות המאתגרת, אך מבקשים להימנע מהפיתוי ליפול לתהומות האנרכיסטיות של המהפכנים-בעיני-עצמם

רבות מההנחיות שניתנו היו בלתי ריאליות וחסרות היתכנות מעשית בנוגע לציבור החרדי. הייתה כאן התעלמות מהכלל הידוע שלימדונו חז"ל: "אין גוזרים גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולין לעמוד בה". עד לרגע זה איש ממקבלי ההחלטות לא ישב בצורה רצינית עם אלו שמבינים את המגזר וצרכיו וניסה לנסח הצעת מדיניות ריאלית.
התסכול בציבור גבר כאשר התחוורה ההבנה שלצד השיקולים הבריאותיים, ישנם גם לא מעט שיקולים פוליטיים ואחרים המעורבים בתהליכי קבלת ההחלטות. אחד הפוסקים החשובים הסביר לי את העניין: "יש בידינו מסורת כיצד מתמודדים עם שאלות של רפואה, מדע והלכה. אבל אין לנו שום כלי לפסוק בשאלות של פוליטיקה, מהדורות חדשות והתבטאויות של עיתונאים. כשקלטנו שלא הרופאים מקבלים את ההחלטות, אלא הפוליטיקאים וכלי התקשורת, הרמנו ידיים". והתוצאות ידועות.
ואכן, בתחילת המגפה כמעט כל הפוסקים יישרו קו עם ההנחיות. זה היה קשה מנשוא, אבל רוב מוחלט של בתי הכנסת נסגרו, מוסדות התורה עברו למתכונות חירום, ורבבות מתפללים יצאו לחצרות.
ואז הגיע רגע המשבר; ברגע מסוים נחרדו הרבנים לגלות שהם לא מתמודדים רק עם שאלות של רפואה והלכה, אלא גם עם החלטות ערכיות שמעורבות בפוליטיקה. התברר שאמנם אסור להתפלל וללמוד, אבל יש ערך אחד שדוחה פיקוח נפש: הפגנות. את הרגע הזה שבו יצאו המפגינים הקולניים לבלפור אפשר לסמן כקו השבר האחרון.
במשך כל הזמן הזה נעשו ניסיונות לבודד את השאלה ההלכתית מזו הפוליטית; כך למשל אירע כאשר קבוצה של מנהיגים חרדים שפנו למכון וייצמן, וביקשו לקבל הנחיות מאנשי המדע והמומחים של המכון, וזאת לאור אי-האמון של ההנהגה החרדית במערכת הבריאות ובהנחיות שיוצאות משם.
אחד מרגעי המשבר הקשים היה מיד לאחר החגים, בתחילתו של הגל השני, כאשר שוב התבקשו תלמודי התורה לסגור את שעריהם. כמה מנהלים מסורים שעלו לבית מרן הגר"ח קניבסקי התבקשו לעשות כל מאמץ לייצר מתווה שיאפשר חזרת תינוקות של בית רבן ללימוד התורה, בתיאום עם מומחי הבריאות והממסד הרפואי. ואכן, הוכן מתווה של לימוד בקפסולות בקבוצות קטנות, תוך הקפדה על עטיית מסכות, בדיקות נרחבות ושמירה על כל כללי הזהירות – מתווה שאושר על ידי הגורמים הרפואיים האמונים על הנושא.
אלא שאז נתקלו בחומה הבצורה של משרד המשפטים. הגורם האחראי שאיתו שהיו קברניטי החינוך החרדי בקשר טען בפניהם ש"אין אפשרות ציבורית ומשפטית לייצר מתווה חינוך שונה לכל מגזר. רק כאשר יחזרו כלל בתי הספר במדינה לפעול, נוכל לאשר גם את פתיחת תלמודי התורה". ושוב התנפץ הניסיון לנהל באחריות ובממלכתיות מתווה שיאפשר להחזיר את קול התורה לבתי המדרש שלנו שלנו, ובלי לפגוע ולסכן את בריאות הציבור והתלמידים.

אחד המסרים שצריכים להדהד ממשבר הקורונה לימים שיבואו הוא שאין שום דרך לנהל מדיניות ציבורית בשום תחום בלי להכיר את צרכיו הייחודיים של המגזר החרדי

•••

חשוב לזכור שעם כל הכבוד לקורונה, היא לא האתגר הראשון של הציבור החרדי מול המדינה. המורכבות ביחסי חרדים ומדינה קדמה למדינה. עוד לפני שהוכרזה העצמאות, ישבו רבותינו על המדוכה, ונוצרו להן שתי אסכולות של גדולי ישראל בהתמודדות בסוגיית היחסים בין החברה החרדית למדינה שהלכה והתהוותה.
מצד אחד היו אלו שסברו שאין שום דרך להתנהל במשותף עם שלטון חילוני. הקביעה של אותם גדולי תורה הייתה ברורה: "ובחוקותיהם אין אנו מתחשבים"; לא משתתפים במשחק, אין שלוחי ציבור בכנסת, אין תקציבים ואין רצון ליצור שיתופי פעולה באופן עקרוני.
מן הצד השני התייצבו רוב בניין ומניין של גדולי התורה מכל החוגים והעדות – אשכנזים, ספרדים, חסידים וליטאים – וקיבלו החלטה מאוד לא פשוטה: הם בחרו ליטול חלק מלא בניהול הפוליטי והציבורי של המדינה. הם החליטו למנות נציגים שיביאו את קולם של גדולי התורה לכנסת ולנהל את הדיון והמאבקים על ערכי וצורכי הציבור החרדי בכללי המשחק הפרלמנטריים, כולל מעורבות בוועדות הכנסת, בתהליכי חקיקה, ואפילו השתתפות בניהול המדינה סביב שולחן הממשלה.
שתי הגישות הללו אינן חלוקות בנוגע לפער העצום העומד בינינו לבין הציבור החילוני, וגם אינן חלוקות על החשיבות שבשמירתה של האוטונומיה החרדית. אמנם המחלוקת ביניהם קבעה את גבולות הגזרה ותחמה את אזור ההתמודדות: ככל שאנו נוטלים חלק בתוך המערכת הכללית, הרי שדרכנו להתמודד עם אתגרים מול הרשויות היא בניסיונות – מורכבים ככל שיהיו – לנהל את ההסכמות והמחלוקות בדרכים רשמיות. הם הנחו אותנו כיצד צריכה להיראות התנהלות שקולה ואחראית של נציגי הציבור שלנו שישמיעו את קולנו בבית המחוקקים ויגיבו בהתאם.
גדולי ישראל היו מודעים לחוסר ההבנה הגדול של מקבלי ההחלטות ולקושי לגשר בין הפערים, אך אף על פי כן הם נקטו שקולנו צריך להישמע ככל שניתן דווקא באפיקים הללו, תוך הימנעות ככל הניתן מצעדים חד-צדדיים, מהפגנות גדולות וממעשי השחתה וונדליזם. גם כאשר כללי המשחק אינם נוחים לנו – והם אף פעם לא כפי שהיינו רוצים שיהיו – האחריות הציבורית מורה לנו להשתדל ככל הניתן להמשיך ולשחק במגרש הזה, ולא לקום באבחת רגע ולשבור את הכלים. בטח לא כאשר מסביבנו לא חסרים אנשים שקוראים תיגר על עצם קיומנו כחרדים לדבר ד' שישמחו לעוט על ההזדמנות; בטח לא כאשר אנו מבקשים להמשיך ולהיות מסוגלים להשפיע על הסביבה שבה אנו חיים, ממוסדות הנישואין והגיור ועד ולשמירה על קדושתה של השבת.

מן הצד השני התייצבו רוב בניין ומניין של גדולי התורה מכל החוגים והעדות – אשכנזים, ספרדים, חסידים וליטאים – וקיבלו החלטה מאוד לא פשוטה: הם בחרו ליטול חלק מלא בניהול הפוליטי והציבורי של המדינה

מנגד, חשוב שבמשחק הזה ישחקו שני הצדדים גם יחד. אחד המסרים שצריכים להדהד ממשבר הקורונה לימים שיבואו הוא שאין שום דרך לנהל מדיניות ציבורית בשום תחום – דיור, השכלה, כלכלה ובריאות – בלי להכיר את צרכיו הייחודיים של המגזר החרדי.
לא ייתכן שמקבלי ההחלטות במדינת ישראל ימשיכו להתעלם מהעובדה שקיים כאן מגזר שלם, שלו מאפיינים, צרכים ותפיסת עולם ערכית ייחודית, ואחר כך להיות מופתעים מחוסר ההצלחה, לאבד רסן ולהשתולל – כפי שהתנהלה המשטרה בבני ברק בימים האחרונים.
לא ייתכן שהציבור החרדי יהיה מודר לחלוטין מהדרגים הבינוניים והבכירים של הפקידות המקצועית, ושהללו ימשיכו לקדם תוכניות המנותקות לגמרי מהצרכים שלו ולסכל ניסיונות להעניק מענים המותאמים לציבור החרדי.
לא ייתכן שכלכלנים בכירים יתלוננו השכם והערב על קשיי ההשתלבות של הציבור החרדי בשוק התעסוקה, ומנגד ימשיכו לערום עליו קשיים ולהציב מחסומים בלי להבין היכן הם מתנגשים בסולם הערכים התורני והחרדי.
המצב כעת בהחלט נראה כמו קטסטרופה, אבל אם רק נשכיל להתמודד איתו, אנו עשויים לגלות שהוא טומן בחובו אין-ספור הזדמנויות. השאלה היא, ביסודה, אחת: האם יגבר כוחם של אלו המעוניינים – בשני הצדדים – לשרוף כמה שיותר גשרים, או שנוכל להשכיל ולנהל את האתגרים שעימם אנו נאלצים להתמודד מתוך שיתוף פעולה, כבוד הדדי, שיח קשוב והסכמה על קבלת כללי המשחק. זה הוא האתגר שלנו כיום, וזהו האתגר שעימו התמודדנו בעבר. האם נצליח להתמודד איתו גם בעתיד?

The post צריכים לחשב מסלול, לאו דווקא מחדש appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

1. נכונות הציבור החרדי להתחסן נמוכה.
2. צעירים חרדים נכונים פחות להתחסן ממבוגרים חרדים.
3. קיים היקף לא קטן של מבוגרים חרדים שאינם נכונים להתחסן.
4. נשים נכונות להתחסן פחות מגברים.
5. נשים חרדיות צעירות נכונות באופן קטן משמעותית להתחסן, ביחס לנשים חרדיות מבוגרות ולגברים חרדים.
6. הנכונות להתחסן אינה אחידה בקהילות השונות המרכיבות את הציבור החרדי. במגזר החסידי הנכונות להתחסן גבוהה יותר ביחס למגזרים הספרדים והליטאיים.
7. תמיכת הרבנים בחיסון משפיעה לחיוב ומעלה את הנכונות להתחסן.

בהתאם לממצאים שעלו מהמחקר, ניכרת ההשפעה הגדולה של תמיכת הרבנים על היקף הנכונים להתחסן בציבור החרדי ולפיכך אנו מעלים את הצורך בהסברה נרחבת ומתמשכת לציבור החרדי שתאפשר המשך מגמת ההשפעה החיובית על נכונות ההתחסנות בציבור זה.
נדמה כי קיים צורך להסברה מותאמת ומכוונת לציבור הנשים החרדיות בכלל והצעירות בפרט, בדגש על הסברה אודות השפעות החיסון על סוגיות של פריון וילודה, שעשויים להיות גורם מרכזי המוביל לנכונות הנמוכה להתחסן בקרב קבוצות אלו.

Loading...

Taking too long?

Reload document

| Open in new tab

Download [0.98 MB]

The post הדאגה לפוריות והשפעת הרבנים: מה משפיע על הציבור החרדי להתחסן? appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

בכתבה התמקד רוטמן בקשר שמצא הדו"ח בין מדדים שונים ובכללם התנהגות החברה החרדית, ותחלואה מוגברת: "דו"ח שכתבו חברי הוועדה המייעצת הרשמית למטה לביטחון לאומי (המל"ל), קושר בין "ההתנהגות החרדית", כהגדרתם, לבין תחלואת הקורונה הגבוהה במגזר. שיעור תחלואה זה משתקף במספר חולי הקורונה הממוצע באזורים חרדיים, שהינו גבוה פי 8.3 לעומת מספרם באזורים עם רוב יהודי שאינו חרדי ופי 3.8 לעומת אזורים עם רוב ערבי."

"ממצאי הדו"ח עלו, לאחר ש-12 החוקרים שערכו אותו חילקו את שטחי המדינה ל־2,588 אזורים סטטיסטיים שמאגדים בקרבם כמה יישובים. בשונה מדו"חות קודמים, הם פילחו את שטחי המדינה לפי שכונות, ולא הסתפקו בחלוקה גסה של ערים בלבד. וכך התגלה, כי באזורים בעלי רוב חרדי – שהינם 6% מכלל האזורים – מספר החולים עמד על כ־192 בממוצע, לעומת 23 חולים בלבד באזורים עם רוב יהודי שאינו חרדי (שהם 82% מכלל האזורים) וממוצע ארצי של כ־37 חולים לאזור."

"ההסבר המופיע בדו"ח, להתפרצות הנגיף בישובים החרדים, מנוסח כך: "כנראה שלחרדים יש מאפיינים נוספים המגבירים את התחלואה, בדגש על אינטראקציות חברתיות, אופי קהילתי ועוד. מצב התחלואה באזורים הערבים מוסבר ללא קשר בהיותם ערבים", כותבת החוקרת הראשית ניצה קסיר, ומחלקת: "בחברה החרדית לעומת זאת, משהו בהתנהגות שם – שקשור לאי ציות, לאורח חיים יותר צפוף חברתית, להתנהגות יותר קהילתית – מאוד חזק ומביא תחלואה. יש לצורות חיים כאלו יתרונות כמובן, אך מתברר כי גם חסרונות".

The post יועצי המל"ל: "משהו בהתנהגות החרדית מביא לתחלואה" (אלי רוטמן, כיכר השבת) appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

The post הדרך למניעת סגר שלישי: טיפול במוקדי התפרצות ידועים מראש (אדריאן פילוט, כלכליסט) appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

בראיון התייחסה קסיר למגמת התחלואה אחרי הסגר ואמרה כי אמנם ניכרים ניצני התייצבות אולם כיוון שכמות הבדיקות ירדה במהלך החגים והשבתות אי אפשר לקבוע מסמרות כי אכן התחלואה קטנה, בזהירות הראויה ניתן לומר כי ככל הנראה נצפת מגמת התייצבות.

בתשובה לשאלה מתי יהיה ניתן להתחיל לדבר על הקלות, שבה קסיר והדגישה את האחריות המוטלת על הציבור להישמע להוראות. "הסגר אינו בבחינת תרופת פלא המורידה את התחלואה. הדינמיקה של התחלואה היא שמהר מאוד ניתן להתדרדר ולעלות במדדי התחלואה ואילו לצמצם ולהוריד את התחלואה לוקח זמן. הפרמטר המרכזי שיקבע את ההתפתחויות הוא מידת ההיענות של הציבור להוראות – הקפדה על עטיית מסיכות והיגיינה, ושמירה על ריחוק חברתי."

קסיר הוסיפה וציינה את האחריות המוגברת שיש לאישי ציבור לעמוד בתקנות, לבד מהעובדה שהקורונה לא נושאת פנים לאיש ולא פוסחת על אישי ציבור, הקפדה יתרה נדרשת מצד המנהיגים על מנת לבסס את האמון הציבורי שבתורו יתרום להקפדה על ההוראות. אמנם תופעת העייפות של הציבור מובנת ומוכרת אולם עלינו לזכור כי בסופו של דבר יקיץ הקץ על הנגיף. מידת הפגיעה, הן בתחלואה הן בנפש והן בכלכלה, תיגזר ישירות ממידת ההיענות וההקפדה הציבורית על ההנחיות.

The post המשנה ליו"ר המכון ויו"ר הוועדה המייעצת למל"ל, ניצה (קלינר) קסיר, בראיון לערוץ הכנסת appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

בטור עומד קרומבי על שלוש נקודות מרכזיות המובילות להתנהלות החרדית במשבר הקורונה –  בעיית אמון, בעיית סמכות ואוטונומיה חרדית.

בכל הקשור לאמון טוען קרומבי כי :"בשביל לנהל אירוע כמו הקורונה, שהוא לא אתגר טכני אלא הסתגלותי, צריך אמון, ואמון נבנה בין הצדדים כאשר כל צד משקיע באמון על ידי זה שהוא עושה דברים שמראים לשני שהוא רוצה בטובתו. כך נבנה לאט לאט ״בנק אמון״. המצב בין החרדים לממשלה הוא שהחרדים הגיעו למשבר הקורונה ב״פשיטת רגל״ מוחלטת של אמון במערכת, אחר שנים של צעדים שהמדינה עשתה שהראו לחרדים שהמדינה מעוניינת לחנך ולשנות אותם. במצב הזה של ״פשיטת רגל״, המשבר שנוצר החריף מאד את חוסר האמון. כאשר החרדים רואים את היחס המפלה של המדינה כלפי החרדים בהשוואה לאוכלוסיות אחרות, וכאשר זה בא על רקע של שנים של חוסר אמון, רק הגיוני שהחרדים לא יתנו שום אמון בממשלה, גם כאשר הממשלה מנסה לטעון שהיא דואגת לטובת הציבור."

בנוסף, על כך קיימת בעיה פנימית חרדית של ערעור המבנה ההיררכי הקהילתי: "המשבר הנוכחי בעצם מעמיד בפני החרדים דילמה קשה, כי אנחנו באים ואומרים שהסמכות הרוחנית היא לא רלוונטית כי יש סמכות שהיא מעל לאדמו"ר. זה אירוע דרמטי, זה מערר את המהות של מה זה חרדי. אני לא מקנא במנהיג חרדי שפתאום צריך להגיד לחסידים שלו שיש משהו גדול ממנו, לא כי זה עניין של שליטה וכבוד, אלא של ההיררכיה הקהילתית שנשמרת מדורי דורות."

משבר האמון בצירוף אתגר ההיררכיה, יוצרים כמין תנועת מלקחיים במרכזה ניצבת החברה החרדית הנדרשת לשנות את אורח חייה, הרגליה והאטונומיה ההתבדלותית בה שגשגה: "צריך לומר בכנות שמדינת ישראל נתנו להנהגה החרדית לקבוע לעצמה את כללים מיום הקמתה. האדם החרדי יכול לבחור אם להתגייס, לבחור אם לעבוד, לבחור מה ללמוד בבית ספר ובעיקר מה לא. אנשים חיים בעוני מבחירה רק בשביל לדבוק בחיים רוחניים. ופתאום הקורונה מערערת על המוסכמה הזו. לפתע יש דין אחד לכולם. וזה מעמיד בפני החרדים דילמה האם לבחור לוותר על עיקרון ההיבדלות ולוותר על הסמכות שקיבלו על עצמם ובמקום זה לקבל את הממשלה כמקור הסמכות העליון, או לקחת את הסיכון להידבק."

The post הסיבה האמיתית למשבר האמון עם החרדים (איציק קרומבי, מקור ראשון) appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

בראיון הרחיבה קסיר על מקומו של השיקול הכלכלי במכלול קבלת ההחלטות, על ההשלכות ארוכות הטווח של המשבר על כלכלת ישראל ועל הצעדים הנדרשים שעל הממשלה לנקוט בעת הזו.

בתשובה לשאלת המראיין, באיזו מידה הנושא הכלכלי היה פקטור בישיבת קבינט הקורונה ביום חמישי (10.09) – ישיבה בה גובשו קווי המדיניות בשאלת הטלת הסגר בחגי תשרי – ענתה קסיר כי מקבלי ההחלטות תמיד מסתכלים גם על ההיבט הכלכלי, וכי לצידה בישיבה השתתפו גם שר האוצר ומנכ"לית משרדו והציגו את העמדות וההשלכות הכלכליות של סגר נוסף.

בכל הקשור להשלכות המשבר ציינה קסיר כי על אף שמזכירים את ההשלכות ארוכות הטווח התחשיבים הכלכליים שנעשים לא משקללים את המשמעויות שלו לטווח הארוך. ככלל, הניסיון באשר למשברים מלמד כי ככל שהמשבר עמוק וממושך יותר כך גם ההתאוששות הינה איטית, ארוכה והדרגתית. אמנם מדינת ישראל לא ידעה מעודה משבר בהיקף שכזה וגם העולם לא חווה משבר דומה כבר כמעט מאה שנים (מאז השפל הגדול), אולם אם מסתכלים על משברים קודמים שהתרחשו, למשל משבר תחילת המילניום –  שהיה מצומצם בהרבה בהיקפו מהמשבר הנוכחי  – אנו רואים כי לאוכלוסיות החזקות לקח כשלוש שנים עד שחזרו לשיעור האבטלה ערב המשבר ולאוכלוסיות החלשות לקח בסביבות שמונה שנים, והיו אף אוכלוסיות שזה לקח להם אף יותר. בנוסף, כבר עתה ברור שבשעה שהמשבר יסתיים מדינת ישראל תעמוד על שיעור חוב תוצר מאוד גבוה וגירעון עמוק. גם לעובדות הללו יהיו השלכות לגבי יציאה מהמשבר כיוון שהיכולת של המדינה להשקיע תהיה קטנה יותר. נקודה מרכזית נוספת שעליה יש לתת את הדעת היא כי במשברים קודמים לא שררה מציאות בה ענפים שלמים או תת ענפים נסגרו לחלוטין. עצם הסגירה עלולה לפגוע משמעותית בסיכויי השרידות שלהן.

קסיר הוסיפה ואמרה כי לדעתה לא היה צריך להטיל סגר כללי אלא דיפרנציאלי שמביא בחשבון לצד היקף התחלואה את מידת סיכויי ההידבקות ואת הערך הכלכלי של כל פעילות ופעילות. לדוגמה בענף הבניה הסיכוי להידבק במסגרת העבודה בו הוא יחסית קטן אבל התשואה הכלכלית שלו היא גבוהה, לכן בהתאם לעיקרון עליו המליצה הועדה  – לאזן בין השפעת הצעדים בתחום הבריאות ובתחום הכלכלה, ענף זה צריך להישאר פועל – כשם שהיה בסגר הקודם.

לשאלה החותמת – האם יש משהו שהממשלה צריכה לעשות על מנת לתמוך בענפים ובעסקים שנסגרים, ענתה קסיר כי הממשלה צריכה לנקוט בשתי פעולות מרכזיות:

• לאמץ את המודל הגרמני, דהיינו לשמור את הקשר שבין מעסיק למועסק ולתמוך כלכלית במעסיקים במטרה שימשיכו להעסיק את העובדים.
• לצמצם את מרחב אי הוודאות. כרגע שורר במשק אי וודאות רבה המתבטאת בחוסר אמון ציבורי. כחלק מפיזור ערפלי אי הוודאות הן המועסקים והן המעסיקים צריכים לדעת בבירור מה צפוי – מהם הפרמטרים שישנו את הדברים, ולאיזה כיוון המשק צועד.

The post המשנה ליו"ר המכון, ניצה (קלינר) קסיר, בראיון לערוץ כאן 11 בטלוויזיה, לתכנית "משחקי הכיס", בנושא ההשלכות הכלכליות של משבר הקורונה appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

לבד מהסוגיה הרפואית הרחיב קרומבי אודות משבר האמון החריף שמתרחש בין החברה החרדית לרשויות המדינה. הוא הוסיף וציין כי ההקפדה בחברה החרדית על שמירת התקנות הינה גדולה יותר מזו הנהוגה בציבור הכללי.

The post עמית וראש תחום עבודה במכון, איציק קרומבי, בפאנל בערוץ 20 אודות מגמת התחלואה בציבור החרדי מנגיף הקורונה appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

לאחר סקירת המחסור ממנו סובל החינוך החרדי – בכיתות לימוד, במכשירי קצה ואת הקושי הנובע בשל אי חיבור לרשת האינטרנט, הובאו דבריה של המשנה ליו"ר המכון, ניצה קסיר, מדיון שהתקיים בועדת החינוך של הכנסת אשר הוקדש לסוגיית פתיחת שנת הלימודים בחינוך החרדי. קסיר הסבירה כי ההיערכות בחינוך החרדי דורשת תקצוב גבוה. "באזור ירוק הצורך בקפסולות יותר קטן, בטח כשיש מרחבים מספיק גדולים וחצרות. החברה החרדית לא בנויה ממקשה אחת, ויש מקומות בהם המצבים יותר חמורים. יש בסמינרים לבנות כיתות של 50 בנות. אפילו פיצול לשתי קפסולות לא עוזר. בנוסף, בחברה החרדית תלמידים לומדים מהבוקר עד הערב לעיתים, והמתווים צריכים לדעת לבחון עד זה."

בכל הקשור לאמצעי התקשוב אמרה קסיר כי "עד היום ברוב המקומות אין הסכמה על שימוש באינטרנט ולכן תידרש הקצאת משאבים שהחברה החרדית לא תצליח לגבש לבדה כדי למצוא פתרון כמו מערכת שמע של הקלטת שיעורים והעברתם בצורה מסודרת."

The post החינוך החרדי: מחסור בכיתות, למידה בטלפון ובדואר (דוד טברסקי: דבר, 18.08.2020) appeared first on תכנית הבכירים: 2030.