“בזכות קהילתיות חזקה ועזרה הדדית, הן מעשית והן פיננסית, החרדים בישראל שמחים בחלקם. מחקרים חדשים מציגים את הנתונים שמאחורי סוד האושר של החרדים.

נתונים רבים על האושר של החרדים עלו ממחקרים שבוצעו על ידי המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית, שהוקם על ידי בעלי העיתון החרדי “משפחה”, אליהו פלאי, ושהמשנה ליו”ר שלו היא הכלכלנית ניצה (קלינר) קסיר. יש לפחות סיבה טובה אחת ללמוד על החברה החרדית: אם בשנת 1980 שיעורם של החרדים בכלל האוכלוסייה היה 4% וכיום הוא סביב 12%, על פי הערכות, ב־2065 הם יהוו כשליש מאוכלוסיית ישראל, ושיעור היהודים הלא חרדים יירד מתחת ל־50%. בתשובה לשאלה מה הכי הפתיע אותה במחקרים שהמכון והיא ביצעו, מונה קסיר ממצאים רבים, בין השאר היכולת להסתדר עם רמת הכנסות נמוכה, ואף להצליח לחסוך, שיעור התעסוקה הגבוה של הנשים החרדיות בהינתן מספר ילדיהן, הפער הנמוך בשכר לשעת עבודה בין אישה חרדית לאישה לא חרדית ועוד”.

אלי פלאי וניצה (קלינר) קסיר, גבר חרדי ואישה חילונית, עומדים בראש “המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית” – מכון ראשון מסוגו בחברה החרדית הנחשב לגוף מחקר מוביל בגיבוש מדיניות ואסטרטגיה, וזוכה לאוזן קשבת ממשרדי ממשלה, ועדות כנסת, ח”כים וקרנות פילנתרופיות. “העשייה שלנו במכון לא נועדה לסייע לחרדים כסקטור אלא לשלבם בחברה הישראלית – לטובת כלל החברה”, אומר פלאי, איש עסקים ויזם חברתי חרדי שהקים את המכון בשנת 2014. “צריך להבין שככל שהמדינה תתכנן יותר – התלות בפוליטיקאים תרד, וכך ייעלמו לאיטם הדיבורים על ‘סחטנות’ וכותרות מפוצצות על ‘מיליארד שקלים לחרדים’. מדברים על כפייה דתית, אבל אם היו מתכננים מראש ערים לחרדים, הם לא היו צריכים היום לזלוג לשכונות חילוניות והיתה נמנעת ההתנגשות. הבעיה היא שהמדינה לא מתכננת, ואם ההתנהלות הנוכחית תימשך – ניכנס למסלול התנגשות חמור פי כמה מהמצב כיום”.

 

בעקבות פרסום דוח העוני לשנת 2017, פרסמה המשנה ליו”ר, ניצה (קלינר), קסיר מאמר בעיתון גלובס שהתייחס לכך שהחברה החרדית פחות חלשה ממה שמתגלה. צריך להתחשב בעוד מדדים לעוני.

“דוח העוני והפערים החברתיים לשנת 2017 של המוסד לביטוח לאומי, מראה שיפור כללי במצב העוני בישראל. לפי הדוח, מגמת השיפור לא פסחה על החברה החרדית, אך למרות השיפור היחסי – עדיין אחד מכל שני חרדים מוגדר כ”עני”, לעומת החברה היהודית הלא-חרדית, שבה רק 1 מתוך 11 אנשים הוא עני. האומנם? תמונת מצב זו אינה תואמת את המציאות בשטח, מתעלמת מפרמטרים נוספים שראוי להביא בחשבון, ועושה עוול לאוכלוסייה שלמה. לצד נתוני הלמ”ס, שעליהם התבסס דוח העוני והפערים החברתיים, קיימים נתונים נוספים – המתבססים על הסקר החברתי ועל סקר אמון צרכנים של הלמ”ס – המאפשרים לנתח מזוויות נוספות את המצב הכלכלי והעוני של האוכלוסייה במשק בכלל, והחרדית בפרט. משני סקרים אלה עולה, שהמצב הכלכלי בחברה החרדית טוב בהרבה מזה המשתקף מנתוני העוני ה”רשמיים”. למשל, מרבית החרדים מרוצים ממצבם הכלכלי (רק 30% ב-2017 העידו שאינם מרוצים ממצבם הכלכלי). כלומר, רבים מהמוגדרים כעניים מרוצים ממצבם הכלכלי; ושיעור הלא-מרוצים מהמצב הכלכלי בקרב החרדים אף נמוך משל היהודים הלא-חרדים (35%), ומשל הערבים (47%). גם בחינת שיעור העוני הסובייקטיבי (תחושת העוני) בחברה החרדית מעלה שהוא נמוך משמעותית משיעור העוני לפי המדד – 8% בלבד, בדומה לשיעור בקרב יהודים לא-חרדים. מנגד, בחברה הערבית, שגם בה אחד מכל שניים מצוי מתחת לקו העוני, שיעור האנשים שחשו עניים גבוה – כ-28%. נציין, שגם שיעור החרדים שחשו עניים אי-פעם בחייהם, נמוך מהשיעורים הרשמיים, ואף מזה שבקרב יהודים לא-חרדים (27% ו-35%, בהתאמה).”

 

מסע ברחוב החרדי מגלה עולם של יזמות שהולך וצובר תאוצה בשנים האחרונות, בהשפעת החברה הכללית. נשים שפותחות עסק קטן בבית בערב, חנויות שמתאימות את המחיר למגזר הכי עני בארץ ובחורי ישיבות שמחפשים מקום לחלץ עצמות עם בירה ביד – כך נראים העסקים בחברה שמבקשת לשלב לימודי תורה עם עוד קצת הכנסה.

הכלכלה החרדית היא חידה. היא חידה כי בין כל המגזרים, שיעור העוני בחברה החרדית הוא הגבוה ביותר – לפי נתוני המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית מחצית מהאוכלוסייה נמצאת מתחת לקו העוני – אבל גם שיעור המרוצים בה ממצבם הכלכלי הוא הגבוה ביותר, כ-70% לעומת יותר מ-60% באוכלוסייה החילונית ופחות מ-50% במגזר הערבי, ששיעורי העוני בו דומים לאלה של החרדים.

ניצה (קלינר) קסיר, המשנה ליו”ר המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית, ומי שעמדה בראש תחומי שוק העבודה ומדיניות הרווחה בבנק ישראל, אומרת כי הפתרון לחידה הוא מאפייני הצריכה הייחודיים בחברה הזאת. מוצרים שנמצאים בכל סל חילוני הם בבחינת מותרות אצל החרדים, או שאינם נמצאים בשימוש, כמו טלוויזיה ובאופן חלקי גם טלפונים חכמים. חשוב לא פחות, הגדרת הסיפוק הכלכלי היא אחרת. ככלל, החרדים מסתפקים במועט. ובכל זאת, איך מקיימים כלכלת בית מאוזנת בהכנסה נמוכה? מחפשים הכנסה קטנה נוספת. לעסקים העצמאיים הקטנים יש נתח נכבד במגזר. לפי נתוני המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית, מדובר בנתח גדול מאשר בשאר האוכלוסייה. 13.5% מהמועסקים החרדים בשנת 2016 היו עצמאים, לעומת 13% באוכלוסייה הכללית ו-12% באוכלוסייה הערבית. שיעורם הגבוה של העסקים הקטנים במגזר נובע, בין היתר, מההתאמה לאורח החיים החרדי. הגברים לומדי התורה אינם יכולים להתחייב למשרות שכירות התובעות שעות עבודה ומסגרות נוקשות, ומחפשים עבודות “בין לבין”, כלומר גמישות. לכן ישנה פנייה לעצמאות בעסקים קטנים, מיני-עסקים. הנפוצים ביותר הם מכירות ותיווך, שאינם מחייבים שעות קונבנציונליות ומקום קבוע. העבודה חלקית, וכך גם ההכנסה, אבל המטרה היא לא להתעשר אלא לצוף כלכלית על פני המים.

בדבריו פרש דמיטרי רומנוב את הפרדוקס הקיים בהבנת כלכלת משקי הבית בחברה החרדית – “איך החרדים מצליחים לסגור את החודש ולהרגיש טוב? העובדות מוכיחות שלחרדים יש הכנסה נמוכה ושיעור העוני גבוה, אך גם שביעות הרצון של החרדים גבוהה ולא רווחת תחושת עוני . פרדוקס. הפתרון הוא פשוט התנהלות כלכלית נכונה ואחראית.”