השר מרגי גילה עניין רב בקידום תהליך אפיון צרכי הציבור החרדי באופן שמבוסס על נתונים ומחקר. השר הורה לקדם ישיבת עבודה משותפת עם מנכ"ל המשרד והצוותים המקצועיים, כדי לקדם את התוכנית ולהביא לשינוי המצב הקיים לטובת האוכלוסייה החרדית.

בפגישה עם השר, שנערכה בלשכתו בירושלים, השתתפו יו"ר המכון החרדי אלי פלאי; מנכ"ל המכון אודי בן-דרור; ראש תחום בריאות ורווחה במכון רוני ברבוי; עמית מחקר במכון מאיר הירשמן; מנהל מחלקת תקשורת ואסטרטגיה במכון יעקב איזק ונציגים נוספים מטעם המכון החרדי.

מנכ"ל המכון החרדי, אודי בן-דרור: "האוכלוסייה החרדית לא מקבלת כיום באופן מלא את השירותים שמשרד הרווחה מעוניין להעניק לה. הדבר נובע לא מחוסר בתקציב, אלא כתוצאה מחוסר בנתונים מדויקים ובהיעדר היכרות מספקת של מאפייני החברה החרדית והצרכים הייחודיים לה. חוקרי המכון והצוותים המקצועיים של משרד הרווחה ינסו לחשוב יחד על המנגנונים הנכונים, על התאמת תוכניות המשרד השונות לאופי ומרקם החיים החרדי, וכיצד לשפר בסופו של הליך את שירותי הרווחה עבור כלל החברה החרדית".

The post המכון החרדי ושר הרווחה מרגי במהלך לגיבוש תוכניות רווחה מותאמות למגזר החרדי appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

דפוסי החיים החרדיים שמהווים איום על צמיחתה הכלכלית ושגשוגה של מדינת ישראל ואף ליכולתה לספק רשת סוציאלית לאזרחיה הם: שיעור תעסוקת הגברים בחברה החרדית הנמוך בהשוואה לשיעור התעסוקה בקרב גברים יהודים שאינם חרדים  – 51% לעומת 88%, בהתאמה; שיעור המועסקים הנמוך בתעסוקה הנחשבת לאיכותית על פי פרמטרים של שכר, היקף משרה ותנאי עבודה – ב-2017 עמדה ההכנסה הממוצעת של שכיר חרדי על כ-7,800 שקל – בהשוואה לכ-12,700 שקל בחברה היהודית הלא-חרדית וכ-7,600 שקל בחברה הערבית, ואשה חרדית השתכרה כ-30% פחות מאשה שאינה חרדית; ושיעור העוני בחברה החרדית – ב-2017, 48.6% מהחרדים היו עניים ו-65.8% השתייכו למעמד כלכלי נמוך, זאת בהשוואה ל-8.3% ו-23.5%, בהתאמה, בחברה היהודית שאינה חרדית.

את הכתבה חותם ציפורי בדברי קסיר הקוראת להשתלבות מתוך כבוד ושמירת הזהות הייחודית של החברה החרדית בחברה הישראלית ובשוק העבודה האיכותי: "קסיר כותבת כי "קיים אינטרס לאומי, חברתי וקהילתי משותף לקידום החברה החרדית ושיתופה בחברה הישראלית", אך מדגישה שזה לא יוכל להיעשות בכפייה: "שינוי ושיפור בחברה החרדית מחייבים שיתוף של החברה החרדית בכלכלה ובחברה. לשם כך, אין צורך להפוך את החרדים לישראלים חילונים, אלא לסייע להם לקחת חלק בחיי הכלכלה, התרבות והחברה המגוונים בישראל, המורכבת מפסיפס של עדות, דתות ומאפיינים. כל צעד כזה חייב להיעשות במשנה זהירות. החברה החרדית גאה בתרבותה ומעוניינת לשמרה. ניפוץ תקרת הזכוכית הכלכלית־חברתית חייב להיעשות תוך שמירה וכיבוד של התרבות, המסורת והזהות החרדיות, לתועלת חלקיה השונים של המדינה ולא מתוך עמדה פטרנליסטית. מנגד, הגידול בחלקה של החברה החרדית באוכלוסייה בישראל מחייב גם את החברה החרדית והנהגתה לראות עצמן כשותפות באחריות לעתידה של מדינת ישראל על כל חלקיה. קבוצת אוכלוסייה שעד 2065 עתידה להיות שליש מכל האוכלוסייה חייבת לסגל דפוסי חשיבה שאינם סקטוריאליים בלבד".

מה הפתרונות לתפיסתה? "הגברת העצמאות הכלכלית של משקי הבית החרדיים והפחתת שיעורי העוני בקרבם – באמצעות עידוד תעסוקה, השקעה בהשכלה והכשרה מקצועית שיגדילו את התמורה לעבודה, וכן עידוד להכללת תוכני לימוד המותאמים לשוק העבודה של המאה ה־21 (למשל, לימודי מתמטיקה ואנגלית ורכישת השכלה ברמה גבוהה). בחברה החרדית אין נכונות רבה לכך, וניסיונות לקדם תחומי לימוד כאלה נתקלו בהתנגדות. כדי להתגבר עליה נדרש גם כאן שיתוף פעולה עם הקהילה"."

The post מי ייקח אחריות? להתנגשות בין החילונים לחרדים צפויות השלכות חמורות (אל ציפורי, מעריב) appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

האוכלוסייה החרדית הייתה במצב כלכלי פגיע ערב המשבר, והיא עומדת גם כיום בפני אתגרים כלכליים. השתתפותה בשוק העבודה אמנם העמיקה לאורך השנים, אך במובנים רבים היא נותרה בשוליים של שוק העבודה. יותר מכך, משקי הבית החרדיים תלויים מאוד בזרם ההכנסות השוטף, וזאת בשל רמת ההכנסות הנמוכה ובשל הצמצום החומרי בחיי היום יום שמתקיימים ממילא. גם התלות הגדולה יחסית של משקי בית חרדיים בתשלומי העברה (מהמדינה ומפרטים ומגופים אחרים) הופכת אותם לפגיעים, שכן תשלומים אלה צפויים להצטמק בתקופת המשבר ולאחריו.

לצד אתגרים אלה נוצרו גם הזדמנויות שחשוב לזהותן. הצורך הכלכלי צפוי להגדיל את המוטיבציה של חרדים להשתלב בכלכלה ובשוק העבודה, וניצנים לכך ניתן לראות כבר היום מאינדיקטורים שונים.

לאור זאת, מצביעים הכותבים על שלושה כיווני מדיניות שעל פיהם יש לפעול כדי לנצל את ההזדמנויות הקיימות עבור החברה החרדית ועבור האוכלוסייה בכלל.

ראשית, יש להנהיג מדיניות של השקעה בהון האנושי ושל הנהגת הכשרות מקצועיות אשר תסייע לעובדים שפוטרו לקצר את משך הזמן של חיפוש העבודה, ותסייע לאנשים שהיו מחוץ לשוק העבודה להיכנס אליו לראשונה.

שנית, נדרשת השקעת משאבים בדיגיטציה ובשיפור האוריינות הדיגיטלית , הן מצד המדינה והן מצד החברה החרדית , כחלק מההזדמנות הקיימת כיום לשילוב של חרדים בשוק העבודה. למרות הרתיעה שקיימת בחברה החרדית משימוש באינטרנט ומהכנסת כלים דיגיטליים לחיי היום -יום, נראה כי המשבר הנוכחי הוא פתח לשינוי, לפחות במידת מה.

כיוון מדיניות שלישי נוגע לעצמאים ולפרילנסרים. המשבר שפגע באוכלוסייה זו באופן קשה הגביר את המוטיבציה שלה להתמקצעות ולהתנהלות מסודרת ומוסדרת, במטרה לפתח מוכנות מיטבית בעתיד למצבים קיצוניים. מדיניות של ליווי עסקים ושל פיתוח כישורים ומיומנויות הרלוונטיים לעצמאים תסייע רבות לפלח אוכלוסייה זה בשוק העבודה.

למרות הקשיים הכלכליים הרבים שמתהווים במשבר הנוכחי, נוצרות בו גם הזדמנויות משמעותיות להתערבויות אפקטיביות ולהנעת תהליכי שינוי שעשויים להתרחש כעת בתעסוקה, בהשכלה, בהכשרות ובדיגיטציה. אלה הם תהליכי שינוי שנדרשו גם טרום המשבר, אך הצורך בהם כעת גובר. זיהוי ההזדמנויות שנפתחות בעקבות המשבר יסייע להצביע על צעדים שיביאו לעתיד טוב יותר למשקי הבית החרדיים ולאוכלוסייה כולה.

The post משבר הקורונה, החברה החרדית ושוק העבודה העתידי appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

במחצית השנייה של המאה ה-20 התפתחה ישראל כמדינת רווחה, בדומה למדינות רבות בעולם המערבי. מדינת הרווחה הישראלית מספקת שירותים נרחבים בתחומים רבים ובהם חינוך, בריאות ועזרה סוציאלית, ומקיימת מערכת תשלומי העברה הניתנים לאזרחים במקרי הצורך בהתאם לקריטריונים. מערכות אלה של מדינת הרווחה ממומנות באמצעות מסים המוטלים על כל האוכלוסייה, על פי רוב בצורה פרוגרסיבית, באופן המבטא עיקרון של ערבות הדדית בין אזרחי המדינה ומאפשר מתן שירותים גם לאוכלוסיות החלשות וצמצום פערים בהכנסות.

תפקוד מערכות הרווחה במדינה תלוי בקיומם של סולידריות חברתית ואתוס המשותף לכל האזרחים. כשאלה מתקיימים, נחתם מעין "חוזה חברתי" של ערבות הדדית, על בסיס הסכמה שעל פיה על כל אדם לעמוד ברשות עצמו ככל האפשר אבל החברה ככלל דואגת לאוכלוסיות המוחלשות, שאין להן היכולות או הכלים המתאימים לדאוג באופן מלא לקיומן הכלכלי.

החברה בישראל מורכבת מפסיפס רחב של אוכלוסיות הנבדלות במאפיינים דמוגרפיים, כלכליים, תרבותיים, חברתיים ודתיים. אחת מאותן קבוצות היא החברה החרדית, המונה כיום כ-1.1 מיליון נפש, כ-12% מאוכלוסיית ישראל. משקלה של אוכלוסייה זו גדל במשך שנות קיומה של המדינה במידה משמעותית, ועל פי התחזית הדמוגרפית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), בעוד כ-50 שנה היא תהיה כשליש מאוכלוסיית ישראל. חברה זו מקיימת אורח חיים מתבדל ושונה באופן מהותי משאר החברה, ומאחר שאחד האידיאלים המרכזיים שלה קובע כי על הגברים להקדיש את רוב זמנם ללימוד תורה במקום לצאת לעבודה, משקי בית חרדיים רבים מוגדרים כעניים.

להבדיל מקבוצות אוכלוסייה אחרות בישראל ובמדינות נוספות, הסובלות מעוני שהוא תוצאה של כשלים וחסמים, חלק גדול מהעוני בחברה החרדית נובע מבחירה מודעת באורח חיים המאופיין ברמת הכנסה נמוכה והסתמכות על תמיכה של שירותי הרווחה. משום כך, עלייה במשקלה היחסי של החברה החרדית עלולה ליצור מצב שבו "החוזה החברתי" שעליו מושתתת מדינת הרווחה יילך ויישחק. הדבר מעמיד אתגרים לצד סכנות ממשיות להמשך קיומה של מדיניות הרווחה בישראל.

המאמר התפרסם בכתב העת תלם (תלם 03, בית ברל, 2020).

The post חרדים לעתיד: מגמות דמוגרפיות ומדינת הרווחה appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

מקור: הסקר החברתי, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

The post שביעות רצון מהעבודה appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

The post האם העבודה מצאה את רווחתה? עבודה ורווחה שלובות זו בזו ולא זו לצד זו (ניצה (קלינר) קסיר, אהרון יורק ואתי פרץ, מידעו”ס, ביטאון העובדים הסוציאליים) appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

בפאנל שנערך בכנס הציגה ניצה (קלינר) קסיר, המשנה ליו”ר, את נושא הפאנל, שגובש והוכן עם פרופ’ אהרן יורק ועו”ד ועו”ס אתי פרץ – לשעבר יו”ר איגוד העובדים הסוציאליים. במושב נטלו חלק גם ח”כ אילן גילון, עו”ס צפרא דוויק – יו”ר איגוד העובדים הסוציאליים, עו”ס ועו”ד אתי פרץ ומיכל צוק – הממונה על התעסוקה.

בהרצאה הציגה קסיר את ההיסטוריה של גלגולו של משרד העבודה ושיוכו למשרדים שונים, והסיבות והרציונל לשינויים שחלו בשיוך זה על פני זמן. כמו כן היא הציגה את הקשר שבין תחום הרווחה לתחום העבודה (הן ברמה תיאורטית והן דרך הצגה של נתונים): מצד אחד, הכניסה למעגל התעסוקה ושיפור רמת ההכשרה והתעסוקה פועלים להעלאת הרווחה, לחילוץ מעוני ולצמצום עוצמת העוני; ומצד שני, צעדים בתחום מדיניות הרווחה, בדגש על מדיניות קצבאות, משפיעים על התעסוקה ואיכותה.
בהרצאה הדגישה קסיר כי איחוד תחום העבודה ותחום הרווחה יסייע לשיפור מצבם של השכבות החלשות, מאחר שתחומי העבודה מזינים את תחומי הרווחה ולהפך, והשילוב ביניהם מעצים אותם הדדית. חיבור משרד העבודה לרווחה מאפשר לתת דגש חזק יותר על ההיבטים של חיי העובדים, ומתן טיפול כוללני, ובפרט במשפחות שלהן צרכים מצרפיים. את ההרצאה חתמה קסיר בהתייחסות לצעדים שיש לנקוט על מנת שהאיחוד יצליח להשיג את מטרותיו.

The post הכינוס ה-19 של העובדים הסוציאליים – ניצה (קלינר) קסיר – פאנל “עבודה ורווחה – משרד אחוד ככלים שלובים?!” appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

קסיר פתחה ואמרה שיש שיקולים ויש היגיון במערך שילוב שונה – למשל עבודה עם משרד הכלכלה, כי הרי היא אינפוט לתוצר. אולם הדגישה קסיר כי לדעתה ראוי יותר לשלב עבודה ורווחה בגלל הבעיות במשק.

בנוסף, כיוון נוסף שצריך לתת עליו את הדעת והוא מערך התמריצים. קצבאות הן כלי חשוב לסיוע לשכבות נזקקות, אולם קצבאות גדולות מידי עלול להוות תמריץ שלילי לעבודה. רק מתוך ראיה מתכללת המאזנת בין הצרכים השונים ניתן לגבש מדיניות טובה ויעילה ולפיכך ראוי לשלב את משרד העבודה עם הרווחה.

האיחוד צריך להיות עמוק, כולל ומקיף ולא קוסמטי בלבד. על האיחוד להתבצע מדרגת השטח עד לשלב המשרד ועליו לבוא לידי ביטוי בתקציב מאוחד מהותית. דהיינו הרציונל התקציבי צריך להיות שלוב ביסודו ומתכלל את שני החלקים ורואה בהם איברים של אותו גוף, ולא להקצות דה יורה תקציב אחד משותף אולם דה פאקטו תקציב נפרד לכל משרד.

בנוסף שוחחו קסיר ופרץ על מקומו של הביטוח הלאומי וחשיבותו בכל הקשור למדיניות הרווחה במדינת ישראל.

The post עבודה ורווחה לרווחת האזרחים – ניצה (קלינר) קסיר ואתי פרץ מסבירות למיכאל מירו את היתרונות במשרד מאוחד "עבודה ורווחה" appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

The post כנס שדרות 2016 – ניצה (קלינר) קסיר – האם העבודה מצאה את רווחתה appeared first on תכנית הבכירים: 2030.