ממצאים אלה של דוח המבקר הינם חמורים בעיקר בשל מצוקת הדיור המשמעותית הקיימת בחברה החרדית. ואולם הם הופכים חמורים עוד יותר שעה שבידי המדינה מצויה תכנית אסטרטגית מפורטת לצורך התמודדות עם מצוקת הדיור בחברה החרדית.

תכנית זו, שהוכנה על ידי המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית בשנת 2016 עבור משרד הבינוי והשיכון, קבעה כי על מנת לסגור את הפערים הקיימים, וכדי להתמודד עם צרכי העתיד, נדרשת החברה החרדית לכ-10,000 יחידות דיור מדי שנה עד לשנת 2035. לאחר בחינה מעמיקה של ההיצע הפוטנציאלי, קבעה התוכנית האסטרטגית כי יעדים אלה יכולים להיות מסופקים רק באמצעות יצירת תמהיל בין תכנון ושיווק של דיור חדש בערים חרדיות, הרחבת שכונות חרדיות בערים מעורבות, ומיצוי הפוטנציאל הקיים במרחבים חרדים ותיקים – בעיקר באמצעות מימוש מהיר של תוכניות להתחדשות עירונית.

ממשלת ישראל אימצה, כבר בשנת 2016, את המתווה המוצע בתוכנית האסטרטגית וקבעה יעדים לתכנון ושיווק של יחידות דיור לשנים 2016-2018. כמו כן הורתה הממשלה בהחלטתה לפעול בהתאם לתמהיל המוצע בתוכנית האסטרטגית, ולפעול במקביל במגוון הערוצים כדי לעמוד ביעדים אלה.

דוח מבקר המדינה לשנת 2023 מצביע על כך המדינה כשלה בכל אחד מהיעדים האמורים: ראשית, המדינה כשלה מלעמוד ביעדי התכנון והשיווק שהיא עצמה הציבה. ואולם חשוב יותר, דו"ח המבקר מבהיר, כי המדינה נמנעה מליישם את המלצות התוכנית האסטרטגית בכל הקשור ליצירת תמהיל למיצוי פוטנציאל הדיור, וחלף זאת התמקדה בתכנון ושיווק של יחידות דיור בריכוזים חרדים ובפריפריה הצפונית בלבד.

לשם המחשה, נכון לכתיבת שורות אלה, לא בוצע ולו פרויקט אחד של פינוי בינוי רחב היקף במרקמים חרדיים ותיקים (ירושלים, בני ברק, אשדוד), מציאות הפוגעת משמעותית באפשרות למצות את פוטנציאל הדיור הקיים במרחבים אלה.

ממצאיו של דוח המבקר ביחס לכישלונה של המדינה מלעמוד ביעדים שהציבה לעצמה בכל הקשור להתמודדות עם מצוקת הדיור בחברה החרדית, לפיכך, חושפים מציאות בעייתית החורגת מתחומיו של נושא זה.

במובן זה דוח המבקר מצביע על כך שגם כאשר המדינה פועלת לזיהוי כשלים ולאיתור פתרונות באופן מקצועי, כמו לדוגמה בעת הכנתה של תכנית אסטרטגית מקצועית, וגם כאשר תוכניות מקצועיות אלה מאומצות על ידי הממשלה כתוכניות עבודה אופרטיביות, גופי הביצוע מאת המדינה בוחרים לעצמם איזה חלקים ליישם, מבלי לתת את הדעת על חשיבות המכלול כולו.

הפעולה הסלקטיבית הזו של גופי הביצוע אינה מאפשרת את הגשמת יעדיה של התוכנית האסטרטגית, וממילא דינה לככב, כמה שנים מאוחר יותר, בצד האפל של דוחות מבקר המדינה.

הלקח, אם כן, שצריכה המדינה לקחת מדוח המבקר בעניין זה, הוא כי תוכניות אסטרטגיות מקצועיות אינן קישוט או תפאורה. היעדים הראויים שתוכניות אלה מציבות ניתנים להשגה רק ככל שאלה תיושמנה כמכלול.

בנימה חיובית יותר כדאי לציין, כי בשנה האחרונה חל שינוי משמעותי באופן שבו תופסת המדינה את ההתמודדות עם אתגר הדיור בחברה החרדית. עיקרו של שינוי זה נעוץ בתובנה שעלתה גם בדוח המבקר, ולפיה השגת ייעדי הדיור בחברה החרדית אינה אפשרית רק באמצעות שיווק יחידות דיור בערים חרדיות ובפריפריה, וכי על המדינה להרחיב את תמהיל התכנון והשיווק לצורך זה.

תכנונה של העיר כסיף כעיר חרדית חדשה והקצאת שכונה חרדית חדשה בעיר קריית גת הינם צעד משמעותי להשגת ייעדי הדיור הנדרשים. חשובה לא פחות העובדה, כי בשנה האחרונה נוקטת הרשות להתחדשות עירונית פעולה משמעותית להרחבת יישומן של תוכניות להתחדשות עירונית במרחבים חרדיים ותיקים. שינוי זה משמיע את יישומה של התוכנית האסטרטגית לדיור בחברה החרדית, הלכה למעשה, והצלחתם עשויה להוביל את המדינה, אולי לראשונה, לעמוד ביעדיה להתמודדות עם מצוקה הולכת ומחריפה זו.

ד"ר שי שטרן הוא ראש תחום דיור במכון החרדי למחקרי מדיניות, מרצה בכיר בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר אילן. מומחה בדיני קניין, תכנון ובניה וההבניה המשפטית של המרחב.

המאמר פורסם לראשונה ב-ICE.

לקריאת התכנית האסטרטגית לדיור לאוכלוסייה החרדית לחצו כאן.

The post תוכניות אסטרטגיות הן לא קישוט: האמת מאחורי דו"ח מבקר המדינה | מאמר מאת ד"ר שי שטרן appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

ראקוב שוחח עם המראיינים אודות האתגרים הייחודיים של תכנון ערים חרדיות:

"כאשר מדובר בחברה מרובת ילדים יש לקחת בחשבון שיש יותר נפשות במרחב הציבורי. השימוש נמוך יותר ברכב פרטי, אז צריך רחובות מותאמים לתחבורה ציבורית והולכי רגל. יש יותר מוסדות ציבור וחינוך, בתי כנסת ומקוואות".

The post אתגרי תכנון ערים חרדיות | בנצי ראקוב מתארח בפודקאסט 0202 appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

התדריך הנוכחי מהווה למעשה שלב ב' בתוכנית האסטרטגית לדיור לחברה החרדית, והוא המשך ישיר לעבודה המשותפת בשלב א' של משרד הבינוי והשיכון והמכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית, ונכתב גם הוא במשותף. צוות העבודה הורכב מאנשי מחקר ושדה מהמכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית, מאנשי מקצוע לתכנון ובנייה מהאגף לתכנון בכיר במשרד הבינוי והשיכון, בהובלת האדריכלית הראשית. עם תחילת העבודה הוקמה ועדת היגוי רחבה, בה חברו נציגים מכל משרדי הממשלה המעורבים בתהליכי תכנון ובנייה: מנהל התכנון, משרד החינוך, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, המועצה הלאומית לכלכלה ועוד. שותפים לכתיבה וחברים נוספים וועדת ההיגוי היו אנשי מקצוע מפז כלכלה והנדסה ומכון ירושלים, וכן נציגי רשויות מקומיות שונות.

התדריך בנוי משלושה חלקים מרכזיים: הראשון, רקע סוציולוגי מקיף אודות החברה החרדית והמבנה הקהילתי והמשפחתי שלה, ואודות מאפיינים וצרכים ייחודיים של החברה החרדית הבאים לידי ביטוי במרחב הפיזי. מטרתו של הרקע לאפשר היכרות ראשונית של האוכלוסייה החרדית בפני קהילת המתכננים, ולשמש בסיס להמלצות התכנוניות בחלקים הבאים של המסמך. החלק השני במסמך מורכב מהמחשות מעשיות של שכונות חרדיות שתוכננו לאוכלוסייה החרדית, המשמשות מקרי בוחן ללמידה. החלק השלישי והמרכזי הוא פרק ההמלצות לתכנון ופריסת מבנים ושטחים בשכונה החרדית בתחומים השונים: חינוך, דת, קהילה וספורט, המרחב הציבורי הפתוח, מסחר ותעסוקה, תנועה ותחבורה והמבנה הדירה והבניין החרדי.

The post התדריך לתכנון עירוני של שכונות לאוכלוסייה החרדית appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

בכתבה מצוטטת ד"ר שהינו-קסלר, המשמשת חוקרת ראשית במכון, אשר עמלה יחד עם יהודית מילצקי, חוקרת בכירה במכון על המסמך. ד"ר קסלר הרחיבה אודות המאפיינים הייחודים של הציבור החרדי הדורשים התאמות ותכנון ייעודי: "האתגר שעמד בפני צוות המכון שהכין את המסמך היה להבין מה מאפייני היומיום החרדי. משפחות הציבור החרדי הן גדולות ומצטופפות בדירות קטנות, ומכאן, שיש צריכה מאוד גדולה של השטח הציבורי. יש מספר גדול מאוד של ילדים שמסתובבים עצמאיים בשטח ויש להם תפקידים רבים יותר מאשר לילדים בציבור הכללי – הם הולכים למכולת בעצמם, נוסעים בתחבורה ציבורית לבד ומסתובבים לבד בגנים. הצריכה בתרבות החרדית אינה חלק מתרבות הפנאי. במקום זה עומד במרכז חיי הקהילה בית הכנסת הקהילתי בשכונה, ולכן מובן שהצורך במבני חינוך ודת בחברה החרדית הרבה יותר גדול".

לבד מהמאפיינים הדמוגרפיים (להרחבה ראו מחקרים של המשנה ליו"ר המכון, ניצה [קלינר] קסיר) ותפקיד הילדים התמקד התדריך בהרחבת עירוב שימושים, בייחוד בכל הקשור למבני ציבור, אשר נדרשים במיוחד בשל אופייה הקהילתי של החברה החרדית. הצוות בדק ארבע שכונות מגורים חרדיות: רמת שלמה בירושלים, רובע ז' באשדוד, רובע C באלעד, ורובע ב' ברמת בית שמש. ברמת שלמה, למשל, אף שהיא השכונה הראשונה בירושלים שתוכננה מלכתחילה לציבור החרדי, ואפילו בה, תוכננו לפי הפרוגרמה 46 בתי כנסת, אולם בפועל קיימים בה 70 בתי כנסת, רבים מהם על שטחים שלא הוקצו לכך. המסמך החדש מציע כמה חידושים שלא מקובלים בשגרה העירונית המוכרת ובהחלט מעוררים מחשבה: ההנחיה היא שכמות בתי הכנסת בשכונה תהיה לפי מפתח של בית כנסת לכל 80 עד 100 יח"ד ושמחציתם ישולבו במוסדות ציבור ואפילו במבנים מסחריים; שהבנייה המסחרית תהיה פחות בכיוון של קניונים, שמאפשרים התקהלות ועירוב, ויותר של חנויות בקומות הקרקע הפונות לרחוב; לאפשר בתוך דירות מגורים חללים שיוקדשו למסחר ותעסוקה; לאפשר תוספת קומות משרדים במבני מגורים וציבור.

ד"ר קסלר מציינת שהגמישות המוצעת בתדריך החדש היא כורח המציאות: "בסופו של דבר זה יקרה בצורה לא ליגלית, או בצורה מתוכננת ומוסדרת. אם אנחנו מנסחים את כל הדברים האלה בפרוגרמות התכנון אז תהיה שמירה על הנראות, על הבטיחות".

ויש כאן עניין נוסף: היכולת לייצר יישובים מעורבים שיאפשרו לחרדים להשתלב ביתר קלות בשוק העבודה. "אם אנחנו מאפשרים את כל השימושים האלה ברמת השכונה זה מאפשר להקים שכונות חרדיות בערים מעורבות. מאפשר לשני הכיוונים לחיות זה לצד זה. אנחנו רוצים צמיחה כלכלית ושניתן יהיה למצות את האפשרויות הכלכליות. ניתן לומר שזה אינטרס של כלל החברה הישראלית", אומרת קסלר.

הכתבה נחתמה בעיקרי ההמלצות:

המלצות לתכנון בשכונות לחברה החרדית

חינוך

להוסיף מעבדות, ספריות, כיתות מדעים ומחשבים בתלמוד תורה

להוסיף חדרי ספח הדרושים בחינוך המיוחד

להקצות שטחי ציבור ל"ישיבה גדולה" ולא בלב השכונה בגלל שעות הפעילות

בתי כנסת

להקצות בית כנסת לכל 80-100 יחידות דיור

להקים בית כנסת אחד גדול לקהילות חסידיות של 200-300 משפחות

לשלב כמה בתי כנסת על מגרש אחד או לצד מוסדות חינוך כדי לחסוך במקום

מרחב ציבורי

ליצור רקמת הליכה בטוחה לילדים

לבנות מדרכות רחבות להליכת גברים ונשים בריחוק

למקם מתקני ספורט בשולי השכונה ולא במרכזה

לפזר בשכונה ספריות קטנות לשימושם של ילדים

להקצות מבנים לשימושו של נוער נושר

מסחר

לאפשר גישת ילדים לחנויות מזון

למקם חנויות לאורך הרחוב ולא בקניונים

לספק מבנים לשירותי בריאות

להנגיש אולמות שמחה קטנים בשכונה ובעיר

תעסוקה

לאפשר חללי מסחר ותעסוקה בדירות מגורים

לאפשר תוספת קומות משרדים במבני מגורים

The post חנות בדירה ובית כנסת במשרד: דוח חדש חושף לראשונה המלצות תכנוניות לשכונות לחברה החרדית (גיא נרדי, כלכליסט) appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

במאמרה טוענת ד"ר קסלר כי אין לציבור החילוני מה לחשוש ממינויו של ליצמן לתפקיד גם אם זה יעשה את המצופה ממנו מטעם שולחיו ויקדם במלוא המרץ בניה לציבור החרדי, להיפך. חלק מהחשדנות והמתח בין הקבוצות נובע מחילופי גברי בשכונה החילונית הוותיקה והמזדקנת, הננטשת על ידי תושביה הוותיקים, ומתמלאת על ידי משפחות חרדיות המחפשות אחר דיור זול יחסית. זירת מאבק זאת מעצבת את החשיבה על יחסי חילונים־חרדים במרחב כמשחק סכום־אפס. שכונות שאליהן נכנסות משפחות חרדיות, מתרוקנות בהדרגה מחילונים.

פיתוח משמעותי של תכניות בניה בהתאם לתכנית האסטרטגית לדיור לאוכלוסייה החרדית 2035-2016 – יוזמה משותפת של המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית ומשרד השיכון, שהיוותה בסיס להחלטת הממשלה בנושא – תתרום להגדלת העוגה ולשיכוך מוקדי חיכוך פוטנציאליים בין האוכלוסיות. בליבת התכנית נמצאת הקביעה כי יש לקדם בניה מותאמת של שכונות חרדיות נפרדות בתוך ערים חילוניות וכן בניית מרחבים עירוניים בסמיכות לאזורי תעסוקה. תכנון מסוג זה יתרום להשתלבות של חרדים בעבודה ובכלכלה, ויקטין את הנטל על קופת המדינה. תכנון נכון יאפשר גם להקטין את העומס הקיים על שכונות מעורבות, כך שהמענה לשטחים והמבנים הציבוריים יינתן בשכונות חרדיות סמוכות.

The post ליצמן שר שיכון? זה יעבוד גם לטובת החילונים (שלומית שהינו קסלר, TheMarker) appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

מחקר איכות החיים (קסיר [קלינר] ורומנוב) מראה כי צפיפות הדיור בחברה החרדית היא גבוהה במיוחד, ועומדת על 1.42 נפשות לחדר בממוצע לעומת 0.78 בחברה הלא חרדית. רכישת דירה היא נטל כלכלי גדול עבור זוגות צעירים, ורבים מהם בוחרים לגור בשכירות. עם זאת, בחברה החרדית נהוג לרכוש דירה עם הנישואין בגיל צעיר, ככל שמתאפשר. בקרב חרדים, שיעור משקי הבית הגרים בשכירות עומד על 29 אחוזים, בדומה ליהודים לא-חרדים (30 אחוזים), וזאת למרות רמת ההכנסה הנמוכה יחסית של משקי הבית החרדים. עבור הגרים בדירה בבעלותם, שיעור משקי הבית המשלמים משכנתה בחברה החרדית גבוה ועומד על 55 אחוזים, בהשוואה ל-44 אחוזים בקרב יהודים לא-חרדים. נתון זה מעיד על הקושי היחסי שבמימון רכישת דירה בחברה החרדית. נוסף לנטילת משכנתה, הרכישה מתאפשרת גם באמצעות סיוע במימון מצד המשפחה והקהילה תוך פשרה על איכות וגודל הדירה. שיעור הצע ירים הגרים עם הוריהם בחברה החרדית עומד על 9 אחוזים בלבד, לעומת 36 אחוזים בחברה היהודית הלא-חרדית. הסיבה העיקרית היא הולדת הילדים כבר לאחר החתונה המחייבת דירה נפרדת.

The post פרשנות: שיכון מורחב – מה עומד מאחורי ההחלטה של ליצמן לעזוב את תיק הבריאות, ומה הוא מתכנן בתחום הדיור (דני זקן, 26.04.2020) appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

The post לא ייתכן שלבאר שבע יהיו שלושים אלף יח”ד במסגרת הסכם גג וראש העיר יתנגד לכניסת חרדים – ד”ר חיים זיכרמן, הכנס השנתי 2017 appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

“הרחק מאור הזרקורים ומסערות ההפרדה וההדתה, יושבים יחד חוקרים חילונים ואנשי ציבור חרדים, אוספים נתונים ומציעים פתרונות מעשיים לאתגרים הכלכליים במגזר”.
המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית עלה לאחרונה לכותרות בעקבות מעורבותו בדיוני ועדות הכנסת על חוק הגמ”חים, המאיים על אחד המפעלים הקהילתיים החרדיים הגדולים ביותר. בעקבות כך, נפגש יהודה יפרח יחד עם קברניטי המכון וחוקריו, לשיחה על עתידה הכלכלי של החברה החרדית.

The post “מי שטוען שהחברה החרדית מקצינה, לא מכיר אותה” (יהודה יפרח, מקור ראשון) appeared first on תכנית הבכירים: 2030.

The post מחקר חדש מגלה: 31% חרדים משכירים ושוכרים דירה אחרת (שאול כהנא, ביזנעס) appeared first on תכנית הבכירים: 2030.