• En
  • כל החנויות פתוחות והבר השכונתי מפוצץ. כן, הגעתם לבני ברק (דני זקן, גלובס)

    מסע ברחוב החרדי מגלה עולם של יזמות שהולך וצובר תאוצה בשנים האחרונות, בהשפעת החברה הכללית. נשים שפותחות עסק קטן בבית בערב, חנויות שמתאימות את המחיר למגזר הכי עני בארץ ובחורי ישיבות שמחפשים מקום לחלץ עצמות עם בירה ביד – כך נראים העסקים בחברה שמבקשת לשלב לימודי תורה עם עוד קצת הכנסה.

    הכלכלה החרדית היא חידה. היא חידה כי בין כל המגזרים, שיעור העוני בחברה החרדית הוא הגבוה ביותר – לפי נתוני המכון החרדי למחקרי מדיניות מחצית מהאוכלוסייה נמצאת מתחת לקו העוני – אבל גם שיעור המרוצים בה ממצבם הכלכלי הוא הגבוה ביותר, כ-70% לעומת יותר מ-60% באוכלוסייה החילונית ופחות מ-50% במגזר הערבי, ששיעורי העוני בו דומים לאלה של החרדים.

    ניצה (קלינר) קסיר, המשנה ליו”ר המכון החרדי למחקרי מדיניות, ומי שעמדה בראש תחומי שוק העבודה ומדיניות הרווחה בבנק ישראל, אומרת כי הפתרון לחידה הוא מאפייני הצריכה הייחודיים בחברה הזאת. מוצרים שנמצאים בכל סל חילוני הם בבחינת מותרות אצל החרדים, או שאינם נמצאים בשימוש, כמו טלוויזיה ובאופן חלקי גם טלפונים חכמים. חשוב לא פחות, הגדרת הסיפוק הכלכלי היא אחרת. ככלל, החרדים מסתפקים במועט. ובכל זאת, איך מקיימים כלכלת בית מאוזנת בהכנסה נמוכה? מחפשים הכנסה קטנה נוספת. לעסקים העצמאיים הקטנים יש נתח נכבד במגזר. לפי נתוני המכון החרדי למחקרי מדיניות, מדובר בנתח גדול מאשר בשאר האוכלוסייה. 13.5% מהמועסקים החרדים בשנת 2016 היו עצמאים, לעומת 13% באוכלוסייה הכללית ו-12% באוכלוסייה הערבית. שיעורם הגבוה של העסקים הקטנים במגזר נובע, בין היתר, מההתאמה לאורח החיים החרדי. הגברים לומדי התורה אינם יכולים להתחייב למשרות שכירות התובעות שעות עבודה ומסגרות נוקשות, ומחפשים עבודות “בין לבין”, כלומר גמישות. לכן ישנה פנייה לעצמאות בעסקים קטנים, מיני-עסקים. הנפוצים ביותר הם מכירות ותיווך, שאינם מחייבים שעות קונבנציונליות ומקום קבוע. העבודה חלקית, וכך גם ההכנסה, אבל המטרה היא לא להתעשר אלא לצוף כלכלית על פני המים.