בעקבות פרסום דוח העוני לשנת 2017, פרסמה המשנה ליו”ר, ניצה (קלינר), קסיר מאמר בעיתון גלובס שהתייחס לכך שהחברה החרדית פחות חלשה ממה שמתגלה. צריך להתחשב בעוד מדדים לעוני.
“דוח העוני והפערים החברתיים לשנת 2017 של המוסד לביטוח לאומי, מראה שיפור כללי במצב העוני בישראל. לפי הדוח, מגמת השיפור לא פסחה על החברה החרדית, אך למרות השיפור היחסי – עדיין אחד מכל שני חרדים מוגדר כ”עני”, לעומת החברה היהודית הלא-חרדית, שבה רק 1 מתוך 11 אנשים הוא עני. האומנם? תמונת מצב זו אינה תואמת את המציאות בשטח, מתעלמת מפרמטרים נוספים שראוי להביא בחשבון, ועושה עוול לאוכלוסייה שלמה. לצד נתוני הלמ”ס, שעליהם התבסס דוח העוני והפערים החברתיים, קיימים נתונים נוספים – המתבססים על הסקר החברתי ועל סקר אמון צרכנים של הלמ”ס – המאפשרים לנתח מזוויות נוספות את המצב הכלכלי והעוני של האוכלוסייה במשק בכלל, והחרדית בפרט. משני סקרים אלה עולה, שהמצב הכלכלי בחברה החרדית טוב בהרבה מזה המשתקף מנתוני העוני ה”רשמיים”. למשל, מרבית החרדים מרוצים ממצבם הכלכלי (רק 30% ב-2017 העידו שאינם מרוצים ממצבם הכלכלי). כלומר, רבים מהמוגדרים כעניים מרוצים ממצבם הכלכלי; ושיעור הלא-מרוצים מהמצב הכלכלי בקרב החרדים אף נמוך משל היהודים הלא-חרדים (35%), ומשל הערבים (47%). גם בחינת שיעור העוני הסובייקטיבי (תחושת העוני) בחברה החרדית מעלה שהוא נמוך משמעותית משיעור העוני לפי המדד – 8% בלבד, בדומה לשיעור בקרב יהודים לא-חרדים. מנגד, בחברה הערבית, שגם בה אחד מכל שניים מצוי מתחת לקו העוני, שיעור האנשים שחשו עניים גבוה – כ-28%. נציין, שגם שיעור החרדים שחשו עניים אי-פעם בחייהם, נמוך מהשיעורים הרשמיים, ואף מזה שבקרב יהודים לא-חרדים (27% ו-35%, בהתאמה).”
