בשנים האחרונות הפכה תוכנית החומש לשילוב חרדים באקדמיה לאחת מתוכניות הדגל של המועצה להשכלה גבוהה (המל”ג). בתוכנית הושקעו משאבים רבים, במטרה להגדיל משמעותית את מספר הסטודנטים מהמגזר החרדי המגיעים לאקדמיה, ותוך תקווה לראותם בקמפוסים השונים במוסדות הלימודים הגבוהים. עם זאת, מנתונים שהוצגו באחרונה, עולה כי עד כה התוכנית לא השיגה את מטרתה; קצב הגידול בשיעור ההשתתפות של האוכלוסייה החרדית במוסדות ההשכלה הגבוהה נמוך ועומד על כחמישית ממה שהוערך ושנדרש להשגת היעד. ייתכן כי הקושי איננו נעוץ בתוכנית עצמה, אלא בהיתכנות של עמידה ביעד זה, בהתחשב ברגישויות, החסמים, המגבלות והמאפיינים הייחודיים של החברה החרדית, ששונים מאוד מכל אוכלוסייה אחרת בארץ. בהתאם לכך, יש לפתח כיוונים נוספים של פיתוח ההון האנושי החרדי, באמצעות הכשרה איכותית כתנאי להשתלבות מוצלחת בשוק העבודה.
הפנייה לאקדמיה מעוררת הסתייגויות בקרב חלקים נרחבים מהציבור החרדי והנהגתו, מתוך החשש שהלימודים באקדמיה מקפלים בתוכם גם תפישת עולם וערכים המנוגדים לתפישת עולמו. כך למשל, כ–90% מהנשים החרדיות ממשיכות בחינוך העל־יסודי לאחר התיכון, אך רובן עושות זאת במוסדות הלימוד של המגזר – בסמינרים ולא באקדמיה. בסוגייה של האקדמיה, יש לתת את הדעת גם לחששות של הציבור הלא־חרדי מפני פגיעה בחופש האקדמי, בערכי האוניברסליות, הפלורליזם והשוויון המגדרי. אז איך בכל זאת ניתן להקנות מקצוע, ידע וכישורים בדרך שתועיל לחברה ולכלכלה הישראלית ולאוכלוסייה החרדית, ותתאים גם למאפיינים התרבותיים של הציבור החרדי? חלק מהפתרונות יימצאו גם מחוץ לגבולות האקדמיה. זיהוי הצורך הקיים בציבור החרדי ללמוד מקצוע ברמה גבוהה, תוך התחשבות במאפיינים ובצרכים הספציפיים של הקהילה, הוביל את המכון החרדי למחקרי מדיניות ליזום את הקמתו של פורום היי־טק בהשתתפות חברות היי־טק מהמובילות בישראל. אחת המטרות שהוגדרו בפורום היא הנהגת רפורמה בתוכנית הלימודים במסלולי מדעי המחשב של הסמינרים החרדיים, תוך מתן דגש על מצוינות בתכנים ובמיומנויות בהתאם לצרכים של חברות ההיי־טק.
