המשנה ליו”ר המכון, ניצה (קלינר) קסיר, נשאה דברים בכנס שדרות 2018, במושב שעסק בהיחלצות מעוני.
קסיר התחילה בהתייחסות לשיעור העוני הגבוה במיוחד בישראל, מקום הראשון בין כל המדינות המערביות, שיעור העוני של נפשות גבוה בישראל ביותר מ-50% מהממוצע ב-OECD. שיעור העוני הגבוהים מעלים שתי סוגיות, ובהן תעסוק ההרצאה :
- הצורך הרב לטפל בבעיית העוני. בראש ובראשונה כדי לסייע לאוכלוסיות העניות (וזה נכון גם לו שיעורי העוני היו נמוכים). בנוסף לכך, בשל ההשלכות החברתיות-הכלכליות על החברה כולה.
- היכולת המוגבלת של המדינה לסייע דרך קצבאות, דבר המגביל את הסכום שהמדינה יכולה להקצות לכל משפחה ענייה.
מה מודל ההתערבות הראוי?
לעניים מאפיינים שונים, וגם הגורמים לעוני רבים. אין מאפיין אחד אחיד לכל העניים, ואין גורם אחד להימצאות מתחת לקו העוני, ולעתים יש סיבות מספר סיבות באותה המשפחה.
נוסף על כך, העוני הוא רב ממדי. לא רק הכנסה נמוכה אלא גם רמות נמוכות בתחומי חיים רבים כאי־ביטחון תזונתי, רמות נמוכות של בריאות וחינוך ועוד. כמו גם, הימצאות בשוליים חברתיים ודימוי עצמי נמוך.
לכן, גם הפתרונות צריכים להכיל סט רחב של פתרונות, וההסתכלות צריכה להיות הוליסטית, שיהיו מעורבים במודל כל הגורמים הרלבנטיים: מהפרט העני, דרך המשפחה הענייה, הקהילה והרשויות ועד למשרדי הממשלה.
רגע לפני שנדבר על הדרכים להיחלץ מעוני, חשוב להתייחס גם לסוגיה של האחריות לטיפול בעוני – על מי מוטלת האחריות לטיפול בעוני.
סקר של ארגון “לתת” הראה שכ־80% סבורים שהאחריות מוטלת על המדינה. כ־11% נוספים הצביעו על המגזר השלישי או גופים אחרים כגופים שעליהם מוטלת האחריות, ורק 9% אחוזים סבורים שהאנשים העניים צריכים לקחת על עצמם את האחריות לצאת מעוני.
בראש ובראשונה האחריות מוטלת על העניים עצמם. לא ניתן [כמעט] לעזור לאנשים שאינם לוקחים אחריות. עם זאת, אין בכך כדי להסיר אחריות לסיוע מתפקידה של המדינה.
פתרונות
לגבי מי שמסוגל לעבוד, הפתרון הרצוי הוא דרך עבודה, שתגדיל את ההכנסות העצמיות ותקטין את התלות באחרים:
- יש קשר חזק בין מספר המפרנסים לשיעורי העוני. כך, במשקי בית ללא מפרנסים, שיעורי העוני עומדים על כ־76%, עם מפרנס אחד – 49%, ועם שני מפרנסים או יותר – כ־8%.
- עבודה מסייעת לחילוץ מעוני, ולחילוץ איתן וקבוע.
- הניסיון בארץ ובעולם מלמד שיש קשר חזק בין הכנסות ההורים להכנסות ילדיהם בעתיד, ומשכך הגדלת הכנסות תסייע לשבירת מעגל העוני הבין דורי.
- גם בקרב העניים מצבם של העניים העובדים טוב יותר, עוצמת העוני קטנה ככל שיש יותר מפרנסים. במשקי בית עניים ללא מפרנסים – כ-55%, במשקי בית עם מפרנס אחד – כ-33% ובמשקי בית עם שני מפרנסים – כ-22%.
- בנוסף לכך, מצב משקי הבית העניים משתפר על פני זמן – במשקי בית שבהם ראש משק הבית בגילי 25–64 נמצא שההכנסות של משקי בית עם שני מפרנסים עלו משנת 2003 ועד 2016 בכ־56%, לעומת עלייה של כ־15% במשקי בית ללא מפרנסים. באותה התקופה עלה קו העוני בכ־54%, כלומר ההכנסה של משקי בית עניים שבהם יש שני מפרנסים עלתה מעבר לקו העוני, וההכנסה של משקי בית עניים שבהם אין מפרנסים עלתה בשיעור נמוך מהותית משיעור העלייה של קו העוני.
- כמו כן, העבודה משליכה גם על המעמד החברתי של משק הבית, הערך העצמי ועוד – ממדים שהם גם חלק מממדי העוני.
ברמת המשק, הגדלת ההכנסות העצמיות תאפשר להעביר יותר משאבים תקציביים למטרות אחרות ובכלל זה לעניים שאינם יכולים לצאת לשוק העבודה או שכושר השתכרותם מוגבל.
אין ספק שהשתלבות בעבודה דורשת מחויבות של האדם עצמו, כשתפקיד הממשלה לסייע ולתת לו כלים שיסיעו לו להשתלב בתעסוקה בכלל ובתעסוקה הולמת בפרט.
כלים מומלצים לסיוע בתעסוקה – לסיוע בהשתלבות לצד סיוע בהגדלת התמורה לעבודה:
- מענק עבודה (מס הכנסה שלילי) – העלאת הרמה. המענק בישראל הונהג בשנת 2008, תחילה כפיילוט. גובה המענק בישראל נמוך ומגיע במקסימום ובהרכב משפחה מסוים (לאשה עם 3 ילדים) לסביבות 15 אחוזים, בהשוואה למענק מקסימלי של כ-45%, בארה”ב. שיעור דומה לארה”ב קיים גם במדינות נוספות.
- הכשרות מקצועיות – לנכנסים לשוק העבודה לסיוע במציאת עבודה ובשכר הולם, ולעובדים לצורך קידומם בשוק העבודה.
ההכשרות צריכות להקיף גם הקניית כישורים קשים וגם כישורים רכים, כגון: יכולות למידה, הסתגלות לשינויים, ניהול ידע, הקניית כישורים חברתיים ועוד.
- סיוע בהקמת עסקים.
- ליווי של עובד סוציאלי תעסוקתי (לאחרונה הוקם באוניברסיטה העברית מרכז לעבודה סוציאלית תעסוקתית, בו משמשת קסיר כחברת מועצה).
לצד הכלים לסיוע בתעסוקה, יש חשיבות לטפל גם בממדים נוספים של העוני (ראוי לציין שבחלק מהמקרים הטיפול בממדים הנוספים גם מגדיל את הסיכוי להשתלבות בתעסוקה, למשל טיפול שיניים במצב של שיניים “רקובות”), כמו כן ראוי לזכור שהטיפול בממדים השונים של העוני, חשוב גם מאחר שחלק מהמשפחות אינן יכולות להשתלב בתעסוקה.
וכמובן, במשפחות העניות שבהן כושר ההשתכרות הוא מוגבל מערכת הקצבאות היא כלי חשוב לטיפול בעוני.
בין הצעדים, למשל:
- מפעל הזנה, להקטנת אי הביטחון התזונתי, ולשיפור המצב הבריאותי.
- חינוך והשכלה.
- מרכזים למיצוי זכויות, ועוד.
מעבר ללקיחת אחריות להיחלצות מעוני, יש צורך לתת דגש גם על לקיחת אחריות על ההתמודדות עם הממדים השונים של העוני.
השוואה בין החברה החרדית לחברה הערבית
בהקשר זה בולט השוני בין החברה הערבית והחברה החרדית. כפי שציינתי אין מאפיין אחיד לכל האנשים החיים בעוני כמו גם לגבי הגורמים לעוני, ולכן לעיתים גם האחריות שהאנשים לוקחים על חייהם וההתמודדות בעוני שונה. שתי חברות אלה – הערבית והחרדית – מאופיינות בשיעורי עוני גבוהים ודומים – כמחציתן עניים. אולם בעוד שהעוני בחברה הערבית נובע, כמו כפי שקורה ברוב המקרים בעולם, מכשלים וחסמים, העוני בקרב החברה החרדית ברובו נובע מבחירה בדרך חיים שאמנם משתקפת בעוני גבוה אך דווקא ברמת תועלת גבוהה (בין היתר בשל בחירה בלימודי תורה על פני עבודה או על פני לימודים המכשירים לשוק העבודה). והתוצאה, בחברה הערבית העוני הכלכלי מלווה בממדי עוני נוספים (בריאות ועוד), לעומת זאת בחברה החרדית אין זה כך: החברה משקיעה בחינוך (חינוך בהתאם לתפיסת עולם), רמת אי־הביטחון התזונתי נמוכה בהשוואה למה שהיה מצופה בהתאם לשיעורי העוני ולעיתים רבות (כשמדובר בתלמידי חכמים) העוני דווקא מלווה במעמד חברתי גבוה ובמקביל בהערכה עצמית גבוהה ועוד.
ההשוואה בין העוני בחברה הערבית לעוני בחברה החרדית מדגישה גם את חשיבותה של הקהילה בטיפול בעוני. מקומה של הקהילה החרדית בולט בשני מקרים הן במערכת הקהילתית בחברה זו התומכת בעניים ומסייעת להם להתמודד עם רמת ההכנסות הנמוכה (תרומות, התנדבות והלוואות), והן בתפיסת המעמד של האדם העני (כאמור, בחברה זו המעמד החברתי לרוב אינו נקבע בהתאם למצב הכלכלי).
לסיכום
מודל הולם לטיפול בעוני צריך להיות עם מאפיינים כלכליים-חברתיים-הוליסטיים, שיעביר את עיקר האחריות לאדם העני, תוך נתינת כלים שיסייעו לו להיחלץ מעוני, בכל ממדי העוני. לצורך השגת המטרה יש צורך בהירתמות של כל הנוגעים בדבר מהאדם העני והקהילה ועד לממשלה.
הדגש צריך להיות, ככל שניתן, על הגדלת העצמאות הכלכלית, בהתאם לתפיסה של הרמב”ם, משנה תורה, הלכות מתנות עניים: “מַעֲלָה גְּדוֹלָה שְׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה-זֶה הַמַּחְזִיק בִּידֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּךְ, וְנוֹתֵן לוֹ מַתָּנָה אוֹ הַלְוָאָה, אוֹ עוֹשֶׂה עִמּוֹ שֻׁתָּפוּת, אוֹ מַמְצִיא לוֹ מְלָאכָה, כְּדֵי לְחַזַּק אֶת יָדוֹ עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרַךְ לַבְּרִיּוֹת וְלֹא יִשְׁאַל”. וזאת לצד טיפול בכל ממדי העוני.
קרדיט תמונות: אלי ברדה
