במושב האחרון בכנס נשא דברים הדיין הגאון הרב יעקב פרבשטיין שליט”א המשמש כדיין בכיר בבתי דין בירושלים ובבני ברק אליהם פנו עובדים שבקשו גיבוי והסכמה הלכתית להתאגדות. הוא פתח את דבריו בסקירה הלכתית של ההיבטים השונים באשר להתאגדות עובדים, וציין כי יש היבטים הלכתיים הנוגעים לנושא זה, וישנם היבטים הנמצאים על הגבול שבין הלכתי למוסרי וערכי. “בהיבט ההלכתי, למרות שההלכה מתירה התארגנות עובדים, הרי שאין איסור חד משמעי על פגיעה בהתארגנות. ובנוסף לכך, גם לאחר ההתארגנות השימוש בבתי משפט מוגבל לקבלת היתר מבית דין, והשימוש בנשק השביתה מוגן פחות מאשר במסגרת החוק.”
“בהיבט הערכי והמוסרי, צריך לתת משקל לכך שהציבור החרדי מונהג מבחינה ערכית ומוסרית על ידי רבנים וגדולי תורה בעלי מגוון רחב של דעות, ויש להביא בחשבון כי גם כאשר ההכרעה ההלכתית היבשה ובתי הדין יתירו ואפילו יתמכו בהתאגדות, יכולים רבנים וגדולי תורה לראות בכך שלל בעיות ערכיות ומוסריות, כגון פגיעה בצביון הציבור, מתן כוח לגורמים חיצוניים להשפעה על המערכות החרדיות, בעיקר אם ההתאגדות נעשית בתוך מסגרות אזרחיות כלליות שאינן כפופות להנהגה הציבורית החרדית. להיבט זה קיימת משמעות מעשית חשובה ביותר. כך גם להיבטים קהילתיים נוספים כגון אלו הנוגעים למוסדות חינוך שברובם הגדול מתוקצבים ע”י המדינה באופן חלקי בלבד, או בגלל ההשפעה המכרעת שיש בפועל להנהגה על ההתנהלות הציבורית החרדית. תהא שגיאה מעשית חמורה להתעלם מהיבטים אלו.
כאמור, הרב פרבשטיין סיפר למשתתפים כי יש לו ניסיון והיכרות רבה עם מקרים שונים של עובדים מהמגזר שניסו להתאגד כדי להגן על זכויותיהם. “בית הדין שאני חבר בו, ניסה בפועל להביא ארגוני עובדים להבנה שאי אפשר ולא נכון לקדם התאגדות שלא כפופה באופן מוחלט לכללים ההלכתיים ולאופן ההתנהגות המתאים לציבור החרדי. זו תהיה טעות לקדם דברים באופן שלא מותאם לציבור החרדי, זה יביא נזק יותר מאשר תועלת, כמו במשל הידוע של התינוק שנשפך יחד עם המים. בית הדין עשה כל שביכולתו על מנת להציע מתן גיבוי ציבורי להתאגדויות. אבל כיוון שארגוני העובדים שבית הדין עמד עימם בקשר לא היו מוכנים להניח בצד את השימוש באמצעים החוקיים, לא ניתן היה לעזור להם.”
הוא המשיך וציין כי הובאו לפניו מקרים רבים של עובדים שחוו פגיעה בזכויותיהם, אך לדבריו האשמים בכך שלא ניתן היה לתת להם גיבוי הלכתי להתאגדות שתגן עליהם היו דווקא ראשי ארגוני העובדים. הוא פנה לנציגי הארגונים שהשתתפו בכנס וביקש להבהיר כי הוא לא רואה בהם את האשמים במצב אלא בראשי הארגונים שאינם נותנים להם את הגיבוי הנדרש. “כאשר אנחנו בוחנים את התהליכים שמתרחשים כאשר עובדים מבקשים להתאגד ולהגן על זכויותיהם, צריך למצוא מה קורה לתהליכים הללו, איפה זה נופל?".
“כמי שהכיר וראה מקרוב כמה התאגדויות שכאלה אני יכול לגלות לכם את התשובה לשאלה הזו. זה נופל כאשר העובדים מבקשים להתאגד ופונים לקבל גיבוי מסמכויות רבניות והלכתיות מתוך הקהילה, והסמכויות הרבניות מבקשות לקבל אישור בכתב מהדרגים הבכירים ביותר בארגוני העובדים להבטחות שניתנו ע”י ראשי האגפים החרדים. אני לא מדבר עליכם, אני מדבר על הבוסים של הבוסים שלכם. הרבנים רוצים לקבל מהם התחייבות חתומה בכתב של ההתחייבויות שאתם נתתם בעל פה. הם מבקשים לקבל אישור בכתב וחתום על הרצון להתחייב לצרכים ולסיטואציות הספציפיות של העובדים, והדרגים הבכירים ביותר לא מוכנים לחתום על זה. אולי בגלל שזה לא מעניין אותם, ואולי בגלל שזה לא תואם את האג’נדה והתפיסה שלהם. בגלל זה אין לעובדים החרדים את האפשרות והגיבוי להתאגד. אולי בבחירות הבאות לראשות ההסתדרות יהיה מי שירים את הכפפה ויתחייב על כך".
