שנת הלימודים תשפ"ה (2024/25) סימנה מפנה חד בהתפתחות החינוך הממלכתי-חרדי בישראל. מערכת זו, שפעלה עד כה בשולי החינוך החרדי, רשמה בשנה האחרונה גידול חד: תוספת של כ-7,000 תלמידים ולמעלה מ-60 מוסדות חדשים (בתי ספר וגני ילדים), המהווים גידול של כ־40% בשנה אחת בלבד. שינויים אלו מהווים עדות לשינויים פנימיים משמעותיים המתרחשים בתוך החברה החרדית.

הגידול המשמעותי בהיקפי החינוך הממלכתי-חרדי התרחש בעיקר בשל הצטרפותן של חסידויות מרכזיות כגון בעלז, קרלין-סטולין, ויז’ניץ-מרכז וצאנז, לצד מוסדות של קהילת הרב אברג’ל בנתיבות. עם זאת, הצטרפות קהילתית מאורגנת זו לא אפשרה רק גידול מספרי של התלמידים בחינוך הממלכתי-חרדי, אלא גם יצרה שינוי תפיסתי משמעותי, והפכה את החינוך הממלכתי-חרדי ממסלול שוליים למודל חינוכי בעל לגיטימציה בתוך החברה החרדית.

מסמך זה נועד לספק תמונת מצב עדכנית, מעמיקה ומרובדת של מערכת החינוך החרדית בישראל בשנת תשפ"ה, בדגש על ההתפתחות המואצת של זרם החינוך הממלכתי-חרדי. בשל ההתרחשויות המשמעותיות בשנה החולפת בשדה זה, המסמך נועד להניח נתונים ותובנות אודות מגמות השינוי, זירות ההתרחבות, וניתוח הכוחות הפוליטיים והקהילתיים הפועלים לקידום או לעיכוב המהלך. כך, מעבר להצגת נתונים כמותיים, המסמך מבקש לבחון את השדה גם באספקטים איכותיים: זהות הקהילות המובילות, מבנה התמיכה המוניציפלית, אתגרי הבינוי והפיקוח, ואופני השפעה של שחקנים מרכזיים. כל זאת במטרה לתרום לעיצוב מדיניות ציבורית אפקטיבית לחינוך הרשמי בחברה החרדית.

במסמך מוצגת סקירה רחבה של החינוך החרדי במבט ארצי, לצד ניתוח מרחבי-מקומי. ניתוח זה ממחיש כיצד הרשות המקומית היא מנגנון ההכרעה המרכזי בהתפתחות החינוך הממלכתי-חרדי. בערים שבהן קיים שילוב בין הנהגה פתוחה יחסית, פקידות מקצועית מגויסת וביקוש משמעותי “מלמטה” – דוגמת ירושלים ובית שמש – נוצרו מסגרות חינוכיות יציבות, שמתפתחות ומאפשרות צמיחת מוסדות חינוכיים נוספים שמובילים לקפיצת מדרגה כמותית משמעותית לאורך זמן. לעומת זאת, ריכוזים חרדיים שמרניים הנשלטים על-ידי קואליציות חרדיות הומוגניות, כמו בני-ברק, הוכיחו כי גם ביקוש בשטח אינו פורץ דרך ללא עוגן פוליטי. כאשר עוגן פוליטי זה נוכח בריכוזים חרדיים אחרים, כמו בביתר עילית ואלעד, מתאפשרת צמיחת מוסדות ממלכתיים-חרדיים. כך, הניתוח ממחיש כי כאשר קיים כוח נוסף המוחזק אצל שחקן פוליטי משמעותי, או כאשר נוכחת הנהגה רבנית מקומית חזקה, ואלו נוטלים חסות על המהלך – התהליך מקבל פן קהילתי משמעותי, המלווה בהכרה ציבורית המשתמש בכוחו הפוליטי גם על מנת לחלץ משאבים עירוניים. כך נצפה כאשר חסידויות בעלז, קרלין או הנהגת הרב אברג'ל בנתיבות הצטרפו לחינוך החרדי הרשמי. המסמך מעלה גם את הפוטנציאל הטמון בערים מעורבות, דוגמת נתיבות, חריש וטבריה – בהן נרשמים שיעורים גבוהים במיוחד של תלמידים חרדים הלומדים בחינוך הממלכתי-חרדי. למרות שמדובר בריכוזים חרדיים קטנים יחסית, ערים אלו עשויות לשמש כמודל איכותי לצמיחה ושגשוג של חינוך חרדי רשמי שמעניק כלים פדגוגיים איכותיים לצד מסגרת חינוכית לזהות חרדית יציבה.

המסמך מציג טיפולוגיה סדורה של מוסדות החינוך הממלכתי-חרדי, הנגזרת מאפיון מעמיק של המוסדות והקהילות המרכיבות אותו. תחת החינוך החרדי הרשמי, המקבל מעטפת תקציבית ופדגוגית אחידה של משרד החינוך, מתקיים שדה מורכב בעל מוסדות בעלי זהויות קהילתיות שונות, המשתקפים גם ברמת הפתיחות, הסקטוריאליות, מידת התמיכה הפוליטית ורמת ההשפעה על השדה החרדי. הטיפולוגיה מבדילה בין שישה טיפוסים עיקריים של מוסדות: חסידויות מרכזיות, חסידויות ייחודיות, חרדים עובדים, קהילות חרד״ל, קהילות מקומיות עם הנהגה רבנית, וקהילות פריפריאליות "רכות". הבנת השונות הפנים-מערכתית הזו היא מפתח לתכנון מדיניות מותאמת ולליווי מיטבי של המוסדות על פי צורכיהם, ולא כיחידה אחת הומוגנית.

לצד מגמות הצמיחה שנרשמו ומוצגות בהחרבה במסמך, עולים מהשדה אתגרים מהותיים העומדים בפני התפתחות החינוך הממלכתי-חרדי: אתגר הבינוי של מוסדות החינוך והיעדר חקיקה ייעודית למעמד החינוך הממלכתי-חרדי ברשויות המקומיות השונות; לצד אתגרים פנים-חרדיים הנובעים מהמגוון הרחב והשונות הקיימת בין האוכלוסיות שהולכות ומצטרפות למטריית החינוך הרשמי, שמובילים לצרכים בהכשרת ופיתוח צוותי הוראה מותאמים, והתמודדות עם מתח פנימי עם הסקטוריאליות של החינוך החרדי, במסגרת פעולתו כחינוך ממלכתי ורשמי.

לסיכום,

משמעות הממצאים המוצגים במסמך היא כי החינוך הממלכתי-חרדי אינו צומח בחלל ריק, והתפתחותו אינה תלויה בביקוש הורי בלבד; הוא מתפתח בתוך זירה עירונית רוויה במאבקי זהות, מאזן אינטרסים פוליטי-קהילתי ותחרות על משאבים פיזיים, ומתנהל בתוך מארג עדין של דינמיקות בין פוליטיקה מקומית, יוזמות הורים והנהגה חרדית. התמודדות רב-חזיתית זו מניחה אותו במצב ביניים, בין גידול מבטיח לבין בלימה ודעיכה. מצב ביניים זה מהווה חלון הזדמנויות לעצב מחדש את גבולות החינוך החרדי בישראל, באמצעות מדיניות רגישה, מקצועית ומחוברת לשטח שתוכל להשפיע ולאפשר מיצוי הפוטנציאל המצוי בשדה.

ההמלצות העיקריות במסמך כוללות חקיקה להסדרת מעמד מוסדות החינוך הממלכתי-חרדי, שתגביל את השפעתם של שיקולים פוליטיים מקומיים – להסדרת מערך הבינוי, הרישום, התקצוב והסטנדרטיזציה של המוסדות; הרחבת מודלים להכשרת צוותי הנהלה והוראה בהתאמה תרבותית למגוון הקבוצות המרכיבות את החינוך החרדי הרשמי; פיתוח דיפרנציאלי של חינוך ממלכתי-חרדי – יצירת מענים מותאמים לאתגרים וצרכים שונים של טיפוסים מוסדיים בתוך החינוך החרדי הרשמי; יצירת תמריצים לרשויות מקומיות – לקידום ופיתוח המוסדות באמצעות הכלים העומדים לרשות הרשויות המקומיות השונות, ובהתאם למאפייני וצרכי האוכלוסיות המקומיות; ופיתוח מערך הערכה ומעקב שוטפים – לבחינת מגמות, שינויים והתאמת מדיניות נדרשת בשדה.

נתונים מרכזיים:

• מספר תלמידים במערכת החינוך החרדית היסודית, תשפ"ה:

כ־294,000 תלמידים בכ־1,000 מוסדות.

• מספר ושיעור התלמידים החרדים הלומדים בחינוך ממלכתי-חרדי:

כ־20,500 תלמידים – כ־7% מהחינוך החרדי היסודי.

• שיעור הגידול בחינוך הממלכתי-חרדי בשנת תשפ"ה בלבד:

עלייה של כ־7,000 תלמידים – גידול של כ־40% תוך שנה.

• מספר מוסדות חדשים שנפתחו בממ"ח בשנת תשפ"ה:

כ־30 בתי ספר וכ־30 גני ילדים – זינוק חד בשנה אחת.

• ערים עם המספר הגדול ביותר של תלמידי ממ"ח:

ירושלים (כ-3,000) ובית שמש (כ-2,000)

• העיר עם השיעור היחסי הגבוה ביותר של תלמידים חרדים בממ"ח:

נתיבות – 23% מהחינוך החרדי בעיר.

• מספר ערים חרדיות ללא כל נוכחות של ממ"ח:

עיר אחת בלבד – מודיעין עילית. (האם רכסים גם נחשבת עיר חרדית?)

• ערים מעורבות עם שיעור תלמידים בחינוך הממלכתי-חרדים הגדול מ-20% מהתלמידים החרדים:

חולון, חריש, טבריה, נתיבות, קריית גת, צפת.

מבוא

מערכת החינוך החרדית היא אחד ממוסדות היסוד של החברה החרדית בישראל, והיא ממלאת תפקיד מרכזי בהבניית הזהות התרבותית, הדתית והחברתית של בוגריה. החינוך החרדי נתפס בראש ובראשונה ככלי לחינוך לערכים, זהות ושימור המבנה הייחודי של החברה החרדית ואורח חייה. מערכת החינוך החרדית בנויה באופן שמבטיח את הקניית הערכים החרדיים הבסיסיים, ומכשירה את הדור הצעיר בעיקר להשתלבות בחברה החרדית הבוגרת.

המאפיין המרכזי של מערכת החינוך החרדית הוא ההפרדה המגדרית המוחלטת, כך שקיימות למעשה שתי מערכות נפרדות לחלוטין – אחת לבנים ואחת לבנות – בעלות מטרות ותכנים שונים. מוסדות החינוך לבנים מתמקדים כמעט באופן בלעדי בלימוד תורה, כאשר מקצועות הליבה (כמו מתמטיקה, אנגלית ומדעים) נלמדים לעיתים קרובות בהיקף מצומצם או אינם נלמדים כלל, במיוחד בשלבי החינוך העל-יסודי. לעומת זאת, מערכת החינוך לבנות כוללת רכיבים של הכשרה מקצועית ומקנה מיומנויות בסיסיות שנועדו לאפשר להן להשתלב בשוק העבודה, וזאת מתוך רצון לשימור חלוקת התפקידים המגדרית של חברת הלומדים והכרה בתפקידן הייעודי בכלכלת משק הבית החרדי.

בשל תפקידה המרכזי של מערכת החינוך בתוך החברה החרדית והיותה אחד ממוקדי הליבה שסביבם החברה החרדית מתארגנת ופועלת, קיימת קנאות רבה לעצמאותה – הן מבחינת תוכניות הלימוד, והן מבחינת הפיקוח הפדגוגי. עם זאת, קיימת שונות רבה בין מוסדות החינוך השונים הפועלים בתוך מערכת החינוך החרדית.

מערכת החינוך החרדית מורכבת ממוסדות רבים המשתייכים למעמדות משפטיים ונבדלים זה מזה בהיבטים מגדריים וגיליים, לצד הבדלים במבני הבעלויות, בתכנים הלימודיים ובשיטת התקצוב. כך, החינוך החרדי כולל רצף רחב של מוסדות חינוך – החל בכאלה הנהנים מאוטונומיה כמעט מוחלטת ומפיקוח מצומצם, ועד למוסדות הנתונים לפיקוח פדגוגי מהודק מצד המדינה. גם מבחינת מימון ציבורי קיימים הבדלים משמעותיים, כאשר חלק מן מוסדות החינוך החרדיים מתוקצבים במידה חלקית בלבד, וחלק במידה מלאה. מגוון זה מעצים את המורכבות הניהולית והרגולטורית, ויוצר מתח מובנה בין השאיפה לאוטונומיה תרבותית לבין צורכי מדיניות ציבורית המבקשת להבטיח שוויון, איכות חינוכית והזדמנויות רחבות לכלל אזרחי המדינה.

אודות המסמך

שנת הלימודים תשפ"ה (2024/25) סימנה נקודת מפנה משמעותית בהתפתחות החינוך הממלכתי-חרדי בישראל. לראשונה מאז הקמת המערך של חינוך חרדי רשמי, נרשמה עלייה חדה במספר המוסדות והתלמידים המצטרפים אליו: כ-30 בתי ספר ו-30 גני ילדים חדשים נוספו למערכת, עם תוספת של למעלה מ-7,000 תלמידים, המהווים גידול של כ-40% בהשוואה לשנה הקודמת.

צמיחת החינוך הממלכתי-חרדי בשנה החולפת אינה רק ביטוי לגידול מספרי משמעותי של התלמידים והמוסדות השייכים לחינוך הרשמי בישראל, אלא גם יכול להיות עדות לשינויים עמוקים יותר המתרחשים בחברה החרדית: בשנה זו הצטרפו מספר חסידויות מרכזיות ושמרניות, שהחליטו להעביר חלק ממוסדותיהם ממעמד פטור או מוכר שאינו רשמי לחינוך הממלכתי החרדי. בין החסידויות ניתן למנות את בעלז, קרלין-סטולין, צאנז, בויאן וויזניץ-מרכז. לצד זאת, מוסדות החינוך של קהילת הרב יורם אברג'יל ז"ל בנתיבות עברו מרשת "בני יוסף" לחינוך הממלכתי-חרדי.

מעבר זה של מוסדות שמרניים לחינוך הממלכתי-חרדי ופתיחת מוסדות חדשים אפשרו את הצמיחה המשמעותית של החינוך הממלכתי-חרדי, אך צמיחה זו מתרחשת על רקע שינויים דמוגרפיים וחברתיים עמוקים בחברה החרדית: בשנים האחרונות ניכרת ירידה בשיעורי הילודה, עלייה בגיל הנישואין, עלייה בשיעורי התעסוקה ועוד (רגב ומילצקי, 2025). מגמות אלו משפיעות על דפוסי החיים וההתנהלות של האוכלוסייה החרדית, ומקבלות ביטוי בשינויים גם בתחום החינוך, ומסבירות בחלקן את הצמיחה המהירה של החינוך הממלכתי-חרדי בשנה האחרונה.

הצמיחה המהירה של מוסדות החינוך הממלכתי-חרדי, ובפרט הצטרפותם של מוסדות השייכים לקהילות שמרניות, מסמנת מעבר מן השוליים למיינסטרים בתוך המגזר החרדי. תהליך זה מעלה את הצורך בבחינה מחדש של ההתרחשויות בשדה, ולכן מסמך זה נועד לבחון אחר ההתפתחויות בשדה החינוך החרדי, בדגש על החינוך הממלכתי-חרדי, לא רק במונחים כמותיים (מספר מוסדות, תלמידים וכו'), אלא גם במונחים איכותיים: אופי האוכלוסיות המצטרפות, זהות הגורמים המובילים, התמודדות עם אתגרי ההכשרה והפיקוח, אופי האינטראקציה עם מערכות מוניציפליות ופוליטיות, ועוד.

כך, המסמך נועד לסייע בהבנת המגמות, האתגרים וההזדמנויות בתחום, ולתרום לגיבוש מדיניות מושכלת המותאמת לצרכים המשתנים של החברה החרדית והישראלית בכללותה.

פרק א': תמונת מצב של החינוך היסודי החרדי: תשפ"ה

א.1. מבנה פנימי של מערכת החינוך החרדית

מערכת החינוך החרדית היסודית בישראל מונה בשנת הלימודים תשפ"ה כ-294,000 תלמידים, הלומדים בכמעט אלף מוסדות חינוך – נתון הממחיש את היקפה ואת השפעתה הגוברת במרחב הציבורי והחינוכי. מערכת זו אינה אחידה, אלא מורכבת ממגוון סוגי מוסדות, השונים זה מזה הן ברמת הפיקוח הממשלתי והן במידת התקצוב שהם מקבלים. גיוון זה יוצר מנעד רחב של מודלים חינוכיים בתוך המגזר החרדי, המתפרשים על פני שלושה מעמדות משפטיים עיקריים: מוכר שאינו רשמי, פטור, ורשמי.

• מוסדות במעמד "מוכר שאינו רשמי"

רובם המוחלט של תלמידי מוסדות החינוך היסודי החרדי לומדים במסגרות המצויות במעמד מוכר שאינו רשמי: לומדים בהם 210,134 תלמידים, שהם 71% מתלמידי מערכת החינוך החרדית היסודית, והם לומדים במסגרת 637 מוסדות לימוד, שהם 66% ממוסדות הלימודים בחינוך החרדי היסודי. מוסדות המצויים במעמד מוכר שאינו רשמי אמורים להיות נתונים לפיקוח משמעותי עד מלא, ונהנים בתמורה לתקצוב הנע בין 75-100%. במסגרת המעמד המשפטי "מוכר שאינו רשמי" מצויות שתי רשתות החינוך הגדולות בחברה החרדית – החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני בא"י בני יוסף (להלן: מעיין החינוך התורני). לצד זאת, קיימים מוסדות עצמאיים נוספים המצויים במעמד משפטי זה, אך אינם שייכים לרשתות.

• רשת "החינוך העצמאי" הוא רשת החינוך הגדולה ביותר בחינוך החרדי, ולומדים בה כ־125,150 תלמידים ב-264 מוסדות. כך, 43% מהתלמידים החרדים לומדים תחת החינוך העצמאי, ו-27% מהמוסדות החרדים שייכים לרשת החינוך העצמאי.
• רשת "מעיין החינוך התורני" דומה בגודלה למסגרות הפטור, ולומדים בה 60,100 תלמידים ב-260 מוסדות. כך, 20% מהתלמידים החרדים לומדים תחת מעיין החינוך התורני, ו-27% מהמוסדות החרדים שייכים לרשת המעיין החינוך התורני.
• במוסדות החינוך במעמד מוכר שאינו רשמי שאינם שייכים לרשתות לומדים כ־24,890 תלמידים ב-113 מוסדות. כך, 8% מהתלמידים החרדים לומדים במוסדות במעמד מוכר שאינו רשמי, ו-12% מהמוסדות מוגדרים ככאלה.

• מוסדות במעמד 'פטור'
• מוסדות אלה מהווים מסגרת החינוך השנייה בגודלה בחינוך החרדי, כאשר לומדים בהם כ־63,760 תלמידים ב-240 מוסדות. כך, 22% מהתלמידים החרדים לומדים במסגרת החינוך במעמד "פטור", ו-24% מהמוסדות מוגדרים ככאלה.
• מוסדות במעמד 'רשמי'

בחינוך הממלכתי-חרדי לומדים כ־20,510 תלמידים ב-103 מוסדות. כך, 7% מהתלמידים החרדים לומדים בחינוך הממלכתי-חרדי, ו-11% מהמוסדות מוגדרים ככאלה.

לוח 1: התפלגות תלמידים ומוסדות בחינוך החרדי לפי מעמד משפטי

א.2. פרישה ארצית של החינוך החרדי

פרישתה המרחבית של החברה החרדית בישראל אינה סטטית, ולאורך השנים ניכרת תנועה של האוכלוסייה החרדית אל מוקדים שונים ברחבי הארץ, באופן שמשקף את מאפייניה הייחודיים ומשמש מדד לשינויים החברתיים, הדמוגרפיים והכלכליים שהיא עוברת. בעבר ניכרו שני מוקדים מובהקים —ירושלים ובני־ברק, אך בעשורים האחרונים חלה התפשטות לערים נוספות ואף לאזורי פריפריה, בשל שילוב בין שיעור גידול טבעי גבוה למחירי דיור גבוהים במרכזי הביקוש, שמוליד את הצורך בהקמת קהילות חדשות במקומות שבהם יוקר המחיה מתון יותר.

התהליך פותח פתח להזדמנויות של השתלבות וליצירת מרחבים מעורבים, אך הוא גם מטיל על הרשויות המקומיות אתגר להתאים תשתיות ושירותים לצורכי האוכלוסייה החרדית. כיום האוכלוסייה החרדית מפוזרת ביישובים רבים ומגוונים, חלקם בעלי צביון חרדי – כמו הערים בני ברק, מודיעין עילית, אלעד, וביתר עילית, וחלקן בעלי אופי מעורב – כמו ירושלים, בית שמש, פתח תקווה, גבעת זאב, אשדוד ועוד.

א.1.2 מפת החינוך החרדי בעשרת הריכוזים החרדיים הגדולים בארץ

סקירת מבנה החינוך החרדי בעשרת הריכוזים החרדיים הגדולים בארץ תורמת להבנת דפוסי הצמיחה של החינוך הממלכתי-חרדי, וכוחם של התנאים הפוליטיים והקהילתיים המקומיים. ניתוח ההבדלים בין הערים מאפשר לזהות מנגנוני הצלחה וכשל הנסתרים מן העין כאשר מסתפקים בנתונים ארציים, ומספק תשתית אמפירית לתכנון מדיניות גמישה—כזו המותאמת למורכבות של שדה חינוכי המשתנה מיישוב ליישוב.

1. ירושלים

בירושלים לומדים כ-3,000 תלמידים בחינוך הממלכתי-חרדי, והם מהווים 5% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, ו-14% מתלמידי החינוך הממלכתי-חרדי בארץ. בירושלים 14 מוסדות חינוך השייכים לחינוך הממלכתי-חרדי, המהווים כ-14% מכלל מוסדות החינוך הממלכתי-חרדי בארץ. כך, בעיר המהווה הריכוז החרדי הגדול בארץ, ישנו גם מספר התלמידים ומוסדות החינוך הממלכתי-חרדי הגדול בארץ.

ירושלים הינה הריכוז החרדי הגדול ביותר בארץ, כאשר מתגוררים בה כ־293,000 חרדים, שהם כ־24% מכלל החרדים החיים בישראל וכ־29% מתושבי ירושלים. בעיר לומדים 60,650 תלמידים בחינוך החרדי, מתוכם לומדים בחינוך הממלכתי-חרדי בעיר כ-2,980 תלמידים, ב-14 מוסדות, והם מהווים כ-5% מכלל התלמידים בחינוך החרדי בעיר. מרבית התלמידים החרדים בעיר לומדים תחת החינוך העצמאי – כ-24,420 תלמידים ב-39 מוסדות, והם מהווים 40% מתלמידי החינוך החרדי בעיר. במוסדות הפטור לומדים בעיר כ-15,590 תלמידים ב-49 מוסדות, והם מהווים 26% מתלמידי החינוך החרדי בעיר. במעיין החינוך התורני לומדים בירושלים כ-9,530 תלמידים ב-50 מוסדות, והם מהווים 16% מתלמידי החינוך החרדי בעיר. במוסדות מוכרים שאינם רשמיים אחרים לומדים כ-8,120 תלמידים, ב-31 מוסדות, והם מהווים כ-13% מתלמידי החינוך החרדי בעיר.

כך, ירושלים הינה מוקד החינוך הממלכתי-חרדי הגדול ביותר בישראל. יש להניח כי הצלחת החינוך הממלכתי-חרדי בעיר נובעת הן מאופי האוכלוסייה בעיר, כאשר קהילות חרדיות רבות המתגוררות הינן בעלות אופי ליברלי ומשולב יותר, אך לא פחות מכך – מדובר בעיר בעלת מנגנון עירוני משמעותי המתבסס על פקידות מקצועית רתומה וחזקה, לצד תמיכה מלאה מצד ראש העיר המכהן, משה ליאון, לפתיחת ותמיכה במענים החינוכיים הזמינים במסגרת החינוך הממלכתי-חרדי בעיר.

2. בני ברק

בבני ברק לומדים כ-500 תלמידים בלבד בחינוך הממלכתי-חרדי, והם מהווים 1% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, ו-2% בלבד מתלמידי החינוך הממלכתי-חרדי בארץ. בבני ברק קיים מוסד אחד בלבד השייך לחינוך הממלכתי-חרדי, כך שבני ברק הינה מוקד שולי מאוד בתמונת החינוך הממלכתי-חרדי הארצית, למרות שהיא הריכוז החרדי השני בגודלו בארץ.

בני ברק היא הריכוז החרדי השני בגודלו בישראל, וגרים בה כ־210,000 חרדים – כ־17% מכלל החרדים החיים בישראל וכ־95% מתושבי העיר. עם זאת, בני ברק הינה מוקד זניח מאוד של חינוך ממלכתי-חרדי: בעיר לומדים 40,512 תלמידים בחינוך החרדי, מתוכם לומדים בחינוך הממלכתי-חרדי בעיר 488 תלמידים, במוסד אחד בלבד, והם מהווים כ-1% בלבד מכלל התלמידים בחינוך החרדי בעיר. בבני ברק, בדומה לירושלים, מרבית התלמידים החרדים בעיר לומדים תחת החינוך העצמאי – כ-21,641 תלמידים ב-28 מוסדות, והם מהווים 53% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור גבוה יותר מירושלים. במוסדות הפטור לומדים בעיר כ-14,385 תלמידים ב-50 מוסדות, והם מהווים 36% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור גבוה יותר מירושלים. במעיין החינוך התורני לומדים בבני ברק כ-2,696 תלמידים ב-10 מוסדות, והם מהווים 7% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור נמוך יחסית לירושלים. במוסדות מוכרים שאינם רשמיים אחרים לומדים כ-1,302 תלמידים, ב-11 מוסדות, והם מהווים כ-3% בלבד מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור נמוך יחסית לירושלים.

לאורך השנים האחרונות היו ניסיונות להקים מוסדות ממלכתיים-חרדיים בעיר, אך אלו נתקלו בהתנגדות משמעותית מצד הנהגת העיר. מבנה הנהגת העירייה, המובלת על ידי מפלגות חרדיות, מקדמת את החינוך החרדי השמרני ומתנגדת לשינויים במבנה החינוך הקיים. כבר לקראת שנת הלימודים תשע"ט ניסתה קבוצת הורים לפתוח מוסד ממלכתי-חרדי, אך בפגישה עם ראש מחלקת החינוך בעיר הובהר להורים כי לא יוקם בית ספר כזה בעיר וניסיונות התערבות של המחוז החרדי במשרד החינוך עלו בתוהו.[1] גם אחר כך, הורים לא ויתרו וניסו להקים בית ספר ממלכתי-חרדי בעיר, אשר המשיך להיתקל במחסומים מצד מועצת העיר.[2]

אולם, עם מעבר ארצי של חסידיות מסוימות אל החינוך הרשמי, עליו נרחיב בהמשך, בתחילת שנת הלימודים תשפ"ה עיריית בני ברק כבר התקשתה למנוע מעבר של מוסד חינוכי השייך לחסידות בעלז לחינוך הממלכתי-חרדי. כך, בית ספר לבנים של חסידות בעלז בעיר הועבר בשנת לימודים זו לפיקוח החינוך הממלכתי-חרדי, יחד עם קבוצת מוסדות רבים אחרים של החסידות ברחבי הארץ. שלא כמו התאגדויות עצמאיות קודמות של קבוצות הורים, שבקשותיהם נדחו, חסידות בעלז זוכה לגיבוי פוליטי דרך נציגה בעירייה, הרב אהרון מרדכי אלבוים, חבר מועצה מטעם אגודת ישראל, הסיעה השולטת בעיר. האם תקדים זה יאפשר הקמת בתי ספר ממלכתיים-חרדיים נוספים, גם של קהילות הורים עצמאיות שאינן שייכות לחסידות או בעלות כוח פוליטי בעירייה?

3. בית שמש

בבית שמש לומדים קרוב ל-2,000 תלמידים בחינוך הממלכתי-חרדי, והם מהווים 7% מהחינוך החרדי בעיר. בית שמש מסתמנת כמרכז משמעותי של החינוך הממלכתי-חרדי, והיא הריכוז השני בארץ (אחרי ירושלים) של החינוך הממלכתי-חרדי, כאשר יש בה 10 מוסדות, המהווים 10% ממוסדות החינוך הממלכתי-חרדי בארץ, ותלמידיה מהווים 9% מתלמידי החינוך הממלכתי-חרדי בארץ.

העיר בית שמש, למרות שאינה עיר חרדית, הינה היישוב עם הריכוז החרדי השלישי בגודלו בארץ. גרים בה כ־108,000 חרדים, שהם 9% מכלל החרדים החיים בישראל ו־73% מתושבי העיר. בית שמש מסתמנת כמרכז משמעותי של החינוך הממלכתי-חרדי: בעיר לומדים 24,519 תלמידים בחינוך החרדי, מתוכם לומדים בחינוך הממלכתי-חרדי בעיר 1,846 תלמידים, ב-10 מוסדות, והם מהווים כ-8% מכלל התלמידים בחינוך החרדי בעיר. כך, החינוך הממלכתי-חרדי בבית שמש מהווה קרובה ל-10% מהחינוך הממלכתי-חרדי בארץ. מפת החינוך החרדי שאינו ממלכתי בעיר דומה לירושלים, כאשר מרבית התלמידים החרדים בעיר לומדים תחת החינוך העצמאי: כ-9,755 תלמידים ב-15 מוסדות, והם מהווים 40% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור דומה לירושלים. במוסדות הפטור לומדים בעיר כ-5,866 תלמידים ב-28 מוסדות, והם מהווים 24% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור דומה לירושלים. במעיין החינוך התורני לומדים בבית שמש כ-4,354 תלמידים ב-20 מוסדות, והם מהווים 18% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור דומה לירושלים. במוסדות מוכרים שאינם רשמיים אחרים לומדים כ-2,665 תלמידים, ב-12 מוסדות, והם מהווים כ-11% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור דומה לירושלים.

בית שמש הינה אחת הערים המתפתחות בישראל וצביונה הולך והופך חרדי יותר ויותר. עם זאת, הרכב האוכלוסייה החרדית המקומית מגוון וצעיר יחסית לריכוזים החרדים הגדולים, ולכן יש בעיר גם שיקוף של המתח בין מגמות של פתיחות חינוכית לבין שמרנות. האוכלוסייה החרדית בעיר ממשיכה לגדול, מה שמעמיק את האתגרים בניהול מערכת חינוך מגוונת ומתפתחת. צמיחת החינוך הממלכתי-חרדי בעיר התאפשרה במהלך כהונתה של ראשת העיר הקודמת, ד"ר עליזה בלוך, שעשתה מאמצים לבסס ולהרחיב את החינוך הממלכתי-חרדי בעיר. עם זאת, ניכרים שינויים בשדה עם החלפת ראש העיר בבחירות האחרונות, כאשר בחירתו של שמואל גרינברג מ"דגל התורה" לראשות העיר ב-2024, הובילה להאטה בתמיכה במוסדות הממלכתיים-חרדיים.

4. מודיעין עילית

במודיעין עילית אין אף מוסד השייך לחינוך הממלכתי-חרדי, והינה היישוב החרדי היחיד בו אין חינוך ממלכתי-חרדי זמין (אלא אם רכסים גם נחשבת יישוב חרדי?)

מודיעין עילית הינה הריכוז החרדי הרביעי בגודלו בארץ, ומתגוררים בה כ־87,000 חרדים – כ־7% מכלל החרדים החיים בישראל ו100% מתושבי העיר. למרות זאת, בעיר אין חינוך ממלכתי-חרדי כלל, והיא העיר החרדית היחידה בה אין חינוך ממלכתי-חרדי זמין, וכן העיר היחידה מתוך 10 היישובים המרכזיים של החברה החרדית בה אין חינוך ממלכתי חרדי. בעיר לומדים 21,148 תלמידים בחינוך החרדי. מפת החינוך החרדי שבה ניכרת שמרנית יחסית לריכוזים חרדיים אחרים, וכן בעלת נוכחות אשכנזית-ליטאית משמעותית. בדומה לערים אחרות, מרבית התלמידים החרדים בעיר לומדים תחת החינוך העצמאי: כ-8,774 תלמידים ב-10 מוסדות, והם מהווים 41% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור דומה לירושלים. במוסדות הפטור לומדים בעיר כ-8,900 תלמידים ב-28 מוסדות, והם מהווים 42% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור גבוה יחסית לירושלים ואף לבני ברק. במעיין החינוך התורני לומדים במודיעין עילית כ-2,253 תלמידים ב-7 מוסדות, והם מהווים 11% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור נמוך יחסית לערים אחרות. במוסדות מוכרים שאינם רשמיים אחרים לומדים כ-1,221 תלמידים, במוסד אחד, והם מהווים כ-6% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור נמוך יחסית.

היעדר נוכחות מוסדות חינוך ממלכתיים-חרדיים בעיר נובע ככל הנראה מאופייה השמרני של האוכלוסייה וההנהגה ביישוב, כאשר לא נעשו עד כה ניסיונות משמעותיים להקמתם. עמדת ראש העיר יעקב גוטרמן ורב העיר, הרב קסלר, משקפים עמדה נחרצת נגד מודלים חינוכיים שמערבים את משרד החינוך באופן ישיר או כופים לימודי ליבה. על אף הרצון של מוסדות קרלין בעיר לעבור לממ"ח הם נתקלו בסירוב מוחלט בשל ההתנגדות של הרב קסלר. במובנים רבים, מודיעין עילית מדגימה את גבולות המודל של החינוך הממלכתי-חרדי: עיר שבה ההגמוניה החרדית מלאה, אין כל מרחב לקהילות "משלבות", והביקוש הפוטנציאלי למסגרות ממלכתיות-חרדיות נמוך – הן בשל הרכב האוכלוסייה, והן בשל היעדר תשתית מנהיגותית או קהילתית שתאתגר את הסדר החינוכי הקיים.

5. ביתר עילית

בביתר עילית לומדים קרוב ל-1,200 תלמידים בחינוך הממלכתי-חרדי, בשלושה מוסדות, והם מהווים 7% מהחינוך החרדי בעיר ו-6% מתלמידי החינוך הממלכתי-חרדי בארץ, למרות שהינה עיר חרדית עם אוכלוסייה בעלת אופי שמרני יחסית.

ביתר עילית היא הריכוז החרדי החמישי בגודלו בארץ, ומתגוררים בה כ־67,000 תושבים חרדים, שהם כ־5.5% מכלל החרדים המתגוררים בישראל ו־100% מתושבי העיר. בעיר לומדים כ-16,040 תלמידים בחינוך החרדי, מתוכם לומדים בחינוך הממלכתי-חרדי בעיר 1,145 תלמידים, בשלושה מוסדות, והם מהווים כ-7% מכלל התלמידים בחינוך החרדי בעיר, שיעור גבוה אף ביחס לירושלים. בניגוד למרבית הריכוזים החרדיים, מרבית התלמידים החרדים בעיר לומדים תחת מעיין החינוך התורני: כ-6,994 תלמידים ב-24 מוסדות, והם מהווים 43% מתלמידי החינוך החרדי בעיר. תחת החינוך העצמאי בביתר עילית לומדים כ-3,781 תלמידים ב-7 מוסדות, והם מהווים 23% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור נמוך יחסית למרבית הריכוזים החרדים. במוסדות הפטור לומדים בעיר כ-3,017 תלמידים ב-9 מוסדות, והם מהווים 18% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור נמוך יחסית. במוסדות מוכרים שאינם רשמיים אחרים לומדים כ-1,463 תלמידים, ב-6 מוסדות, והם מהווים כ-9% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור מעט נמוך יחסית.

ביתר עילית הינה אחת הערים החרדיות המובהקות בישראל, ומתאפיינת באוכלוסייה חרדית עם ייצוג חסידי ואף ספרדי משמעותי יחסית לערים חרדיות שונות. עד לשנים האחרונות נקטה העירייה, בשיתוף עם הנהגה רבנית מקומית, קו נוקשה נגד הקמת מוסדות חינוך שאינם נכללים בהגדרה החרדית הקלאסית. ניסיונות להקים מוסדות חינוך ממלכתיים-חרדיים נדחו, ובמקרים מסוימים אף הגיעו לדיון משפטי. בשנת הלימודים האחרונה הצטרפו מוסדות קרלין שביישוב לחינוך הממלכתי-חרדי, מהלך שעשוי להיות אירוע נקודתי או לחילופין, עשוי להצביע על תחילת מגמה בעיר. כמו כן נפתח בעיר מוסד חדש לבנות השייך לחב"ד.

6. אשדוד

באשדוד לומדים קרוב ל-1,200 תלמידים בחינוך הממלכתי-חרדי, והם מהווים 9% מהחינוך החרדי בעיר, שיעור גבוה יחסית, כך שאשדוד מסתמנת כמרכז משמעותי של החינוך הממלכתי-חרדי מבחינת היקף החינוך הממלכתי-חרדי מתוך החינוך החרדי בעיר. באשדוד יש ארבעה מוסדות חינוך ממלכתי-חרדי, ותלמידיהם מהווים 6% מתלמידי החינוך הממלכתי-חרדי בארץ.

אשדוד הינה הריכוז החרדי השישי בגודלו בארץ, והיישוב המעורב השני ברשימת הריכוזים החרדיים הגדולים בישראל. בעיר מתגוררים כ-50,000 תושבים חרדים, שהם כ-4% מכלל החרדים המתגוררים בישראל ו-22% מתושבי העיר. אשדוד הינה יעד משמעותי בתוך תמונת החינוך הממלכתי-חרדי הארצית: בעיר לומדים כ-13,071 תלמידים בחינוך החרדי, מתוכם לומדים בחינוך הממלכתי-חרדי בעיר 1,192 תלמידים, בארבעה מוסדות, והם מהווים כ-9% מכלל התלמידים בחינוך החרדי בעיר. בדומה למרבית הריכוזים החרדים, רוב התלמידים החרדים בעיר לומדים תחת החינוך העצמאי: כ-6,986 תלמידים ב-16 מוסדות, והם מהווים 54% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור גבוה יחסית. תחת מעיין החינוך התורני באשדוד לומדים כ-3,537 תלמידים ב-13 מוסדות, והם מהווים 27% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור דומה למרבית הריכוזים החרדים. במוסדות הפטור לומדים בעיר כ-928 תלמידים בארבעה מוסדות, והם מהווים 7% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור נמוך משמעותית ממרבית הריכוזים החרדים. במוסדות מוכרים שאינם רשמיים אחרים לומדים כ-429 תלמידים, בשלושה מוסדות, והם מהווים כ-3% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור נמוך יחסית.

אשדוד, אחת הערים הגדולות בישראל, כוללת ריכוז חרדי משמעותי, ומתמודדת עם מורכבות ומתחים פנימיים על אופי העיר באופן כללי ועל אופי הקהילה החרדית בעיר. רק בשנה האחרונה נפתחו בהצלחה מוסדות חינוך השייכים לחינוך הממלכתי-חרדי בעיר, ביניהם מוסדות של חסידויות בעלז וויז'ניץ, ועתיד לקום בשנת הלימודים הבאה מוסד נוסף של קהילה חרדית-עצמאית בעיר. מהלך זה מבסס את ההנחה כי מעבר חסידויות לחינוך ממלכתי-חרדי מהווה פתיחת דלת לחינוך חרדי רשמי ביישובים רבים, ומכשירה את הקרקע לפתיחת מוסדות ממלכתיים-חרדיים נוספים.

7. אלעד

באלעד לומדים כ-800 תלמידים בחינוך הממלכתי-חרדי, והם מהווים 7% מהחינוך החרדי בעיר, שיעור גבוה יחסית, למרות שתמונת החינוך החרדי בעיר מסתמנת כשמרנית יחסית. באלעד יש חמישה מוסדות חינוך ממלכתי-חרדי, ותלמידיהם מהווים 4% מתלמידי החינוך הממלכתי-חרדי בארץ.

אלעד היא הריכוז החרדי השביעי בגודלו בארץ, ובדומה לאשדוד מתגוררים בה כ-50,000 תושבים חרדים, שהם כ-4% מכלל החרדים המתגוררים בישראל ו-94% מתושבי העיר. באלעד לומדים כ-10,813 תלמידים בחינוך החרדי, מתוכם לומדים בחינוך הממלכתי-חרדי בעיר 801 תלמידים, בחמישה מוסדות, והם מהווים כ-7% מכלל התלמידים בחינוך החרדי בעיר. תמונת החינוך החרדי בעיר נראית מעט שונה באלעד: בניגוד למרבית הריכוזים החרדים, רוב התלמידים החרדים בעיר לומדים במוסדות הפטור: כ-3,086 תלמידים ב-14 מוסדות, והם מהווים 29% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור גבוה משמעותית. תחת החינוך העצמאי באלעד לומדים כ-3,083 תלמידים בארבעה מוסדות, והם מהווים 289% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור נמוך יחסית למרבית הריכוזים החרדים. תחת מעיין החינוך התורני לומדים בעיר כ-2,797 תלמידים ב-11 מוסדות, והם מהווים 26% מתלמידי החינוך החרדי בעיר. במוסדות מוכרים שאינם רשמיים אחרים לומדים כ-1,046 תלמידים, בשישה מוסדות, והם מהווים כ-10% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור נמוך יחסית.

העיר אלעד, המהווה מוקד חרדי מובהק, הינה דוגמה להתנגשות בין צרכים וביקושים של הורים ומוסדות חינוך, לאינטרסים פוליטיים. עם יסוד החינוך הממלכתי-חרדי נפתחו בעיר ארבעה בתי ספר – של חב"ד, ברסלב ומוסד נוסף לבנות בשם "אור האמת". אולם, למרות יריית הפתיחה המוצלחת, החינוך הרשמי בעיר לא התפתח, ככל הנראה בשל המדיניות המתנגדת שנקטה הנהגת העיר לאורך השנים מול ביקושים של הורים לפתוח מוסדות חינוך ממלכתי-חרדי בעיר, וכן למעבר מוסדות קיימים לזרם החינוך הממלכתי-חרדי, ביניהם מוסד של חסידות צאנז – מהלך שכבר אושר על ידי אגף החינוך בעירייה, אך לא יצא לפוכל. עם זאת, בשנה האחרונה המוסד עבר לזרם הממלכתי-חרדי, ככל הנראה בזכות התנועה הארצית בו-זמנית של מספר חסידויות ומוסדות אל הפיקוח הרשמי.

8. פתח תקווה

בפתח תקווה לומדים כ-200 תלמידים בחינוך הממלכתי-חרדי בשני מוסדות בלבד, והם מהווים 2% מהחינוך החרדי בעיר, שיעור נמוך יחסית. תלמידי החינוך הממלכתי-חרדי בעיר מהווים כ-1% מהחינוך הממלכתי-חרדי בארץ.

פתח תקווה היא הריכוז החרדי השמיני בגודלו בארץ, ומתגוררים בה כ-23,571 תושבים חרדים, שהם כ-2% מכלל החרדים המתגוררים בישראל ו-9% מתושבי העיר. בפתח תקווה לומדים כ-9,744 תלמידים בחינוך החרדי, מתוכם לומדים בחינוך הממלכתי-חרדי בעיר 199 תלמידים, בשני מוסדות, והם מהווים כ-2% בלבד מכלל התלמידים בחינוך החרדי בעיר. תמונת החינוך החרדי בעיר נראית מעט שונה בעיר: בדומה למרבית הריכוזים החרדים, רוב התלמידים החרדים בעיר לומדים תחת החינוך העצמאי: כ-3,687 תלמידים בשבעה מוסדות, והם מהווים 38% מתלמידי החינוך החרדי בעיר. עם זאת, המוסדות מוכרים שאינם רשמיים אחרים מהווים לרוב שיעור זניח בחינוך החרדי המקומי, אך בפתח תקווה לומדים בהם כ-3,094 תלמידים, ב-9 מוסדות, והם מהווים כ-32% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור גבוה משמעותית מהריכוזים החרדיים הגדולים. תחת מעיין החינוך התורני לומדים בעיר כ-1,399 תלמידים בשישה מוסדות, והם מהווים 14% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור נמוך יחסית. במוסדות הפטור בעיר לומדים 1,365 תלמידים בחמישה מוסדות, והם מהווים 14% מהחינוך החרדי בעיר.

פתח תקווה הפכה בשנים האחרונות לזירה מרכזית במאבק על החינוך הממלכתי-חרדי. בעיר מתגוררות קהילות חרדיות שונות: קהילות שמרניות של משפחות אברכים לצד קהילות של חרדים עובדים. במשך מספר שנים נאבקו החרדים העובדים בעיר לקבל מוסדות חינוך מממלכתי-חרדי, כאשר רק בשנת 2022 נפתח בית הספר הממלכתי-חרדי הראשון בעיר, מהלך שלווה בהתנגדות של קהילות שמרניות שנתמכו על ידי חברי המועצה החרדים בעיר. בשנה לאחר מכן נפתח מוסד נוסף, ואלו שני בית הספר הזמינים כיום בעיר במסגרת החינוך הממלכתי-חרדי. בתי ספר אלו נמצאים בתנופת צמיחה ומשקלם בתוך החינוך החרדי בעיר צפוי לגדול עם הזמן.

9. נתיבות

בנתיבות לומדים קרוב ל-1,200 תלמידים בחינוך הממלכתי-חרדי, והם מהווים 23% מהחינוך החרדי בעיר, השיעור הגבוה ביותר בעשרת הריכוזים החרדים הגדולים, כך שנתיבות הינה המרכז המשמעותי ביותר של החינוך הממלכתי-חרדי במיינסטרים החרדי. בעיר יש אמנם 2 מוסדות בלבד של החינוך הממלכתי-חרדי, אך תלמידיהם מהווים 6% מתלמידי החינוך הממלכתי-חרדי בארץ.

נתיבות היא הריכוז החרדי התשיעי בגודלו בארץ, ומתגוררים בה כ-18,585 תושבים חרדים, שהם כ-1.5% מכלל החרדים המתגוררים בישראל ו-43% מתושבי העיר. בנתיבות לומדים כ-4,985 תלמידים בחינוך החרדי, מתוכם לומדים בחינוך הממלכתי-חרדי בעיר 1,158 תלמידים, בשני מוסדות, והם מהווים כ-23% מכלל התלמידים בחינוך החרדי בעיר, השיעור הגבוה ביותר בריכוזים החרדיים המשמעותיים בארץ. בניגוד למרבית הריכוזים החרדים, רוב התלמידים החרדים בעיר לומדים תחת מעיין החינוך התורני: כ-2,474 תלמידים בתשעה מוסדות, והם מהווים 50% מתלמידי החינוך החרדי בעיר. תחת החינוך העצמאי בעיר לומדים כ-776 תלמידים בשלושה מוסדות, והם מהווים 16% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור נמוך משמעותית מהריכוזים החרדים הגדולים. במוסדות הפטור בעיר לומדים 373 תלמידים בשלושה מוסדות, והם מהווים 7% מהחינוך החרדי בעיר, שיעור נמוך יחסית. במוסדות המוכרים שאינם רשמיים אחרים לומדים כ-204 תלמידים, במוסד אחד, והם מהווים כ-4% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור נמוך יחסית.

נתיבות הפכה בשנים האחרונות לזירה בולטת של שינוי ביחס למודל החינוך הממלכתי-חרדי. בעיר, מערכת החינוך החרדית הובלה כל השנים בעיקר על ידי רשת "מעיין החינוך התורני", בתמיכת הנהגת ש"ס המקומית. בשנה האחרונה, שני מוסדות חינוך גדולים שהשתייכו לרשת, בהם למדו מעל 1,000 תלמידים – עברו למסגרת החינוך הממלכתי-חרדי, ביוזמת הנהגת קהילת הרב יורם אברג'ל ז"ל ובנו, הרב חיים יוסף דוד אברג'ל. המהלך לווה בלחצים פוליטיים כבדים מצד בכירי ש"ס, שראו במהלך איום ישיר על רשת החינוך המפלגתית. המעבר לחינוך ממלכתי-חרדי בנתיבות לווה גם בהתחזקות מעמדו הציבורי של הזרם החדש, כאשר בבחירות המוניציפליות של 2024 הפכה רשימתו של הרב אברג'ל ("אחי") לסיעה הגדולה בעיר, ועקפה את הרשימה המאוחדת של ש"ס ויהדות התורה. מגמה זו ממחישה כיצד שינוי במבנה החינוך מלווה בשינוי בתודעה הציבורית – ולעיתים אף בשינוי במאזן הכוח הפוליטי.

10. צפת

בצפת לומדים כ-600 תלמידים בחינוך הממלכתי-חרדי, והם מהווים 20% מהחינוך החרדי בעיר, השיעור השני בגובהו בעשרת הריכוזים החרדים הגדולים, כך שגם צפת הינה מרכז משמעותי של החינוך הממלכתי-חרדי בארץ. בעיר יש ארבעה מוסדות של החינוך הממלכתי-חרדי, ותלמידיהם מהווים 3% מתלמידי החינוך הממלכתי-חרדי בארץ.

צפת היא הריכוז החרדי העשירי בגודלו בארץ, ומתגוררים בה כ-18,280 תושבים חרדים, שהם כ-1.5% מכלל החרדים המתגוררים בישראל ו-47% מתושבי העיר. בצפת לומדים כ-3,008 תלמידים בחינוך החרדי, מתוכם לומדים בחינוך הממלכתי-חרדי בעיר 604 תלמידים, בארבעה מוסדות, והם מהווים כ-20% מכלל התלמידים בחינוך החרדי בעיר, השיעור השני בהיקפו בריכוזים החרדיים המשמעותיים. בדומה למרבית הריכוזים החרדים, רוב התלמידים החרדים בעיר לומדים תחת החינוך העצמאי: כ-1,180 תלמידים בחמישה מוסדות, והם מהווים 39% מתלמידי החינוך החרדי בעיר. במוסדות הפטור בעיר לומדים כ-630 תלמידים בחמישה מוסדות, והם מהווים 21% מהחינוך החרדי בעיר, שיעור גבוה יחסית. תחת מעיין החינוך התורני בעיר לומדים כ-450 תלמידים בשני מוסדות, והם מהווים 15% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור נמוך משמעותית מהריכוזים החרדים הגדולים. במוסדות המוכרים שאינם רשמיים האחרים לומדים כ-140 תלמידים, במוסד אחד, והם מהווים כ-5% מתלמידי החינוך החרדי בעיר, שיעור נמוך יחסית.

בצפת פועלים כיום ארבעה בתי ספר השייכים לחינוך הממלכתי-חרדי: שני בתי ספר ותיקים, ושני בתי ספר חסידיים שנוסדו בשנה האחרונה. המעבר למוסדות ממלכתיים-חרדיים נתקל באתגרים, כולל מחסור במבנים מתאימים והתנגדות מצד חלק מהקהילות השמרניות.

סיכום

הניתוח המרחבי מלמד כי התפתחות החינוך הממלכתי-חרדי מתנהלת בתוך מארג עדין של דינמיקות פוליטיות-מקומיות, יוזמות הורים ומנהיגות קהילתית מקומית. בערים שבהן קיים שילוב בין הנהגה פתוחה-יחסית, פקידות מקצועית מגויסת וביקוש משמעותי “מלמטה” – דוגמת ירושלים, בית שמש ואשדוד – נוצרו מסגרות ממלכתיות-חרדיות יציבות שצומחות בקצב מבטיח. לעומתן, ריכוזים חרדיים שמרניים הנשלטים על-ידי קואליציות חרדיות הומוגניות -כמו בבני ברק, הוכיחו כי גם ביקוש הורי מצטבר אינו פורץ דרך ללא עוגן פוליטי. עם זאת, כאשר שחקן פוליטי חזק נוטל חסות על המהלך (כדוגמת חסידויות בעלז, קרלין או הנהגת הרב אברג'ל בנתיבות), התהליך מקבל פן קהילתי משמעותי, המסתמכת על כוחו הפוליטי של השחקן המוביל, על מנת לקבל הכרה ציבורית ולחלץ משאבים עירוניים.

החינוך הממלכתי-חרדי אינו צומח בחלל ריק, והתפתחותו אינה תלויה בביקוש הורי בלבד; הוא מתפתח בתוך זירה עירונית רוויה במאבקי זהות, מאזן אינטרסים פוליטיים וקהילתיים ותחרות על משאבים פיזיים זמינים. בכל אחד מעשרת היישובים שנבחנו בפרק זה מתבטא שילוב ייחודי בין שלושה כוחות פועלים: (1) עמדת ההנהגה המקומית והקואליציה הפוליטית השולטת, שלעיתים תומכת ומעודדת את המודל חדש ולעיתים חוסמת אותו; (2) יכולת התארגנות והתאגדות בשטח – החל מהתאגדויות פרטיות של משפחות וכלה בחסידויות מאורגנות – הממנפות לחצים מלמטה; (3) זמינות משאבים מקומיים אשר עשוי להכתיב את מידת הגמישות של המנגנון העירוני לאפשר את התפתחות החינוך הממלכתי-חרדי בעיר.

א.2.2 ערים מעורבות בעלות ריכוז גבוה של תלמידים בחינוך הממלכתי חרדי

תת-הפרק הנוכחי מפנה את המבט לערים מעורבות – מרחבים עירוניים שבהם האוכלוסייה החרדית מתקיימת לצד אוכלוסיות כלליות, לרוב כמיעוט. בערים אלו מתקיימים ככל הנראה מנגנונים פוליטיים וקהילתיים שונים מאלה שפועלים בערים חרדיות מובהקות, או בערים מעורבות בעלות ריכוז חרדי בעל כוח פוליטי מובהק. כך, בישראל קיימות מספר ערים מעורבות בהם קיים שיעור משמעותי של תלמידים בחינוך הממלכתי-חרדי מתוך כלל התלמידים בחינוך החרדי בעיר:

1. בראשם העיר חולון, בה לומדים סך הכל 2,096 תלמידים חרדים, ו-746 מתוכם לומדים בחינוך הממלכתי חרדי, כ-36% מכלל התלמידים החרדים בעיר.
2. בחריש לומדים סך הכל כ-1,777 תלמידים בחינוך החרדי, מתוכם 432 תלמידים בחינוך הממלכתי-חרדי, כך שהם כ-24% מהתלמידים החרדים בעיר.
3. בטבריה לומדים סך הכל כ-3,802 תלמידים בחינוך החרדי, מתוכם 910 בחינוך הממלכתי-חרדי, גם הם, בדומה לחריש, מהווים כ-24% מהתלמידים החרדים בעיר.
4. בקרית גת לומדים 3,410 תלמידים חרדים, מתוכם 709 תלמידים בחינוך הממלכתי-חרדי, והם מהווים כ-20% מהתלמידים החרדים בעיר.
5. בצפת לומדים 3,018 תלמידים חרדים, מתוכם 603 בחינוך הממלכתי-חרדי, וגם הם, בדומה לקרית גת, מהווים כ-20% מהתלמידים החרדים בעיר.
6. בגבעת זאב לומדים 2,362 תלמידים בחינוך החרדי, מתוכם 403 תלמידים בחינוך הממלכתי-חרדי, והם כ-17% מהתלמידים החרדים בעיר.
7. בראשון לציון לומדים 2,091 תלמידים חרדים, מתוכם 356 בחינוך הממלכתי-חרדי, וגם הם, בדומה לגבעת זאת, מהווים כ-17% מהתלמידים החרדים בעיר.

למרות שמספרי התלמידים בערים אלו קטנים יחסית למוקדים החרדיים הגדולים, ייתכן שביישובים אלו טמון דווקא פוטנציאל איכותי ייחודי. עצם היותם מוקדים עירוניים בעלי נוכחות חרדית קטנה יחסית, עשוי אולי להקטין את האיום העירוני בהתפתחות חינוך חרדי איכותי, המהווה בסיס לצמיחת קהילה חרדית מקומית משולבת יותר, ומן הצד השני ישנו היעדר התמודדות עם הכוחות הפנים-חרדיים המתנגדים להתפתחות החינוך החרדי הרשמי. בערים אלו ישנה הזדמנות לאמץ סטנדרטים פדגוגיים גבוהים בחינוך החרדי הרשמי, ולשלב תשתיות חינוכיות מתקדמות שכבר פועלות במערכת הכללית. הערים המעורבות עשויות להפוך כך להוכחת קיימות של המודל הממלכתי-חרדי – מודל המספק לחברה החרדית מסלול חינוכי העומד בסטנדרטים מקצועיים גבוהים, מבלי לוותר על זהות קהילתית—ומתוך כך להשפיע לאורך זמן גם על איכות החינוך החרדי בערים הגדולות.

לוח 2: התפלגות התלמידים ביישובים נבחרים לפי מעמד משפטי של מוסד הלימודים

א.3.2 מגמות ארציות לאורך שנים בחינוך הממלכתי-חרדי

בתת-פרק זה תתבצע סקירת נתוני החינוך הממלכתי-חרדי לאורך העשור האחרון, ומגמות הצמיחה העירוניות השונות.

הסקירה משקפת מגמת צמיחה ברורה, מואצת ועקבית: בשנת 2014 פעלו בישראל עשרות בודדות של מוסדות חינוך ממלכתי-חרדי, ורובם היו מרוכזים בירושלים ובמספר יישובים פריפריאליים קטנים. לעומת זאת, בשנת 2025 מספר המוסדות מגיע לשיא של למעלה מ-100 מוסדות ברחבי הארץ, עם קרוב ל־21,000 תלמידים.

ירושלים מובילה בהיקף ובמגוון המסגרות, כאשר מדי שנה מתווספים מוסדות חדשים, ולאורך השנים נרשמה צמיחה רציפה ומשמעותית בשדה בעיר. בית שמש ואלעד היו מהחלוצות של החינוך הממלכתי-חרדי בשנים הראשונות, אך בית שמש מציגה קצב צמיחה מרשים יותר והיא בעלת מספר המוסדות והתלמידים במקום השני בארץ. ערים כמו ביתר עילית ובני ברק הצטרפו רק עם מעבר חלק מהחסידויות לחינוך הממלכתי-חרדי שהתרחש בתחילת שנת הלימודים תשפ"ה, כך שבשנת 2025 כבר פועלים בהן מוסדות חינוך ממלכתי-חרדי פעילים, בעיקר בלחץ הקהילות המקומיות ונציגותן הפוליטית במועצת העיר.

הפתעה יחסית מגיעה מהדרום: נתיבות ואשדוד מציגות זינוק חד במספר התלמידים בשנה האחרונה, ואף קודמות לערים מבוססות יותר במרכז. מגמה זו מעידה על הבדלים בין קהילות חרדיות באזורי הביקוש לאזורי הפריפריה, ועל פוטנציאל שינוי הקיים דווקא בקהילות וביישובים אלו.

לצד זאת, קיימות עדיין ערים בהן הנוכחות של החינוך הממלכתי-חרדי דלה או אפסית, על אף פוטנציאל דמוגרפי גבוה – כגון מודיעין עילית וחיפה. פערים אלו מעידים על השפעתה המכרעת של מדיניות מקומית, כוחן של הקהילות ולחצים חברתיים ופוליטיים שונים.

פרק ב': החינוך החרדי תשפ"ה: מה קרה בשנה זו?

ב.1. השינויים בחינוך החרדי בשנים האחרונות

בשנים האחרונות החינוך החרדי עובר טלטלות משמעותיות, אשר עשויות להוביל לשינויים בעלי השלכות נרחבות על מערכות החינוך החרדי השונות. טלטלות אלו מעידות על מורכבות הקשר של החינוך החרדי לפוליטיקה המקומית והארצית.

בעשור האחרון החלו לעבור מוסדות חסידיים ממעמד פטור וממעמד מוכר שאינו רשמי לרשת החינוך העצמאי ולרשת מעיין החינוך התורני כדי לזכות בתקצוב מלא. ואולם כאשר ביקשה חסידות בעלז להצטרף למגמה ולהעביר את מוסדותיה לרשת החינוך העצמאי, סירבה הרשת בטענה שהיא אינה מצרפת מוסדות קיימים אלא רק מקימה מוסדות חדשים,[3] וכן כי אינה מעוניינת לפתוח מוסדות לבנים. [4]

לפיכך בשנת 2022 , בימי 'ממשלת השינוי', ניסחו משרד החינוך ומשרד האוצר עם נציגי חסידות בעלז מתווה שלפיו מוסדות בעלז יישארו במעמד הפטור, אולם יוכלו "להגיע עד היקף התקציב שמקבל מוסד מקביל שלומד ברשת החינוך העצמאי או רשת מעיין החינוך התורני",[5] ובתנאי שבמוסדות ילמדו חשבון, אנגלית ומדעים בפיקוחו של משרד החינוך. [6]

מתווה זה היה חידוש כפול בשדה החינוך החרדי. ראשית, זה היה מהלך ראשוני שבו מוסדות פטור המזוהים עם המיינסטרים החרדי השמרני ניאותו להכניס היקף לימודי ליבה רחב בפיקוח משרד החינוך.שנית, משרדי החינוך והאוצר הסכימו לראשונה לתקצב את מוסדות החסידות בתקציב הגבוה מ־ 55%שזכאים לו מוסדות החינוך שאינם משתייכים למעמד משפטי מוכר או רשמי.

המתווה עורר סערה בהנהגה החרדית הרבנית והפוליטית, שהתנגדה למהלך זה ואף הפעילה לחץ על האדמו"ר מבעלז כדי שיגנוז את המתווה. לחץ זה נשא פרי, וחסידות בעלז הקפיאה את התוכנית ופנתה להסכם חלופי שלפיו יזכו מוסדות הפטור לתוספות תקציב. נוסף על כך כלל ההסכם התחייבות שאם לא יצליחו להעביר את התקציב מטעמים פוליטיים או משפטיים, יימצא פתרון לחסידות בעלז בצירופה לרשתות הקיימות. ואולם התחייבויות אלו לא קוימו.[7]בשנת 2023, כאשר בהסכמים הקואליציוניים של ממשלת ישראל ה-37, הוחלט להרחיב את רפורמת "אופק חדש" גם למוסדות החינוך החרדיים, במטרה להשוות את תנאי השכר של המורים החרדים לאלו שבחינוך הממלכתי. לשם כך, הוקצו תקציבים משמעותיים: בשנת 2023 הועברו 35 מיליון ש"ח, ובשנת 2024 תוכננו העברות של כמיליארד ש"ח לרשתות החינוך החרדיות[8] .​

אולם, הניסיון להחיל את רפורמת "אופק חדש" ברשתות החינוך החרדיות נתקל בקשיים רבים, הן מצד המדינה והן מצד הרשתות עצמן.

ראשית, נשמעה ביקורת ציבורית ומשפטית הופנתה כלפי המדינה על כך שהיא מאפשרת לרשתות החינוך החרדיות לקבל תקציבים משמעותיים מבלי לעמוד בתנאים המחייבים של הרפורמה, כגון לימודי ליבה, פיקוח מקצועי והכשרת מורים. בדצמבר 2023 הוגשה עתירה של עמותת חדו"ש (לחופש דת ושויון) נגד המדינה לבג"ץ. העותרים טענו שהממשלה מתכוונת להזרים מאות מיליוני שקלים לתקציבי רשתות אלה לצורך כניסתן לתוכניות "אופק חדש" ו"גפ״ן" (תוכנית תגבור ומשאבים למוסדות חינוך), בלי לוודא שהרשתות ימלאו חובות בסיסיות – כגון הוראת תוכנית ליבה מלאה, השתתפות תלמידים במבחני מדינה (מיצ"ב) והעסקת מורים בעלי הכשרה הולמת[9].

בתחילת שנת הלימודים של 2024, שינה משרד החינוך את הסיווג של המורים החרדים למורים המלמדים באופק חדש (סיווג המכונה "פרפרים"). אז, החלו רשתות החינוך החרדיות, החינוך העצמאי ובני יוסף, החלו ליישם את "אופק חדש" באופן עצמאי, זאת, למרות שהתקנות הרשמיות להחלת הרפורמה טרם אושרו, והובעה הסתייגות ממהלך זה של הרשתות[10]. במהלך זה ניתנו תוספות שכר למורים ברשתות, אך בהמשך קוזזו, מה שיצר בלבול בתלושי השכר, והוביל לתלונות רבות מצד המורים ואף ל תביעות ייצוגיות נגד המעסיקים, בטענה לאי-תשלום מלא של השכר והפרשות לקרנות השתלמות, כפי שהובטח במסגרת "אופק חדש"[11].

במרץ 2024 חשבת האוצר ברשתות החינוך החרדיות הורתה לרשתות להפסיק להכניס את תוספת אופק חדש לתלושי המורים, אך הרשתות המשיכו לרשום אותן בתלושים. מהמדינה נמסר כי הרשתות פועלות ללא אישור רשמי, וכי אין התחייבות של המדינה לתוספות השכר שהובטחו[12].

במאי 2024 הוגשה עתירה נוספת לבג"ץ, הפעם מטעם היזם החברתי ישראל קרויזר. העתירה הוגשה כנגד המדינה וכנגד החינוך העצמאי בגין העברת תקציבים גבוהים ללא פיקוח הולם, גירעונות כבדים של מאות מיליוני שקלים ברשת החינוך העצמאי, חוסר שקיפות וניהול בלתי תקין של כספי ציבור, ועוד[13]. העתירה מתבססת על הטענה שמדובר בעמותת חינוך הנהנית מתקציבי עתק של למעלה מ-2 מיליארד ש"ח בשנה, אך צוברת גירעונות כבדים (כ-350 מיליון ש"ח עד 2022) ואינה עומדת בחובות ניהול תקין. בעתירה הודגש שהמדינה מזינה את הרשת בכספי ציבור בלי מנגנוני בקרה ופיקוח אפקטיביים, באופן המוביל להעדפה תקציבית פסולה של רשת חרדית פרטית על פני המערכת הממלכתית: הרשת זוכה למימון מלא למרות שאינה מחויבת ללמד לימודי ליבה בהיקף הנהוג בבתי ספר רשמיים, וכך נוצרת הפליה המעמיקה פערים ופוגעת בעיקרון השוויון בחינוך​. העתירה הציגה דרישה מרכזית לעצור את הזרמת הכספים המופרזת ולמנות מנהל מיוחד. במסגרת הדיון בבג"ץ בעתירה זו השופטים מתחו ביקורת קשה על המדינה ועל העברת התקציבים ללא בקרה. העתירה הובילה לכך שבוטלו הרשאות החתימה הישירות של הרשתות על חשבונות הבנק של המדינה, הוקמו חשבונות מפוקחים עבור כספי התמיכה והותקנו כללי פיקוח חדשים.

בתחילת שנת 2025 פנו סגן החשב הכללי וסגנית הממונה על אגף התקציבים למנכ"ל משרד החינוך, מאיר שמעוני, עם טענות כלפי משרד החינוך בהכשלת הפיקוח על רשתות החינוך החרדיות ובסיכול הרפורמה בתקצוב הרשתות. בשלב זה קבעה היועצת המשפטית לממשלה כי התקנות שהוצעו להחלת הרפורמה אינן עומדות בתנאים המשפטיים הנדרשים, וכי המדינה אינה מסוגלת לאכוף ולפקח על יישום התוכנית במוסדות אלו. בעקבות הוראת המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, משרד החינוך הסיר את הסיווג של מורים ברשת החינוך העצמאי כמשתייכים ל"אופק חדש"[14].

נכון לאפריל 2025, שתי העתירות המרכזיות (של חדו"ש ושל ישראל קרויזר) עדיין תלויות ועומדות בבג"ץ, ורפורמת אופק חדש ברשתות החרדיות טרם הוסדרה סופית מבחינה משפטית ותקציבית.

לצד כל זאת, ביולי 2024 פורסם כי כמה חסידויות מליבת השמרנות החרדית – בעלז, קרלין־סטולין, צאנז, בויאן וויז'ניץ־מרכז – מעוניינות להעביר חלק ממוסדותיהן לזרם הממלכתי־חרדי.[15] זאת נוסף על הקהילה ע"ש הרב יורם אברג'ל ז"ל בנתיבות, אשר פורסם כי החליטה להעביר את מוסדותיה מרשת מעיין החינוך התורני לזרם הממלכתי־חרדי.[16]

פרסום זה עורר התנגדות גדולה בחברה החרדית, אף יותר מההתנגדות שעורר מתווה בעלז, וכלל התבטאות חריגה של הרב דוב לנדו נגד המהלך, וקרא למוסדות ולחסידויות שהצטרפו לחינוך הממלכתי-חרדי – לחזור בהם[17]. גם מועצת חכמי התורה ,גוף הסמכות הרבנית של ש"ס, פרסמה קריאה שמזהירה בפני הסכנות בזרם הממלכתי־חרדי[18]. על אף ההתנגדות הגדולה של רבני הזרם הליטאי והזרם הספרדי, ועל אף ניסיונות הבלימה, ב־ 1 בספטמבר ובא' באלול נוספו שלושים בתי ספר יסודיים לזרם הממלכתי־חרדי, כפי שיפורט בפרק הבא.

ב.2. צמיחת החינוך הממלכתי-חרדי, האם זו שנה של שינוי?

ב.1.2 מבוא

החינוך הממלכתי-חרדי ניצב בשנים האחרונות כאלטרנטיבה חינוכית מתפתחת בתוך מערכת החינוך החרדית השמרנית. הקמת מסגרות החינוך הממלכתיות-חרדיות התרחשה בשנת 2014, מתוך תפיסה כי קיים ביצירת מענה ציבורי לקבוצות בחברה החרדית המבקשות להעניק לילדיהם חינוך מקצועי בסטנדרטים פדגוגיים גבוהים, מבלי לפגוע בחינוך לערכי הזהות החרדית. מסגרות החינוך החרדיות הקיימות זכו לאוטונומיה חינוכית נרחבת ופועלות מחוץ למערך החינוך הרשמי, אך החינוך הממלכתי-חרדי ביקש להציב מודל חדש: מוסדות חינוך שמצד אחד פועלים תחת רגולציה מלאה של משרד החינוך ונתמכים באופן מלא מתקציב המדינה, אך מצד שני שומרים על אופי חרדי מובהק, הן בתכני הלימוד והן באופיין החינוכי והערכי.

כבר מראשיתו לווה המהלך בהתנגדויות עזות מצד המוסדות החרדיים הקיימים ומצד ההנהגה הרבנית, אשר ראו בו איום על עצמאות החינוך החרדי ועל שלמות הזהות הקהילתית. כך, לאורך שנים נדחקה מסגרת זו לשוליים, בעיקר בשל חוסר לגיטימציה פנימית. עם זאת, נראה כי בשנת הלימודים תשפ"ה חל מפנה משמעותי – כמותי ואיכותי – אשר עשוי לסמן את תחילתו של תהליך שינוי עמוק.

ב.2.2 מה השתנה בתשפ"ה?

בשנת הלימודים תשפ"ה חל מפנה של ממש במעמדו ובמשקלו של החינוך הממלכתי-חרדי בתוך מערכת החינוך החרדית. תהליך המעבר לחינוך הממלכתי-חרדי, אף שהוא מורכב ומלווה בקשיים פנימיים וחיצוניים רבים, נראה ככזה שצובר תאוצה ולגיטימציה הולכת וגוברת.

בשנת הלימודים תשפ"ה נוספו לזרם הממלכתי־חרדי שלושים בתי ספר יסודיים. מהלך זה כלל הקמה של עשרה בתי ספר צומחים, וכן מעבר של עשרים מוסדות קיימים, תשעה מתוכם השתייכו  לפני כן למעמד פטור, שישה השתייכו לרשת מעיין החינוך התורני, וחמישה השתייכו למעמד מוכש"ר שאינו ברשתות. עם זאת לא נצפה מעבר של מוסדות המשתייכים לרשת החינוך העצמאי לפיקוח ממלכתי־חרדי.

בסך הכול נוספו בשנה זו 7,130 תלמידים לזרם החינוך הממלכתי־חרדי, כאשר יחד עם הגידול הטבעי של בתי הספר הקיימים בחינוך החרדי רשמי, גרמה לעלייה של 69% בשיעור תלמידי הזרם הממלכתי־חרדי מכלל התלמידים בחינוך החרדי היסודי לעומת שנת הלימודים הקודמת.

מוסדות אלו פזורים ביישובים רבים ברחבי הארץ, כאשר ביניהם ניתן למצוא לראשונה את הערים החרדיות בני ברק וביתר עילית, אשר עד כה מנעו בהן הרשויות המקומיות את הקמתם של מוסדות הזרם הממלכתי־חרדי.

ההתפתחות הבולטת ביותר בשנה החולפת היא העלייה במידת הלגיטימיות והקבלה החברתית והציבורית של המסגרות הממלכתיות-חרדיות. כניסתה של חסידות בעלז, לצד חסידויות – קרלין, צאנז, באין, וויזניץ-מרכז, יצרה תפנית ביחס של החברה החרדית כלפי הממ"ח, שהיה קודם "מוקצה". הצטרפותן של חסידויות אלה, וחסידות בעלז בפרט, למערכת החינוך הרשמית של מדינת ישראל -הוא מהלך שסימן בעיני רבים "שבירת טאבו". כניסת קהילה בעלת משקל כה רב בציבור החרדי העניקה למסגרת לגיטימציה חסידית רחבה, ופתחה פתח גם לחסידויות נוספות להצטרף למהלך. מגמה זו באה לידי ביטוי בין היתר בהפחתת ההתנגדויות מצד הציבור, בנכונות הורים לשקול רישום לממ“ח, ואף במעמדם של המורים המלמדים במסגרות אלו – שכבר אינם נחשבים "חריגים".

עם זאת, הצלחתו ארוכת הטווח תלויה בהתמודדות נכונה עם אתגרי הבינוי, הפוליטיקה העירונית, הסקטוריאליות, ובעיקר – יצירת מרחב חינוכי שיהיה מותאם מספיק על מנת לענות על מגוון הצרכים של הקהילות החרדיות השונות:

ב.3.2 עם מה עדיין מתמודדים?

לצד ההתרחבות והלגיטימציה הגוברת להן זוכה החינוך הממלכתי-חרדי, ניצבים חסמים מהותיים המאיימים לעכב ואף לשבש את התבססותו. אתגרים אלו הינם נוגעים בארבעה תחומי ליבה: תפעוליים (היעדר חקיקה), טכניים (זמינות מבנים), פדגוגיים (אתגר בהכשרה צוותי ההוראה) וחברתיים (סקטוריאליות בחברה החרדית). אתגרים אלו נוגעים לממשק הרגיש שבין מדיניות חינוך ממלכתית לבין מאפיינים ייחודיים של החברה החרדית. על מנת לאפשר לממ"ח להתפתח כמענה איכותי ורחב לקבוצות הולכות וגדלות בציבור החרדי, נדרשת התייחסות יסודית, פוליטית ומקצועית.

1. זמינות מבנים והיעדר חקיקה

האתגר הבולט ביותר שעלה לכל אורך המחקר הוא סוגיית הקצאת המבנים למוסדות המתפתחים ברשויות המקומיות השונות. מחסור במבנים מתאימים מהווה חסם מהותי ואף קריטי להתפתחות המסגרות הממלכתיות-חרדיות. כיום הקצאת המבנים למוסדות החינוך הממלכתי-חרדי אינה מעוגנת בחוק, כפי שנדרש וקורה בחינוך הרשמי במדינת ישראל, והמסגרות החינוכיות השונות נתונות לחסדיהן של הנציגות הפוליטית או הפקידות המקצועית ברשויות המקומיות השונות, ויוצר אי-יציבות וחוסר ודאות לגבי מימוש הזכות לחינוך ממלכתי מותאם. ההתנהלות מול הרשויות סביב הקצאת מבנים נתפסת כפוליטית, איטית ומתישה, ומקשה על הקמה מהירה בהתאם לדרישה ומתן מענה הולם המאפשר צמיחה של המוסדות. חוסר שיתוף הפעולה של הרשויות המקומיות נובע לעיתים מסדרי עדיפויות תקציביים של הרשות, ולעיתים מלחצים פוליטיים פנים חרדיים או אנטי-חרדיים. ההורים נאלצים לעיתים להקים מוסדות תוך שימוש זמני במבנים מאולתרים או בשכירות פרטית, דבר המקשה על תכנון ארוך טווח ועל קבלת סיוע ממשלתי.

2. הכשרה, פיקוח ופיתוח מקצועי של צוותי הניהול וההוראה

סוגיית ההכשרה והפיתוח המקצועי של צוותי ההוראה והניהול במוסדות החינוך הממלכתי-חרדי היא מן האתגרים המשמעותיים. ככל שמתרחבת המערכת ומוסדות חדשים ושונים מצורפים אליה, כך הולך ומתבהר הצורך בליווי מקצועי, מערכתי ומגוון של צוותי הניהול וההוראה השונים. האתגר מתחיל בהכשרת המורים, כאשר סוגיית הפיתוח המקצועי של צוותי ההוראה בחינוך הממלכתי-חרדי הופכת לאתגר כלל שמדובר בהשתלבות מוסדות חדשים בכלל, וחסידיים בפרט במערכת הממלכתית. תוכניות ייעודיות, כמו זו שנבנתה עבור חסידי בעלז, מעלות אתגרים רבים בשילוב בין הכשרה פדגוגית מתקדמת לצד הצורך בהתאמות תרבותיות ודתיות, כמו למידה מרחוק ללא מחשבים אישיים לתלמידים, קשיים בהעברת בחינות ותרגולים לבדיקה ממוקדי הלמידה הפרושים בכל רחבי הארץ ללא אמצעים טכנולוגיים, ועוד. ההקפדה על רמה גבוהה של לימודים, תוך שמירה על סטנדרטים חרדיים-קהילתיים, מודגשת כתנאי חיוני להצלחת המעבר של החסידויות לחינוך הממלכתי-חרדי, אך דורשת השקעה מתמשכת.

אולם האתגר אינו מסתכם רק בכך. מן השטח עולה כי המערכת כולה זקוקה להשקעה רוחבית גם בפיקוח, ליווי ארגוני ובניית שדרה מקצועית תומכת למנהלים, מפקחים ורכזים פדגוגיים. מוסדות חדשים רבים קמים על ידי קהילות שחסרות ניסיון קודם בהפעלת מסגרת חינוכית בפיקוח מלא. אין בידיהן היכרות עם נוהלי משרד החינוך, עם דרישות ליבה, או עם כלים לניהול ארגוני תקין.

לשם כך, נדרש ממשרד החינוך, ובפרט מהמחוז החרדי, להרחיב משמעותית את מצבת המפקחים, רכזי הפיתוח, ומובילי ההדרכה, ולהטמיע מודלים של ליווי מקיף למוסדות השונים, הכולל הכשרות צוותים, פיתוח תשתיות תוכן וכלים לניהול איכותי. מודלים אלו נדרשים להיות מותאמים תרבותית ורגישים, ויצריכו שמירה על סטנדרטים מקצועיים לצד גמישות מערכתית ויכולת מענה מתמשכת לצרכים העולים מן השטח.

3. אתגר ההטרוגניות/סקטוריאליות בציבור החרדי

קיים פער משמעותי בין הקבוצות החרדיות השונות, והדבר משפיע על יכולתן להשתלב במערכת הממלכתית-חרדית. קבוצות שמרניות שונות המרכיבות את החברה החרדית מתאפיינות בצרכים חינוכיים וקהילתיים שונים, דבר הגורם לסקטוריאליות משמעותית בתוך המערכת עצמה ומקשה על יצירת מסגרות אחידות ופתוחות לכלל האוכלוסייה החרדית. ממחקר השדה שנערך עלה בבירור כי מוסדות חסידיים במיוחד נוטים להישאר צמודים לקהילתם ולא בהכרח מתאימים לכלל הציבור במסגרת הפעילות במערכת החינוך באופן כללי, ובחינוך החרדי בפרט, פועלים כוחות שונים אשר מונעים מתוך אינטרסים, מניעים ואג'נדות שונות ואף מתנגשות. אתגר זה יוצג בהרחבה בתת הפרק העוסק בטיפולוגיות של החינוך הממלכתי-חרדי.

ב.4.2. על כוחות מונעים וכוחות מניעים

המרחב הפוליטי והחברתי שבו פועלת מערכת החינוך הממלכתית-חרדית רווי במתחים בין כוחות המעוניינים בשימור המצב הקיים בחינוך החרדי – כוחות מונעים, לבין כוחות הפועלים לשינוי ויצירת מענים לצרכים קיימים – כוחות מניעים.

התנגדויות ו"כוחות מונעים" הפועלים בשטח, ניכרים החל מחוסר נכונות ואף התנגדות של רשויות מקומיות לפתוח מוסדות ממלכתיים חרדיים בשטחם, כמו בחיפה, ועד חברי מועצה ברשות הפועלים למניעת הפתיחה של מוסדות אלה, כמו בבני ברק ופתח תקווה.

הניתוח מעלה גורמים מניעים ברורים לתהליך הכניסה לחינוך הממלכתי-חרדי: צורך כלכלי של המוסדות החרדיים, רצון לשיפור איכות ההוראה, דאגה לעתיד הילדים, ותפיסות מנהיגותיות חדשות. מנגד, גורמים מעכבים הם בעיקר אינטרסים פוליטיים של המפלגות החרדיות והקושי הבירוקרטי בהקצאת משאבים. תפיסות שמרניות של גורמים רבניים ואינטרסים של מוסדות חינוך חרדיים קיימים יוצרים התנגדויות משמעותיות לתהליך.

הכוח המניע החשוב ביותר: מנהיגות עירונית ופוליטית

כפי שהוצג בהרחבה בפרק המנתח את החינוך החרדי בעשרת הריכוזים החרדיים הגדולים, עמדת הרשות המקומית איננה רק משתנה נוסף במשוואה, אלא מנגנון הכרעה. הצלחת התפתחות החינוך הממלכתי-חרדי ביישובים השונים תלויה באופן מובהק בהנהגה הפוליטית המקומית, ובפרט בראש העיר ובפקידות המקצועית. לראש עיר התומך בחינוך הממלכתי-חרדי יש יכולת השפעה מכרעת על משאבים קריטיים לפתיחת והתבססות חינוך ממלכתי חרדי בעיר: החל מהקצאות קרקע ומבנים ציבוריים, דרך מתן תמיכה תקציבית משמעותית, וכלה בליווי מקצועי של אגף החינוך בעירייה לליווי מנהלי, פדגוגי ובירוקרטי. בערים בהן ראש העיר מאמין בחשיבותו של החינוך הממלכתי-חרדי, כגון ירושלים החל מתקופת ניר ברקת ועד ראש העיר המכהן כיום, משה ליאון , תהליך הפיתוח התקדם למרות התנגדויות פוליטיות מקומיות מצד המפלגות החרדיות.

לעומת זאת, כאשר ההנהגה המקומית רק פסיבית ולא עוינת – כמו בבית-שמש כיום, אין סיוע אקטיבי בקידום התהליך, מה שמקשה משמעותית על התפתחותם של מוסדות קיימים וצמיחתם של מוסדות חדשים. בערים אחרות, בהן ההנהגה המקומית אף עוינת לתהליך, כמו בני-ברק ומודיעין עילית – אותם מנופים הופכים לחסמים. כך, גם אם משרד החינוך מעניק תקצוב פורמלי, היזם ההורי מוצא עצמו מול מצב שבו התנאים המינימליים לפתיחת מוסדות אינם מתקיימים.

כך,  המרחב של החינוך הממלכתי-חרדי מאופיין בפעולה בו-זמנית של מספר רבדים של כוח והשפעה – חלקם פורמליים ומוסדיים, ואחרים מבוזרים ובלתי-רשמיים, והם פועלים מלמעלה ומלמטה:

• הפוליטיקה הארצית : הן החרדית והן הכללית, ממלאת תפקיד מפתח בהגדרת גבולות הגזרה של המדיניות החינוכית – דרך תקצוב, רגולציה, והצבת תנאים פוליטיים לתמיכה בזרמי החינוך השונים, שמעצבים את שדה האפשרויות של שאר השחקנים הפועלים במרחב.
• משרד החינוך, ובפרט המחוז החרדי: מהווה שחקן קריטי, כאשר המדיניות שהוא מגבש כלפי מוסדות החינוך הממלכתי-חרדי – אם בפתיחת מוסדות, אם בהקצאות, ואם ברמת המעורבות הפדגוגית – מכתיבה במידה רבה את אופי ההתפתחות של זרם החינוך החרדי הרשמי.
• הרשויות המקומיות מהוות את שדה ההכרעה המרכזי בפועל:
  • מצד אחד עומדת הפקידות המקצועית באגפי ומחלקות החינוך – לעיתים גורם מגויס בעל כח רב השפעה, ולפעמים משתף פעולה מתוך אילוץ, ולעיתים אף מתנגד.
  • מצד שני פועלים ברשות המקומית חברי המועצה ונציגי המפלגות המקומיות, שהם הכוחות הפוליטיים הפועלים בזירה המקומית ומשפיעים על התפתחות החינוך המקומי בהתאם ליחסי כוחות ולחצים קואליציוניים, לצד אינטרסים ציבוריים וקהילתיים שונים.
• רבנים ומנהיגי קהילות הפועלים במישור הקהילתי – אשר מעמדם משתנה בין טיפוסי מוסדות: בחסידויות מרכזיות מדובר לרוב בהנהגה סדורה והיררכית, ואילו בקהילות פריפריאליות, ההשפעה לעיתים מבוזרת ואישית יותר. מנהיגי קהילות אלה, יחד נציגיהם הפועלים בשטח, מהווים לעיתים את הכוח המניע להקמת מוסד, ולעיתים הגורם המעכב.
• מנהלי מוסדות חינוך הפועלים בתוך המערכת והינם בעלי השפעה בהתאם ליחסי הכוחות הקהילתיים בתוך היישוב בו הם פועלים.
• הורים לילדים הלומדים במערכת החינוך הם הכוח הדינמי הפועל מלמטה, כאשר להתארגנות קבוצות הורים ישנו כוח (אמנם מוגבל) בייצוג ביקוש שיכול להצטבר לכדי. בשדה זה פועלת אגודת ידידי הממ"ח, שמטרתה לאגד הורים בכל הארץ ולסייע בהיכרות של קבוצות הורים עם החינוך הממלכתי-חרדי, לעודד רישום, לטפל בפניות הורים שונים וללוות וועדי הורים ברחבי הארץ .

ב.5.2. טיפולוגיה של החינוך הממלכתי חרדי, או: אתגר הסקטוריאליות

מערכת החינוך הממלכתית-חרדית אינה מערכת אחידה, אלא מסגרת גג של חינוך רשמי בתוכה מתנהלים מוסדות שונים מבחינת אופי האוכלוסייה הלומדת בהם. למרות שמוסדות החינוך הממלכתי-חרדי פועלים תחת מעטפת משפטית ופדגוגית אחת של משרד החינוך, הם אינם הומוגניים כלל. תחת מעמד החינוך החרדי הרשמי מצויים מגוון רחב של מוסדות וקהילות חרדיות שונות, בעלות זהויות, מאפיינים וצרכים שונים. במובנים רבים, הסקטוריאליות שמאפיינת את שדה החינוך החרדי הכללי ממשיכה להתקיים גם בתוך הממלכתי-חרדי, אם כי באופנים גמישים יותר.

בהתאם לכך, בכל דיון הנוגע לחינוך הממלכתי-חרדי, אין להתייחס למוסדות השונים כמקשה אחת. נדרשת הבנה מדויקת של הזהות הקהילתית המוסדות השונים, מאחר ולכל מוסד או מערכת מוסדות, קיימים מנגנוני נגישות ורישום כלל-חרדיים שונים, המשפיעים על פוטנציאל ההקמה וההתרחבות או לחילופין מייצרים צרכים, אתגרים וחסמים מוסדיים ייחודיים. כך, הטיפולוגיה של מוסדות החינוך הממלכתי-חרדי היא תנאי להבנה עמוקה של השדה, ולתכנון מותאם של החינוך הרשמי, שיאפשר צמיחה ושגשוג של המענים הקיימים בתוכו לקבוצות השונות המרכיבות את החברה החרדית.

הטיפולוגיה המוצגת במסמך זה מתבססת על עבודת שטח שנעשתה למיפוי מוסדות החינוך השונים בחינוך הממלכתי-חרדי, אך החלוקה לטיפוסים הינה מפת כיוונים כללית ולא חלוקה נוקשה. המוסדות וקהילות ההורים מורכבים מרצף ומגוון רחב של זהויות, וחלקם משלבים מאפיינים מכמה טיפוסים בו זמנית. כך, מדובר בהכללות שנועדו לאפיין דפוסים בולטים בחינוך החרדי הרשמי, אך הן אינן מבטלות את המורכבות והייחוד של כל מוסד[19].

המוסדות סווגו על פי רציונל כפול: זהות קהילתית של אוכלוסיית המוסד, והאופי המוסדי.

הזהות הקהילתית מתבססת על הממד החברתי-קהילתי של אוכלוסיית ההורים והקהילות שמהן מגיעים התלמידים לבתי הספר. זהות זו כוללת שייכות תת-מגזרית לזרם חסידי, ספרדי, ליטאי או אחר ומאפייני אורחות חיים בהיבטים של שמרנות או פתיחות למודלים חינוכיים שונים, גישה לכלים מקצועיים והשתלבות בעולם העבודה.

האופי המוסדי מתאר את מבנה ההתארגנות של מוסדות החינוך, ומציג את הממד הפוליטי-ארגוני שעומד מאחוריהם. האם המוסד שייך לקבוצה חרדית מובחנת, כמו חסידות מסוימת? האם הוא מבוסס יוזמה של רב מקומי או של קבוצת הורים? הפרמטר המוסדי משפיע על מאפייני יציבות וצמיחת המוסד, מאחר והוא מצביע על כוחו הפוליטי בהיבט הפנים-חרדי, ובהיבטי הקשר מול הרשות המקומית ומשרד החינוך. האופי המוסדי מצביע גם על מידת המגוון של קהילת בתי הספר, ובכך גם על פוטנציאל ההתרחבות שלו, ומידת הפתיחות לרישום תלמידים שונים.

שילוב היבטים אלו מאפשר השתקפות של המגוון הפנים-חרדי, והנכחת פערים בולטים בתפיסות החינוך, באופי המוסדות, ובדרישות הקהילתיות. מוסדות של חסידויות מרכזיות, למשל, נוטים לשמור על אופי קהילתי סגור ולרוב נמנעים מלפתוח את שעריהם לקהלים נוספים. הקהילות הספרדיות אשר הצטרפו לחינוך הממלכתי-חרדי הן קהילות עצמאיות יותר המונהגת על ידי רבנות מקומית אשר לא בהכרח מחויבת לש"ס. והקבוצות הליטאיות אשר הצטרפו לחינוך הממלכתי-חרדי מתחלקות לשניים – קהילות מודרניות יותר של "חרדים עובדים" או קהילות עצמאיות יותר אשר רבים מהאבות הם אברכים אך הקהילה עצמה מונהגת על ידי רב.[20] נוסף על כך ישנם מוסדות של קהילות ברסלב וחוזרים בתשובה השייכים לחינוך הממלכתי0חרדי וכן של חב"ד. קהילה אחרונה לה מוסדות המשתייכים לזרם הממלכתי-חרדי הוא מספר מוסדות חרד"לים, כאשר אלו הצטרפו בשנותיה הראשונות של החינוך הממלכתי-חרדי אך עם השנים נבלמה זליגה זו על מנת לבסס קו חרדי של חינוך זה.[21]

שילוב הזהות הקהילתית והמוסדית העומדת מאחורי המוסדות מביאה לכדי חלוקה של שישה "טיפוסים", כאשר כל "טיפוס" הגיע לחינוך הממלכתי-חרדי בנסיבות שונות ומשרת צרכים ייחודיים, החל מקהילות המחפשות שילוב בין זהות חרדית לישראלית, ועד חסידויות שעברו למערכת בעקבות שיקולים מעשיים ופדגוגיים ופחות אידיאולוגיים.

טיפוס 1: מוסדות של חסידויות מרכזיות

מאפיינים מרכזיים: סקטוריאליות גבוהה – מענים פנים-קהילתיים סגורים; גיבוי פוליטי משמעותי -המוסדות כפופים לאדמו"רי והנהגת החסידות; בעלי השפעה על המיינסטרים החרדי

24 מוסדות, 6,391 תלמידים. 31% מתלמידי החינוך הממלכתי-חרדי

כיום ישנם כ-24 מוסדות של חסידויות מרכזיות המצויות בפיקוח ממלכתי-חרדי הפרושים ברחבי הארץ ובכמעט כל עיר עם ריכוז חרדי-חסידי גבוה. מספר התלמידים במוסדות אלו בשנת הלימודים תשפ"ה עומד על כ־6,130 תלמידים המהווים כ־31% מהתלמידים במוסדות החינוך הממלכתי־חרדי. מוסדות אלו שייכים לחסידויות בעלז, קרלין-סטולין, צאנז, וויזניץ-מרכז וכלל חסידי, אשר הצטרפו בשנה האחרונה לחינוך הממלכתי-חרדי, ועברו ממעמדות משפטיים של מוכש"ר (של מעיין החינוך התורני או מוסדות עצמאיים), וכן של ממעמד מוסדות הפטור.

כפי שפורט לעיל, שנת הלימודים תשפ"ה הביאה עמה גידול משמעותי בתלמידי הממ"ח בעקבות מעבר של מוסדות חינוך של חסידויות ממוסדות במעמד משפטי מוכש"ר ופטור לפיקוח רשמי, קרי ממלכתי חרדי. מעבר זה כלל מאבק מנהיגותי ופוליטי פנים-חרדי בכדי לנסות לסכל מעבר זה. אולם מאבק זה לא צלח. אבל המעבר של מוסדות חינוך חרדיים למערכת הממלכתית חושף את המורכבות של שילוב מורים שלא עומדים בדרישות ההכשרה הפורמליות של משרד החינוך במסגרת רפורמת "אופק חדש". הרפורמה מחייבת החזקת תואר ראשון לכל מורה, דבר שיוצר אתגר משמעותי עבור מאות מורים ותיקים שהחלו את דרכם המקצועית עם תעודת הוראה בלבד. אולם על אף המורכבות דרישה זו עשויה להשפיע לטובה על רווחת התלמיד באופן ישיר, לא רק בהיבט הפדגוגי אלא גם במעטפת הרגשית ובכלים ומיומנויות שהתלמיד יוכל לרכוש.

בשל הדרישה לתואר ראשון מכללת הרצוג פיתחה תוכנית תואר ראשון אליה הצטרפו כבר כ-350 מלמדים ממוסדות חינוך חסידיים (בעלז, קרלין סטולין). התוכנית כוללת מסלולי השלמה לתואר ראשון בתושב"ע, הכשרה בחינוך מיוחד ותארים סדירים, תוך התמודדות עם מגבלות טכנולוגיות – הלמידה מתבצעת דרך 10 מוקדי למידה ללא מחשבים אישיים, בשידור זום משותף ועם מרצים חרדים בלבד. התוכנית נרשמת כהצלחה, והמשובים של הסטודנטים – כלומר המלמדים במוסדות החינוך, טובים מאוד ומעידים כי הם עצמם מרגישים את ההשפעה החיובית של הלימודים על יכולת הלימוד שלהם והחזקת כיתה. המורים מגלים מקצועיות גבוהה ומעורבות, והמנהיגות החסידית ממשיכה לתמוך בתהליך. הצלחה זו מראה את הפוטנציאל במעבר לחינוך הממלכתי-חרדי אשר משפיעה לטובה בראש ובראשונה על התלמיד החרדי בכך שהמורים זוכים להכשרה מקיפה יותר, בלימודי ליבה ובפדגוגיה בכלל והן בכלים הנוספים שנרכשים בתואר, כגון תפיסות חינוכיות, מתן מעטפת רגשית, כישורים ומיומנויות ועוד. המעבר של החסידויות לחינוך הממלכתי-חרדי נרשם כהצלחה והביקוש בקרב מוסדות חסידיים נוספים גבוה מאוד, וצפויים להצטרף למהלך מוסדות נוספים.

טיפוס 2: חסידויות ייחודיות

מאפיינים מרכזיים: פריסה ארצית של מוסדות השייכים לחסידויות חב"ד וברסלב, פתיחות לאוכלוסיות רחבות, דגש אידאולוגי על פתיחות חינוכית.

35 בתי ספר, 5,766 תלמידים, 28% מתלמידי החינוך הממלכתי-חרדי

• חב״ד

כיום ישנם כ-25 מוסדות חינוך ממלכתי-חרדי המשויכים לחסידות חב"ד, הפרושים ברחבי הארץ בערים שונות כמו ירושלים, ביתר עילית, כפר חב"ד ועוד. מספר התלמידים במוסדות המשויכים לחב"ד בשנת הלימודים תשפ"ה עומד על כ־4,200 תלמידים המהווים כ־20% מהתלמידים במוסדות החינוך הממלכתי־חרדי.

מערכת החינוך של חב"ד נפרדת מהחינוך החרדי הליטאי וכוללת גנים, תלמודי תורה וישיבות, עם דגש על לימודי חסידות ומשנת הרבי. אמנם חסידות חב"ד נחשבת פתוחה יותר ובעלת גישה רכה יחסית לממשק עם החברה היהודית שאינה חרדית, כאשר מוסדות חינוך רבים שלה היו מצויים לאורך שנים תחת פיקוח ממלכתי-דתי, ובחסידות קיים שיעור גבוה יחסית של גברים אשר מתגייסים לצבא, רוכשים השכלה אקדמית ומשתלבים בשוק העבודה.

מרבית מוסדות החינוך של חב"ד השייכים לממלכתי־חרדי מיועדים לחסידי חב"ד. חלק קטן מן המוסדות, מיועדים לקירוב, כלומר קהל היעד שלהם אינם חסידי חב"ד או חרדים אלא יהודים אשר רוצים לקרבם לדת ולחסידות.

• ברסלב

כיום נמצאים תחת הפיקוח הממלכתי-חרדי כ-10 מוסדות הקשורים לברסלב ולחוזרים בתשובה.  מספר התלמידים במוסדות אלו בשנת הלימודים תשפ"ה עומד על כ-1,280 תלמידים המהווים כ־6% מהתלמידים במוסדות החינוך הממלכתי־חרדי. המוסדות פרושים ברחבי הארץ, כאשר חלקם משלבות תלמידים שאינם בהכרח חרדיים, וחלקם מיועדים לקהילה החרדית הברסלבית במקום.

טיפוס 3: חרדים עובדים

מאפיינים מרכזיים: ריכוז קבוצות חרדיות עובדות, מודרניות יחסית. סקטוריאליות נמוכה. פתיחות חינוכית עם דגש על כלים מקצועיים ולימודי ליבה, לעיתים נוכחות של אידיאולוגיה חינוכית של השתלבות.

17 מוסדות, 2,990 תלמידים – 15% מהתלמידים בחינוך הממלכתי-חרדי

מוסדות אלו כוללים, ביו היתר, את בתי הספר הראשונים שהוקמו במסגרת החינוך הממלכתי חרדי נמנים מוסדות אשר עיקר קהל היעד שלהם הוא חרדים עובדים או חרדים בעלי אוריינטציה פתוחה יחסית, אך קיימת שונות ברמת השמרנות-פתיחות של המוסדות השונים וקהילות ההורים, אך בבסיס כולם מהרצון לספק כלים מקצועיים תוך מעטפת פדגוגית, חינוכית ורגשית מקיפה, לה זוכים מוסדות החינוך הממלכתי-חרדי, תוך שמירה על קו חינוך חרדי. מוסדות אלו מתפרשים בירושלים, פתח תקווה, בית שמש, גבעת זאב, רחובות ועוד. לרוב, מוסדות אלו נפתחות כבתי ספר צומחים עם כיתה א' בלבד וכל שנה נוספת כיתה. לכן, בבתי הספר הצעירים יותר נמנים מספר נמוך יותר של תלמידים. הקמת מוסדות אלו מלווה בקשיים רבים, הן מאחר שלרוב אין לקהילות אלו רב מוביל או גב פוליטי משמעותי התומך במהלך והן מתארגנות באופן עצמאי: הורים מקימים ועדי הורים, עורכים ערבי הסברה, מחתימים הורים ופועלים בכמה זירות במקביל – מול הרשויות המקומיות, משרד החינוך, מתנגדים בשכונות ובחלק מהמקרים אף עותרים למערכת המשפט.

מספר התלמידים במוסדות אלו בשנת הלימודים תשפ"ה עומד על כ־2,990 תלמידים המהווים כ־14% אחוזים מהתלמידים במוסדות החינוך הממלכתי־חרדי.

• כלל-חרדי: 15 בתי ספר: אוכלוסייה מגוונת, תמהיל ליטאי־ספרדי, דגש על שילוב בכלכלה הישראלית.
• כלל-חסידי מודרני – 2 בתי ספר: קבוצות שאינן מזוהות עם חסידות מסוימת, בעלי מאפייני השתלבות דומים לחרדים עובדים.

טיפוס 4: קהילות חרד"ל

מאפיינים מרכזיים: נטייה ציונית-דתית, אינם שייכים למיינסטרים חרדי, סקטוריאליות נמוכה יחסית, אידיאולוגיה של השתלבות

14 בתי ספר, 2,620 תלמידים, 13% מתלמידי החינוך הממלכתי-חרדי

מוסדות אשר קהלם חרדי-לאומי[22], והם עברו לפיקוח החרדי הרשמי יחסית עם הקמתו. בשנים האחרונות המחוז החרדי פחות מאפשר למוסדות חרד"ליים לעבור לפיקוח החרדי, בשל הרצון לשמר צביון חרדי במוסדות החינוך הממלכתי-חרדי. מוסדות אלו פרושים בעיקר ביהודה ושומרון, בישובים בעלי אופי קהילתי-שמרני יותר כגון יצהר וכן מוסדות במועצה אזורית תל שורק, כגון ביישוב יד בנימין. בהגדרה זו מצויים כיום כ-14 מוסדות, מספר התלמידים במוסדות אלו בשנת הלימודים תשפ"ה עומד על כ־2,620 תלמידים המהווים כ־13% מהתלמידים במוסדות החינוך הממלכתי־חרדי.

טיפוס 5: מוסדות קהילתיים תחת הנהגת רב מקומי

מאפיין: מוסדות שהוקמו סביב דמות רבנית-הנהגתית מקומית, לרוב מבלי להישען על רשת או חסידות.

7 בתי ספר, 1,957 תלמידים, 7% מתלמידי החינוך הממלכתי-חרדי

מוסדות אלה משוייכים לקהילות מקומיות, והוקמו בתמיכה של הנהגה רבנית מקומית, כדוגמת קהילת הרב אברג'ל מנתיבות, או קהילות אשר עברו לממ"ח יחסית בראשית דרכה לפני ההתנגדות הרחבה מטעמים מעשיים של מעטפת פדגוגית וכלכלית. אלו מוסדות עם מבנה קהילתי עצמאי אשר מכוון לציבור מוגדר השייך לקהילה. חלק מהקהילות משתייכות לזרם הליטאי אבל עם מנהיגות קהילתית עצמאית מנותקות מהמרכז החרדי ובחלק מהקהילות ספרדיות אשר אינן ממש נתונות תחת מרות ש"ס. מוסדות החינוך של קהילות אלו סווגו בנפרד מהקהילות המודרניות של חרדים עובדים הן משום שתהליך ההקמה וההובלה של המוסדות שונים והן משום שהמוטיבציות להקמה עשויות להיות שונות. בעוד שבקהילות של חרדים עובדים היוזמה באה מהשטח, כלומר מנציגות הורים, בקהילות אלו קיימת הובלה של מנהיגות מקומית, כגון רב מקומי במקרה של נתיבות בה הרב יוסף חיים דוד אברג'ל קיבל את ההחלטה לעבור מממעיין החינוך התורני לממ"ח לקראת שנת הלימודים תשפ"ה (לעיל פרק א') או קהילת אור התורה באלעד.

טיפוס 6: מוסדות פריפריאליים או "רכים"

מאפיין: קהילות בעלות מאפיינים חרדיים "רכים", בין חרדיות מקומית לשילוב. לרוב בערים מעורבות פריפריאליות.

6 בתי ספר, 800 תלמידים, 6% מתלמידי החינוך הממלכתי-חרדי

יתרת המוסדות מפוזרים ברחבי הארץ, ומכילים אוכלוסייה חרדית "רכה" יותר, בין חרדיות לשילוב, ללא זיקה לרשתות או רבנות מובהקת, ללא מבנה קהילתי ממוסד. לעיתים במיקומים פריפריאליים או בערים מעורבות.

לוח 5: התפלגות תלמידים ומוסדות בחינוך הממלכתי-חרדי לפי טיפוסים

על בסיס מאפייני הטיפוסים השונים, רוכזו מדדים המבחינים את האוכלוסיות והמוסדות השונים המרכיבים את החינוך הממלכתי-חרדי.

כל טיפוס נבחן על פי שישה ממדים:

(1) מידת הסקטוריאליות – האם המוסד נותן מענה לקבוצת אוכלוסייה מוגדרת בתוך החברה החרדית, או שהינו פתוח לקבל תלמידים מתתי-זרמים ומגזרים נוספים;

(2) גיבוי פוליטי – האם קיימת לקבוצת האוכלוסייה המרכיבה את המוסד תמיכה מצד הנהגה פוליטית מקומית או ארצית;

(3) היקף ההשפעה על השדה – מידת ההשפעה של מוסדות אלו על המתרחש בחברה החרדית בכלל ובעולמות החינוך הממלכתי-חרדי בפרט;

(4) מאפיין הפעולה – האם מדובר בהצטרפות לחינוך הרשמי מטעמים פרקטיים של כלים ומשאבים – תקציב, כלים פדגוגים, תשתיות עירוניות וכו', או מטעמים אידאולוגיים – חינוך לממלכתיות, אזרחות, מעורבות ישראלית וכו'.

(5) שמרנות-פתיחות – המיקום של אוכלוסיית המוסדות על רצף שמרנות-פתיחות;

הטיפולוגיה המתוארת מעלה ומיפוי המדדים מדגיש הבדלים משמעותיים בין המוסדות השונים המרכיבים את החינוך הממלכתי-חרדי. האו אינו זרם אחיד מצד אחד, אך גם אינו נותן מענה בלעדי לאוכלוסיות "שוליים" של החברה החרדית. פועלים בו, זה לצד זה, קהלים שמרניים ופתוחים. הוא נותן מענה לאוכלוסיות בעלות מאפייני סקטוריאליות סגורה וגיבוי פוליטי גבוה, וגם לקהילות הפועלות במבנה גמיש יותר, וללא תמיכה פוליטית ממוסדת.

לוח 6: מאפייני טיפוסים בחינוך הממלכתי-חרדי לפי מדדים נבחרים

הטבלה ממחישה כיצד היעדר גיבוי פוליטי איננו מחסום מוחלט להתהוות מוסד, אך הוא בעלת יכולת להגביל את ההשפעה וההתרחבות. השיעור הגבוה ביותר של המוסדות נמצאים תחת קורת הגג של החסידויות המרכזיות, להן יכולת השפעה פוליטית ופנים-חרדית משמעותית.

אולם, הסקטוריאליות עשויה להקשות על יצירת זרם חינוכי אחיד בעל זהות חינוכית רחבה, והיעדר זהות משותפת ברורה יוצר אתגר ייחודי בבניית זהות חינוכית רחבה יותר. בעוד שחלק מהמוסדות נסמכים על קהילות אם מבוססות – כמו חסידויות או קהילות עם הנהגה רבנית מגובשת – למוסדות אחרים חסרה להם מסגרת זהותית כוללת כזו. בתי ספר אלה נאלצים ליצור את זהותם החינוכית בוואקום יחסי, כאשר כל מוסד נדרש להמציא לעצמו מסורות, טקסים, ודרכי עבודה ייחודיים, ולקבל החלטות סביב שאלת ה"ממלכתיות" והיחס בינו לבינו החרדיות.

פרק ג': דיון ותובנות להמשך עבודה

שנת הלימודים תשפ"ה מתגלה במסמך זה כנקודת מפנה מורכבת אך עשירה בפוטנציאל בתחום החינוך הממלכתי-חרדי. מה שמתחיל כהתרחבות מספרית ניכרת של מוסדות ותלמידים, מתגלה במבט עומק כתהליך טעון במתחים מבניים, בתהליכי שינוי זהותיים, ובהתנגשות בין תפיסות עולם חינוכיות, מוסדיות ופוליטיות. על בסיס הנתונים המוצגים והניתוחים המושכלים בפרקים הקודמים, עולות חמש תובנות מרכזיות:

1. המעבר מהשוליים למיינסטרים: מסגור מחדש של החינוך הממלכתי-חרדי

כניסתן של חסידויות שמרניות כמו בעלז, קרלין-סטולין וצאנז לתוך מערכת החינוך הממלכתי-חרדי מסמנת שינוי עמוק ביחס למסלול זה – מכזה שנחשב מוקצה ומזוהה עם שוליים "פתוחים מדי", לכזה הזוכה ללגיטימציה רחבה ומכובדת. תהליך זה מדגיש את החשיבות של ניתוח לגיטימציה פוליטית וקהילתית ככלי להבנת התרחבות מוסדות חינוך חדשים. הוא גם מחייב את משרד החינוך לחשוב מחדש על האופן שבו הוא ממתג, מתקצב ומלווה את המסלול.

2. סקטוריאליות כאתגר מבני: פיצול פנימי בתוך החינוך החרדי הרשמי

החינוך הממלכתי-חרדי – כפי שעולה מהטיפולוגיה שבפרק – איננו מערכת אחת, אלא אוסף של תת-מערכות הפועלות בסביבות תרבותיות שונות: ליטאיים, חסידים, ספרדים, קהילות מודרניות ועוד. המתח בין הרצון לסטנדרטיזציה (למשל בתכני לימוד ובפדגוגיה) לבין הדרישה להטרוגניות תרבותית מעלה שאלה יסודית: האם מדובר במסלול מאוחד תחת רגולציה אחידה, או במטרייה חוקית לאוסף של מודלים חינוכיים ייחודיים? זהו קו שבר שדורש תשומת לב רגולטורית ופרשנית, והוא מהווה אתגר משמעותי ליציבות ארוכת הטווח של המסלול.

3. מוניציפליות כמפתח או חסם

המסמך מדגים היטב את המשקל הקריטי של הרשויות המקומיות – ובפרט של ראשי ערים וגורמי המקצוע באגפי חינוך – בקביעת עתידם של מוסדות החינוך הממלכתי-חרדי בעיר. בערים כמו ירושלים ובית שמש (בקדנציה הקודמת), המנהיגות המקומית שיחקה תפקיד מאיץ. מנגד, בערים כמו מודיעין עילית או בני ברק, הרשויות שימשו כחסם מוצהר, לפעמים בשל עמדות אידיאולוגיות ולפעמים בשל מאבקי שליטה על משאבים. ממצאים אלה מחזקים את ההנחה שהאוטונומיה המוניציפלית בישראל מהווה לא רק זירה יישומית למדיניות חינוך – אלא קובעת בפועל את גבולות המימוש שלה, ויכולה להיות המפתח לקריסה או שגשוג של החינוך החרדי הרשמי.

4. פערי תשתית

אחד האתגרים המשמעותיים העומדים בפני פתיחת מוסדות חדשים וצמיחתם במערכת החינוך הממלכתי-חרדי הוא המחסור הקשה בתשתיות, ובעיקר במבנים. המסמך מצביע על כך שאתגר הבינוי באופן כללי בחינוך בישראל, הוא קרקע פוריה להתנגדות מצד מוסדות החינוך החרדיים השונים, הנאבקים על משאב מוגבל מול שחקן חדש – החינוך הממלכתי חרדי. האם החינוך הממלכתי-חרדי מאיים על הישרדות מוסדות חינוך קיימים רק בשל אתגר הבינוי? האם ייתכן שהסדרת מבנים לחינוך החרדי כולו תקל על התנגדויות קיימות בשדה החרדי ותאפשר צמיחת ופריחת החינוך הממלכתי-חרדי, בהתאם לפוטנציאל שלו? כיום, מאבק המבנים מתנהל ללא חקיקה תומכת או מדיניות סדורה, וקיימת ותלות יתר בהחלטות מקומיות ואישיות. המצב מחייב לא רק הזרמת משאבים, אלא גם תכנון אסטרטגי ארוך טווח, ויצירת מערכי תגמול ותמריצים לכל השחקנים בשדה החרדי: החל מהרשות המקומית ועד הקהילה החרדית המקומית.

5. הכוחות המניעים והמונעים: מפת הכוחות כבסיס למדיניות

בהמשך לכך, הדיון המוצג במסמך סביב "כוחות מניעים" מול "כוחות מונעים" הוא קריטי: הוא ממקם את תהליכי המדיניות כתוצרים של זירה דינמית של שחקנים, אינטרסים, ולחצים. ההצבעה על מניעים כלכליים, אינטרסים קהילתיים, והיבטים של שימור כוח ושליטה – היא תשתית לבניית מדיניות ריאלית, המזהה מראש את מוקדי ההתנגדות והתמיכה האפשריים ויודעת כיצד לפעול מולם או איתם.

סיכום: המלצות מדיניות

1. חקיקה ייעודית למוסדות ממלכתיים-חרדיים – שתסדיר מבנים, תקצוב וסטנדרטים.
2. בניית מודלים להכשרת מורים מותאמים – תוך מתן מענה לרגישויות תרבותיות וטכנולוגיות.
3. פיתוח דיפרנציאלי של חינוך ממלכתי-חרדי לפי קבוצות – זיהוי מוקדי עומק קהילתיים וניהול רשת של טיפוסים מוסדיים.
4. יצירת תמריצים לרשויות מקומיות לקדם פתיחה ופיתוח של מוסדות ממלכתיים-חרדיים.
5. מעקב והערכה שוטפים – איכותיים וכמותיים – שייבחנו לא רק את היקף המסגרות, אלא גם את עומק השינוי, זהות המצטרפים ואופיין החינוכי של המסגרות.

[1] שביל הזהב, צ'רנוביצקי – עמ' 72.

[2] למשל בהקלטה שהתפרסמה בעמוד היוטיוב של חבר מועצת בני ברק וראש סיעת הליכוד בעיר, מר יעקב וידר, וידר טוען בעת העלאת הצעת החלטה לתמוך בבקשות להקמת בתי ספר וגני ילדים ממלכתיים חרדים כי על אף מאות חתימות של הורים שיש לו מונעים הקמה של בית ספר ממלכתי חרדי בעיר. עוד הוא טוען בדיון כי מועדת החינוך בעירייה נאמר כי קיימת הנחיה להתנגד להקמת מוסדות חינוך ממלכתיים חרדים בעיר באופן גורף ועל אף הביקוש. (דיון סוער בהצעתו של יעקב וידר להקמת מוסדות ממלכתי חרדי (ממ"ח) בבני ברק, 10.7.2023

https://www.youtube.com/watch?v=2xQKMr8rZwg)

[3] אליעזר היון ואהוד פראוור, חנוך לנער? זרם החינוך הממלכתי־חרדי ומתווה בעלז,

מכון ירושלים למחקרי מדיניות content/uploads/2022/09/־https://jerusaleminstitute.org.il/wp :2022

Pub_591_Haredi_Education_2022.pdf

[4] שביל הזהב

[5] על פי מסמך שפורסם באתר חרדים .https://ch10.co.il/news/729984/#.YklUOhBxaQ :10

[6] 14 שימי שפר, "יתד נאמן נגד בעלזא: 'חרדה עצומה ופגיעה חמורה'", כיכר השבת, https://www.kikar. :28.6.2022

.news/421884־co.il/haredim

[7] שרי רוט, "פריצת דרך: התגבש הסכם בין בעלזא ל’דגל’ שמאפשר ריצה יחד", חרדים https://ch10. :12.9.2022 , 10

./co.il/news/766956

[8]https://www.idi.org.il/articles/46925

[9] https://www.calcalist.co.il/local_news/article/bynawjku6

במקביל, בית המשפט המחוזי לעניינים מנהליים בירושלים פסק לטובת עתירה אחרת שהגיש פורום בתי הספר המוכרים שאינם רשמיים, וקבע שהחלטת הממשלה לתעדף רק את הרשתות החרדיות ב"אופק חדש" לא חוקית. בעקבות כך הורחבה הרפורמה לכלל בתי הספר במעמד זה.

[10] https://ch10.co.il/news/896201/

[11] https://www.israelhayom.co.il/news/law/article/15995702

[12] https://ch10.co.il/news/896201/

https://www.calcalist.co.il/local_news/article/hj4obo4ta

[13] https://www.israelhayom.co.il/news/law/article/17023674

[14] https://www.calcalist.co.il/local_news/article/syrvwruhye; https://www.calcalist.co.il/local_news/article/sjrj4bu90

[15] עקיבא וויס, "חסידויות מרכזיות במגעים להצטרף לחינוך הממלכתי־חרדי", כאן https://www.kan. :5.7.2024 ,11 ./news/local/769784־org.il/content/kan

[16] מרב סבר, "הרב מש"ס שמורד בדרעי: 'הרב עובדיה היה תומך בחינוך הממלכתי־חרדי'", ישראל היום 1.8.2024 :

.https://www.israelhayom.co.il/news/local/article/16182847

[17] https://www.ynet.co.il/judaism/article/bkjkfscwc

[18] https://www.kikar.co.il/haredim/sgs8y1

[19]חלק זה מתבסס על מיפוי ידני. הגדרות של בתי ספר עשויות להיות נזילות (כגון בתי ספר לבעלי תשובה וקירוב אשר מזוהות עם חב"ד וברסלב). ככלל, בתי ספר הנוטים יותר לברסלב סווגו תחת קטגוריה זו, גם אם התלמידים בהם אינם חרדים בהכרח. בתי ספר של חב"ד סווגו תחת קטגוריית חב"ד.

[20] דוגמא לכך היא מיצד שם קהילה ליטאית שמרנית עצמאית המזוהה עם הרב זילברמן – רב ליטאי הנחשב עצמאי יחסית (שביל הזהב, מיכל צ'רנוביצקי).

[21] יש לציין כי לאורך השנים נשמעה ביקורת וזלזול בממ"ח כי לכאורה מי ששולח לממ"ח הם לא באמת חרדים אולם נראה במיוחד ביחס לשלוש סוגי המוסדות האחרונים – חב"ד וברסלב אשר חלקם מוסדות של קירוב וחוזרים בתשובה, וכן הקבוצה החרדלית. אולם, כפי שטענה צרנבוצקי מספר מוסדות אלו אינו גבוה, ושיעורם מתוך הזרם הממלכתי-חרדי נמוך. ובנוגע למוסדות חב"ד וברסלב, לולא הזרם הממלכתי מוסדות אלו היו כנראה תחת המעמד המשפטי של מוכש"ר, והם זרמים בחברה החרדית אף אם לא זרמים מרכזיים.

[22] הכוונה כאן לזרמים שמרניים יותר בזרם הדתי לאומי, ושאינם ממש חרדיים.