אם לא די לכם בדאגות ההווה, קחו בחשבון שמדינת ישראל בדרכה לפשיטת רגל. לא מחר, אלא בעוד חמישים שנה, אבל אף פעם לא מוקדם מדי לדאוג. מי אשם? ההסכם הקואליציוני עם החרדים, כמובן. פרופסור יורם מרגליות: “צריך לחקור לעומק את הכלכלה החרדית לפני שיוצאים בתחזיות ארוכות טווח“.
לא בכל יום מפרסם כלכלן בכיר במשרד האוצר תחזית העוסקת במצבה הכלכלי של ישראל בעוד חמישים שנה. תחזית ארוכת-טווח שכזאת ועוד במדינה מרובת תהפוכות כמו ישראל – גובלת בנבואה של ממש. מספיק לדמיין איך כלכלן ישראלי העומד בשנת 1965היה מתאר לעצמו את ישראל של ימינו כדי להבין כי תחזית שכזאת אינה יותר מאשר ניחוש מלומד ואולי רק פנטזיה. ובכל זאת, הכלכלן אסף גבע, מאגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר, ריכז בשנה וחצי האחרונים נתונים שבאמצעותם ניסה להרכיב סימולציה של הכנסות המדינה בשנת 2059.
עד מהרה הפך מאמרו של גבע לכלי ניגוח אנטי-חרדי. עיתון ‘דה מרקר’ פרסם מאמר תחת הכותרת ההיסטרית – “אזהרה ממשרד האוצר: ישראל בדרכה לפשיטת רגל”, כאשר האשמים בכך הם כמובן החרדים. לקמפיין הגעוואלד הצטרפה גם נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, שבכנס האגודה הישראלית לכלכלה דיברה על הגורמים השונים לפריון העבודה הנמוך יחסית בארץ, תוך שהיא בוחרת להתמקד בשיעור התעסוקה הנמוך יחסית של המגזר החרדי.
התחזית המסתמכת על הערכת הביניים של הלמ”ס, מבוססת על ההנחה שבשנת 2059 החרדים יהיו 26.6 אחוז מכלל האוכלוסייה בישראל. שיעור היהודים הלא-חרדים בארץ, העומד היום על כשבעים אחוז, ירד לכחמישים אחוז. אלה לא יהיו כמובן השינויים הדמוגרפיים היחידים בישראל. משקלה של האוכלוסיה הערבית העומד היום על קרוב לעשרים אחוז, צפוי לעלות עד לרמה של 23 אחוז. שינוי דרמטי לא פחות יהיה הזדקנות האוכלוסייה בארץ, דבר שיש לו השלכות הן על סעיף ההכנסות של המדינה (פחות תשלומי מס ישיר) והן סעיף ההוצאות )קצבאות זקנה). אחוז גילי 65 ומעלה יטפס מכעשרה אחוזים ל-17 אחוז. המחקר מגיע למסקנה כי על פי הנחות אלה בשנת 2059 הכנסות המדינה יעמדו על 22.1 אחוז מהתמ”ג (תוצר מקומי גולמי), בעוד הוצאות המדינה יעמדו על 22.4 אחוז מהתמ”ג, כלומר גרעון של 0.3 אחוז – בסביבות 3.3 מיליארד ש”ח בערכים של ימינו. גבע ממשיך ובוחן את השפעת הגרעון הזה על רמת החוב הציבורי של מדינת ישראל (יחס החוב לתוצר) העומדת היום על 67 אחוז. לפי הערכתו, ב -15 השנים הקרובות רמת החוב תמשיך לרדת אם כי לא תגיע ליעד שקבעה הממשלה – 60 אחוז. לאחר מכן היא תתחיל לעלות עד לרמה גבוהה יחסית של 88 אחוז. כדי שלא להגיע לרמה זו כותב גבע, “על הממשלה לבצע התאמות פיסקליות בטווח הבינוני והארוך”, כלומר – קיצוצים תקציביים, העלאות מסים או רפורמות מבניות משמעותיות.
גבע בוחן גם תרחיש שבו שיעורי ההשתתפות בכוח העבודה בקרב הציבורים החרדי והערבי יישאר במתכונתם הנוכחית ללא שינוי. במקרה היפותטי שכזה – ובהתעלם מכל שינוי אפשרי אחר – יחס החוב לתוצר עשוי לנסוק עד לרמה של 170 אחוז ואף מעבר לו. זהו החלק הדמיוני ביותר בסימולציות של גבע שכן ברור לחלוטין כי הנחה זו מופרכת בעליל. כבר היום שיעור ההשתתפות של הציבור החרדי בכוח העבודה נמצא במגמת עליה, ואין סיבה לחשוב שבעתיד הדברים יהיו שונים. גבע עצמו מציג את התרחיש כמעין ‘תרגיל מחשבה’ המצביע על חשיבות דפוסי התעסוקה החרדים לעתיד המשק הישראלי.
פרופסור יורם מרגליות, פרופסור בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת”א ועמית בכיר במכון החרדי למחקרי מדיניות, אינו מתרגש מהסערה התקשורתית סביב המחקר המדובר. “מבחינת המגמות ארוכות הטווח מסתבר ששיעור החרדים באוכלוסיה יגדל משמעותית. על החלק הזה אין לי טענות מיוחדות. השאלה היא איזו פרשנות נותנים לכך. אפשר להסתכל מהצד של הכוס הריקה ולומר שתהיה הכבדה משמעותית על הכלכלה הישראלית. אבל יש מבט הפוך האומר שמצבנו היום די טוב בהתחשב ברמת הפריון החרדי הנמוך יחסית, ואם הכוח הזה ינוצל עוד יותר – זה יכול להיות נפלא לחברה”. לדבריו, החיסרון במחקרים ארוכי-טווח מסוג זה שהם רגישים באופן קיצוני להנחות היסוד המובלעות בהם. “מספיק שיתקיים פער קטן יחסית בין הנחות היסוד לבין המציאות וכבר קיים עיוות קיצוני בתוצאה. במקרה הנוכחי הפער אינו קטן, שכן בכל הנוגע לדינמיקה הכלכלית של החברה החרדית התמונה רחוקה מלהיות שלמה. כשאני מעיין במחקרים שנערכו עד היום – אני מוצא שהם אף פעם לא באמת הסתכלו על הכלכלה החרדית מבפנים, מה באמת קורה בתוכה. למשל, השפעתם של הגמ”חים וארגוני החסד לא נחקרה מעולם ולא יודעים עליה דבר. לכן המודלים הללו שמתיימרים לטעון טענות על הכלכלה החרדית בנויים על הרבה ניחושים והשערות ומציגים לכל היותר תמונה מקוטעת וחלקית”.
