האסדרה חשובה, אולם יש לעשותה מתוך הבנה שכוחו של הגמ”ח הוא במהותו כמוסד פילנתרופי קהילתי
גמ”חים הם דוגמה מופלאה ליתרונות של אלה שחיים בקהילה שיתופית עבור מקסום רווחת חברי הקהילה: ריהוט וציוד לבית, לבוש, מזון תינוקות, תרופות ועוד. חרדים שיש ברשותם מוצר שהם אינם זקוקים לו מעמידים אותו לרשות גמ”ח כתרומה או כפיקדון. כך, למשל, נוצרה עמותת יד שרה, שגדלה והרחיבה את פעילותה לכלל החברה הישראלית. הפונים לגמ”ח מקבלים את המוצר בחינם. אם מדובר בנכס בר קיימא, הם מחזירים אותו לגמ”ח עם גמר השימוש, והגמ”ח משאיל אותו מחדש.
הגמ”חים, שבהם עוסקת הצעת חוק שמקדמת בימים אלה הממשלה, נותנים לפונים אליהם כסף. כמו נכס, גם כסף, ניתן לפונים לגמ”ח בחינם, כלומר ללא ריבית, שהיא המקבילה לדמי שכירות על נכס. כשהלווים מחזירים את ההלוואה לגמ”ח, הם מחזירים קרן בלבד. הרצון הפילנתרופי של התורמים בא על סיפוקו בכך שהם יודעים שכספם יסייע בכל פעם בה יולווה מחדש. המפקידים הם תורמים, אך יבקשו את כספם בחזרה (ללא ריבית), ממש כמו במקרה של בעל נכס שנותן אותו לגמ”ח מתוך כוונה לקבלו לכשיזדקק לו. לגמ”ח מבוסס קהילה יש היבט של יעילות: הלווה ושני האנשים הערבים לחובו, חברים באותה קהילה. כתוצאה מכך הגמ”ח נהנה מסנקציות חברתיות יוצאות דופן בכוחן שמקרבות את שיעור החובות האבודים לאפס — הרבה פחות משל בנק.
אין זה אומר שהכל ורוד. יש צורך באסדרה כדי להגן על המפקידים המסתמכים על ההבטחה לקבל חזרה את כספם, ועל כלל חברי הקהילה, שמנהלים את חייהם הכלכליים אגב הסתמכות על יכולת ללוות מגמ”ח; יש להתמודד עם סיכונים רגילים כמו טעויות בהנהלת החשבונות, מעילה, פריצה ואובדן מידע. ייתכן שהאופן בו מנוהל הגמ”ח אינו מביא בחשבון סיכון של משבר כלכלי שיקטין את התרומות ויקשה על החזר הלוואות.
סיבה נוספת לרגולציה היא הרצון להקשות על הלבנת הון ועבירות מס. המדינה דורשת ממוסדות כספיים דיווחים שמטרתם לחשוף או להרתיע מפני עבירות אלה. כתוצאה מלחץ אמריקאי על מוסדות פיננסיים בעולם, לרבות בישראל, הגיעו להבנה, שתעוגן בחקיקה, שלפיה גמ”חים שסך הלוואותיהם עולה על סף שנקבע, ירשמו על פי חוק כעמותה, כחברה לתועלת הציבור או כמוסד פיננסי, ויתחילו לדווח. הדבר יכול לפתור את החשש מפני עבירות מס והלבנת הון.
תזכיר חוק הגמ”חים נועד להגן על משקי הבית החרדיים, שכן התופעות של גמ”חים מבוססי פיקדונות ושל ניהול אורח חיים המסתמך עליהם, ייחודיות לקהילה זאת. בפועל, החוק מחיל על הגמ”חים מערכת דרישות דומה במהותה לזאת המוחלת על מלווים מסחריים. עיקר הגמישות מוצאת ביטויה במתן שיקול דעת לשר שיתקין את התקנות.
חשוב לציין את יתרונות הגמ”ח על הבנק — ראשית, עלותו התפעולית הנמוכה. מנהלי הגמ”ח הם לרוב מתנדבים, ומי שמשתכר משכורתו לא תעלה על זאת של פקיד זוטר בבנק. יתרון שני הוא שמקור כספי הגמ”ח הוא תרומות ופיקדונות ללא ריבית. אישיותם הכריזמטית של מנהלי הגמ”חים היא קריטית בהקשר זה. אין להם תארים אקדמיים. אנשים תורמים או מפקידים את כספם בגמ”ח מתוך אמון אישי במנהל, שמונעים מתחושת שליחות ורצון לפעול למען הקהילה. אם האסדרה תכריח אותם לעמוד בדרישות של השכלה פורמלית, הם עלולים לשקול את המשך תפקידם, מה שעלול להבריח תורמים.
האסדרה חשובה, אולם חשוב לעשותה מתוך הבנה שכוחו של הגמ”ח הוא במהותו כמוסד פילנתרופי קהילתי. אחרת האסדרה תגרום לקריסת המוסד שעל יציבותו היא באה להגן.
