אם את עובדת חרדית את שווה פחות? כך נראה לפעמים שוק התעסוקה הכללי בו נשים חרדיות טוענות שהן נתקלות באפליה בקבלה לעבודה ובהמשך – בשכר החודשי. יצאנו לתחקיר: האם נכונה הגדרה אפליה או שמדובר בשונות תרבותית, בערכים אחרים שאנחנו גאים בהם ולא מוותרים עליהם? ושאלת השאלות: איך אפשר להעסיק יותר נשים חרדיות במגזר הציבורי והפרטי, תוך יצירת סביבה מתאימה ולגרום לעלייה בשכרן? החוקרת ניצה (קלינר) קסיר, המשנה ליו”ר ‘המכון החרדי למחקרי מדיניות’: “אפשר וחייבים להעלות את רמת הלימודים, אך לא בהכרח לדרוש תואר אקדמי, במיוחד כשיש אוכלוסיות, כמו האוכלוסייה החרדית, שחלקים נרחבים מהן מסתייגים מלימודים אקדמיים. הפתרון עשוי לבוא בדמות סולם עבודה גמיש”.
“קשה לומר שההגדרה של אפליה על רקע תרבותי מתאימה במקרה הזה”, סבורה ניצה (קלינר) קסיר, המשנה ליו”ר ‘המכון החרדי למחקרי מדיניות’, ובעבר ראש תחום שוק העבודה ותחום מדיניות רווחה בבנק ישראל. “עם זאת, אין ספק שנשים ובנות חרדיות נתקלות במקרים רבים בקשיים למצוא עבודה, בהפרה של זכויות בעבודה או שמציעים להן שכר נמוך מהמקובל”. לדבריה, הקשיים של נשים החרדיות במציאת עבודה נובעים ממספר סיבות. ראשית, בכל הנוגע למקצועות ההוראה, קיים עודף של היצע על הביקוש, כלומר – מבחר עצום של מועמדות להוראה או גננות, מה שמאפשר
למעסיקים להכתיב את תנאי העבודה, כולל הצעת שכר נמוך. אמנם, בשנים האחרונות ישנה מגמה הדרגתית של ירידה במספר המועסקות בחינוך (כ- 41% מהמועסקות החרדיות בשנת 2016 בהשוואה לכ- 63% בשנת 2004) אבל עדיין מדובר באחוז גבוה יחסית בהשוואה למגזרים אחרים. העובדה שמורות או גננות חרדיות לא הולכות לעבוד, במרבית המקרים, במקומות עבודה שאינם חרדיים מצמצמת אף היא את היצע המשרות האפקטיבי העומד בפני הנשים החרדיות”.
