ב13.09.2020 התראיינה יו"ר הועדה המייעצת למל"ל בנושא הקורונה והמשנה ליו"ר המכון, ניצה (קלינר) קסיר, לתוכנית הכלכלית היומית של ערוץ כאן 11 בטלוויזיה, "משחקי הכיס", בהגשת שאול אמסטרדמסקי.
בראיון הרחיבה קסיר על מקומו של השיקול הכלכלי במכלול קבלת ההחלטות, על ההשלכות ארוכות הטווח של המשבר על כלכלת ישראל ועל הצעדים הנדרשים שעל הממשלה לנקוט בעת הזו.
בתשובה לשאלת המראיין, באיזו מידה הנושא הכלכלי היה פקטור בישיבת קבינט הקורונה ביום חמישי (10.09) – ישיבה בה גובשו קווי המדיניות בשאלת הטלת הסגר בחגי תשרי – ענתה קסיר כי מקבלי ההחלטות תמיד מסתכלים גם על ההיבט הכלכלי, וכי לצידה בישיבה השתתפו גם שר האוצר ומנכ"לית משרדו והציגו את העמדות וההשלכות הכלכליות של סגר נוסף.
בכל הקשור להשלכות המשבר ציינה קסיר כי על אף שמזכירים את ההשלכות ארוכות הטווח התחשיבים הכלכליים שנעשים לא משקללים את המשמעויות שלו לטווח הארוך. ככלל, הניסיון באשר למשברים מלמד כי ככל שהמשבר עמוק וממושך יותר כך גם ההתאוששות הינה איטית, ארוכה והדרגתית. אמנם מדינת ישראל לא ידעה מעודה משבר בהיקף שכזה וגם העולם לא חווה משבר דומה כבר כמעט מאה שנים (מאז השפל הגדול), אולם אם מסתכלים על משברים קודמים שהתרחשו, למשל משבר תחילת המילניום – שהיה מצומצם בהרבה בהיקפו מהמשבר הנוכחי – אנו רואים כי לאוכלוסיות החזקות לקח כשלוש שנים עד שחזרו לשיעור האבטלה ערב המשבר ולאוכלוסיות החלשות לקח בסביבות שמונה שנים, והיו אף אוכלוסיות שזה לקח להם אף יותר. בנוסף, כבר עתה ברור שבשעה שהמשבר יסתיים מדינת ישראל תעמוד על שיעור חוב תוצר מאוד גבוה וגירעון עמוק. גם לעובדות הללו יהיו השלכות לגבי יציאה מהמשבר כיוון שהיכולת של המדינה להשקיע תהיה קטנה יותר. נקודה מרכזית נוספת שעליה יש לתת את הדעת היא כי במשברים קודמים לא שררה מציאות בה ענפים שלמים או תת ענפים נסגרו לחלוטין. עצם הסגירה עלולה לפגוע משמעותית בסיכויי השרידות שלהן.
קסיר הוסיפה ואמרה כי לדעתה לא היה צריך להטיל סגר כללי אלא דיפרנציאלי שמביא בחשבון לצד היקף התחלואה את מידת סיכויי ההידבקות ואת הערך הכלכלי של כל פעילות ופעילות. לדוגמה בענף הבניה הסיכוי להידבק במסגרת העבודה בו הוא יחסית קטן אבל התשואה הכלכלית שלו היא גבוהה, לכן בהתאם לעיקרון עליו המליצה הועדה – לאזן בין השפעת הצעדים בתחום הבריאות ובתחום הכלכלה, ענף זה צריך להישאר פועל – כשם שהיה בסגר הקודם.
לשאלה החותמת – האם יש משהו שהממשלה צריכה לעשות על מנת לתמוך בענפים ובעסקים שנסגרים, ענתה קסיר כי הממשלה צריכה לנקוט בשתי פעולות מרכזיות:
- לאמץ את המודל הגרמני, דהיינו לשמור את הקשר שבין מעסיק למועסק ולתמוך כלכלית במעסיקים במטרה שימשיכו להעסיק את העובדים.
- לצמצם את מרחב אי הוודאות. כרגע שורר במשק אי וודאות רבה המתבטאת בחוסר אמון ציבורי. כחלק מפיזור ערפלי אי הוודאות הן המועסקים והן המעסיקים צריכים לדעת בבירור מה צפוי – מהם הפרמטרים שישנו את הדברים, ולאיזה כיוון המשק צועד.
