לארגוני החברה האזרחית בכלל ולאלה שהוקמו בחברה החרדית בפרט יכול להיות תפקיד מפתח בבניית הכוח והחוסן בעורף • בהקשר זה צריך ליצור את החיבורים הנדרשים בין המערכות הממלכתיות, הציבוריות והביטחוניות, לאלה האזרחיות • טור של אלי פלאי, יו"ר המכון החרדי למחקרי מדיניות
הטבח הנורא בשמחת תורה הותיר אותנו שבורים, מזועזעים והמומים. אין ספק שהאירוע, מהנוראים שידעה מדינת ישראל, צריך להביא אותנו כחברה להערכה מחודשת של האיומים שאיתם אנחנו מתמודדים ולתכנן מחדש את האסטרטגיה המתאימה לאותם אתגרים וסכנות. אחד הלקחים המשמעותיים שיש להסיק מהאירוע הוא הצורך שלצד צבא חזק ומיומן, תעמוד חברה אזרחית מאורגנת בסיטואציה של איומים ואתגרים ביטחוניים בהיקפים גדולים.
קשה לדמיין איך האירועים הללו היו מסתיימים ללא כיתות הכוננות והמתנדבים הרבים שמצאו את עצמם בקו הראשון של האש; ללא מתנדבי ארגון איחוד הצלה – שסיפורי הגבורה וההצלה שלהם לא הפסיקו להדהד בימים שלאחר הטבח; ללא אנשי זק"א, שנאלצו להתמודד ברגישות עם מצב שכמוהו איש במדינה לא זוכר; ללא כל אותן יוזמות ספונטניות שצצו ברחבי הארץ מתוך רצון להעניק מענה דחוף לשלל האתגרים שהציפו את המערכת: מארגון רשימות של נעדרים ועד סיוע למפונים או לפתרון קשיי האספקה לכוחות המילואים.
החברה האזרחית הישראלית התגלתה כאן במלוא כוחה לא רק בגלל הקשיים של מערכות המדינה לתפקד בזמן אמת, אלא כי ישנם דברים שרק ארגונים אזרחיים יודעים לספק להם מענה מותאם. הפריסה הרחבה, החיבור לשטח, ההיכרות מקרוב עם הצרכים של האוכלוסייה והיכולת לחשוב מחוץ לקופסה הם כמה מהמאפיינים הייחודיים שארגונים אזרחיים טובים מצטיינים בהם. החשיבות של אותם מאפיינים נעשית קריטית כאשר מדובר, חלילה, באתגרים בהיקפים מערכתיים כמו זה שראינו בעוטף עזה. אלו באו לידי ביטוי כבר במשבר מגפת הקורונה, ועובדת נחיצותם התעצמה במשבר הנוכחי.
למדינת ישראל יש הון אנושי עצום בתחום הסיוע האזרחי. אי-אפשר שלא להזכיר בהקשר זה את החברה החרדית, שהאקו-סיסטם שלה נעשה כר פורה למגוון נרחב של יזמות חברתית יצירתית ואיכותית. סטארטאפים של ארגוני סיוע אזרחיים, שיודעים לתת מענה לשלל מצוקות וצרכים; שפעם אחר פעם מצליחים למלא חללים שהמערכות הציבוריות אינן יודעות למלא: זק"א, איחוד הצלה, עזר מציון, יד שרה, ידידים, זכרון מנחם, מתנת חיים ועוד – כל אלו הן רק דוגמאות ספורות לרשת חברתית מסועפת שיודעת להתגייס ולתת מענה מהיר, יצירתי ומותאם לכלל אזרחי מדינת ישראל. ביום שאחרי המלחמה תידרש הערכה מחודשת של האתגרים שעימם מדינת ישראל צריכה להתמודד ושל דרכי התגובה, ובהתאם לכך לארגן את המערכות השונות.
לארגוני החברה האזרחית בכלל ולמערכות המפותחות בקרב הארגונים שהוקמו בעשורים האחרונים בחברה החרדית בפרט, יכול להיות תפקיד מפתח בבניית הכוח והחוסן בעורף. בהקשר זה צריך למפות ולהכיר גם את ההון האנושי של החברה האזרחית, לתעל ולרתום אותו בצורה מושכלת לאתגרים הביטחוניים של מדינת ישראל וליצור את החיבורים הנדרשים בין המערכות הממלכתיות, הציבוריות והביטחוניות, לאלה האזרחיות.
במציאות החדשה שאליה נקלענו, אף מוסכמה ישנה לא צריכה להיות מובנת מאליה. שאלות כמו מבנה הכוח של הצבא, היקפי הגיוס הנדרשים והאופן הנכון לשלב את כלל האוכלוסייה במאמצים אלו — כולל החברה החרדית — כל אלו שאלות שצריכות להיבחן מחדש. גם החברה החרדית תצטרך להיות שותפה בחשיבה מחדש על אחריותה ותפקידה במערך החירום והביטחון בישראל, ולא להסתמך על התשובות הישנות ועל סטטוס-קוו שאינו רלוונטי. אבל חשוב לא פחות לדעת להעריך נכון את התרומה הייחודית של המגזר החרדי ושל ארגוני החברה האזרחית החרדיים להשתלב בתוך המאמצים הלאומיים.
המשימה הראויה בעת הזאת היא רתימה מובנית של הכוחות האזרחיים הפועלים בקהילה החרדית ומחוצה לה לתוך המענה הממסדי הבסיסי של מוסדות המדינה בעת חירום, כמו צה"ל, פיקוד העורף, משטרת ישראל והשלטון המקומי. על המדינה לא רק להסתמך על טוב ליבם ועל האחריות הלאומית שהם מגלים, אלא גם לשלב אותם כחלק בלתי נפרד ממבנה הכוח בשגרה ובחירום, להגנה על האזרחים בעורף ובחזית. לשם אתגרים כאלו, גמישות ויצירתיות הן שם המשחק – והחברה האזרחית בכלל וזו החרדית בפרט מחוננת בתכונות אלו בשפע. הן חייבות להיות בחוד החנית של כל תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח.