המשאבים העצומים שהמדינה משקיעה כבר שנים בעידוד תעסוקת גברים חרדים לא מניבים תוצאות • יש להפסיק להתייחס לחברה החרדית כאל מקשה אחת, ולהעניק יותר סמכויות לרשויות המקומיות בהכוונה ופיתוח תעסוקה מקומית
טור של שני זוסמן-אפרתי, חוקרת תעסוקה ודיור במכון החרדי למחקרי מדיניות
אחרי שנים של סטגנציה, פתאום אנו עדים לקפיצה של ממש בשיעורי התעסוקה של גברים חרדים. מה שלא הצליחו לעשות תקציבים של מאות מיליונים, תוכניות הכשרה, שוברים ומרכזי הכוון, הצליחו לעשות יוקר המחיה והריבית המטפסת. מצד אחד מדובר במגמה מבורכת, אך מצד שני – האם מה שישראל זקוקה לו זה עוד עשרות אלפי ידיים עובדות בשכר ובפריון נמוך?
זה שאנשים יוצאים לעבוד לא אומר שהם יוצאים לעבוד 'נכון'. מה הפירוש לעבוד 'נכון'? – ניקח לדוגמא את יוסף, חרדי בן 28, נשוי עם שלושה ילדים. עד לפני כמה חודשים היה אברך בכולל, ולאחרונה הוא ואשתו החליטו שהם זקוקים להגדיל את ההכנסה המשפחתית, ולכן החליט למצוא עבודה. לכאורה החלטה שתועיל למשק הישראלי, וגם לכלכלה האישית שלו. אבל בואו ניקח בחשבון את המרכיבים הבאים במשוואה: יוסף נכנס לשוק התעסוקה מתוך אילוץ, ולא מתוך בחירה. הוא מגיע לעולם הזה בלי הכנה והכשרה מתאימים, ולכן אין הרבה תחומי תעסוקה שאליהם יוכל להיכנס.
איך יראו חייו של יוסף שנה מהיום? כנראה הוא יאלץ להסתפק בעבודה בדרג איכותי נמוך, בלי אפיקי התפתחות וקידום, ביכולת השתכרות מינימלית, ועם סיפוק אישי נמוך אפילו יותר. במיוחד לנוכח העובדה שהוא הקריב ערך גדול מאד בחייו – לימוד תורה – וקיבל תמורה פחותה מאד בעבור כך. והכי מתסכל, מבחינתו וגם מבחינת המשק, זה שהוא כנראה יישאר במצב הזה עד הפנסיה. ואם התופעה של העלייה בשיעורי התעסוקה בחברה החרדית תתעצם – כך ייראו חייהם של שליש מהאוכלוסייה.
אז מה אפשר לעשות על מנת להגדיל את שיעור הנכנסים לעולם התעסוקה מהמגזר החרדי, אבל 'נכון'? אם שנים של השקעה ממשלתית בתוכניות הכשרה ותעסוקה השפיעו במעט מאוד על שיעור התעסוקה, באילו עוד צעדים ניתן לנקוט על מנת לשפר את איכות התעסוקה של הגברים החרדים? – התשובה לשאלות הקריטיות הללו טמונה בשינוי פרדיגמה בכל הנוגע למדיניות עידוד תעסוקה בציבור החרדי.
כל מי שמכיר את החברה החרדית יודע שהיא לא מקשה אחת ומורכבת מזרמים שונים, קהילות ותתי קהילות. דפוסי התעסוקה משתנים בהתאם לקהילה אליה משתייכים, עמדת ההנהגה ומשתנים שונים פנים-קהילתיים וסביבתיים. החלטה של גבר או אישה חסידים מבני ברק לצאת לעבוד שונה מגבר ואישה חרדים ליטאים מירושלים או מבית שמש. לכל קהילה, לכל שכונה ולכל רשות מקומית יש דפוסי תעסוקה שונים שנובעים הן מרמת ההכשרה של התושבים, והן מרמת המוטיבציה להשתלב בשוק העבודה.
הדרך לייעל את שילוב הגברים החרדים בשוק התעסוקה לא עובר דרך הגדלת תקציבים, אלא דרך ביזור סמכויות לרשויות המקומיות. במקום שהמדינה תתכנן תעסוקה ברמה ארצית, ובהתאם תתייחס לחברה החרדית כאל מקשה אחת, לרשויות מקומיות יהיה את הכוח והסמכות לתכנן את התעסוקה ברמה המקומית בהתאם למאפייני וצרכי התושבים – אותם היא מכירה מקרוב.
חשבו על התרחישים הבאים: מוקמת עיר חדשה? הרשות המקומית, שמכירה טוב יותר את מאפייני התושבים החדשים, תוכל לייצר עבורם פתרונות תעסוקתיים מדויקים יותר ולהביא לעיר מעסיקים שמתאימים לאופי וליכולותיהם המקצועיות. במקרה אחר, הרשות המקומית מזהה לפתע שיש מחסור בעובדים באחד המפעלים הסמוכים? תהיה לה היכולת לפתוח בהכשרות מקצועיות לתושבים. כעבור תקופה מזהים שהתושבים מעדיפים להשתלב בתעסוקה בעיר אחרת? לרשות המקומית יהיה אינטרס לשפר את התחבורה הציבורית לאותו אזור.
נוסף לזיהוי טוב יותר של צרכי התושבים על ידי הרשות המקומית, בביזור הסמכויות לתכנון תעסוקה יש עוד שני יתרונות חשובים: מהירות תגובה ואמון. שינויים שנעשים ברמה העירונית בהתאם לצרכי השוק הם מהירים יותר מאשר שינויים שנעשים על ידי ניהול מרכזי, שהוא לרוב איטי ומסורבל. כמו כן, בחברה החרדית יש אמון גדול יותר ברשויות המקומיות מאשר בזו הארצית, ולכן תוכניות שמקודמות על ידי הרשות המקומית יתקלו בפחות התנגדויות.
כיום לשלטון המקומי אין את הכלים הרגולטורים המתאימים כדי לתרום לפיתוח התעסוקה המקומית בצורה טובה. עיריות שמנסות להיות חלק מהשינוי ולתעל תקציבים נתקלים בקשיים בירוקרטיים. מערכתית – בעיריות השונות כמעט ואין אגף או אדם שאמון על קידום תעסוקה מקומית.
אני מציעה לשנות פרדיגמה ולעבור מנקודת מבט ארצית לנקודת מבט מקומית. שינוי זה יכלול תוכניות אסטרטגיות מקומיות, חיבור מעסיקים, תכנון תחבורה אופטימלי לאזורי תעסוקה והתאמת הכשרות מקצועיות. כך, נוכל להזיז את המחט בצורה כזאת שתתאים לחברה החרדית בפרט ולחברה הישראלית ככלל.
הטור התפרסם לראשונה בכלכליסט.
