ניצה (קלינר) קסיר, עמיתה בכירה במכון החרדי למחקרי מדיניות, הציגה את נושא החיבור שבין משרד העבודה למשרד הרווחה במושב בכנס שדרות שנערך לזכרו של פרופ’ יוסי קטן ז”ל, מושב שנערך ואורגן על ידי עו”ס ועו”ד אתי פרץ ופרופ’ אהרון יורק.
בהרצאה פרטה ניצה קסיר את ההיסטוריה של משרד העבודה, הרציונל של החיבור למשרד הרווחה, את היתרונות אותן ניתן להפיק מהמיזוג תחת קורת גג אחת של תחום העבודה ותחום הרווחה והשירותים החברתיים, והיא התייחסה לאסטרטגיה ולצעדים הנדרשים להפקת מקסימום התועלת ממהלך זה. כלומר, את אשר נדרש לעשות כדי שהחיבור בין התחומים יצליח להשיג את מטרותיו.
לעיקרי ההרצאה:
רקע – המיקום של משרד העבודה השתנה במשך השנים – עם קום המדינה הוקם משרד העבודה כמשרד עצמאי. במהלך השנים הוא סונף למשרדים שונים, תחילה למשרד הסעד ונקרא משרד העבודה והרווחה. לאחר מכן אוחד עם משרד התעשייה ונקרא משרד התמ”ת (לימים משרד הכלכלה), ולאחרונה הוחזר תחום העבודה/התעסוקה למשרד הרווחה והשירותים החברתיים.
לאן צריך לסנף את תחום התעסוקה – התשובה לשאלה לאן רצוי לסנף את תחום התעסוקה היא נורמטיבית. זאת, מאחר שהתעסוקה משליכה הן על העוני והרווחה והן על הכלכלה. משכך יש רציונל והצדקה לכל אחת מהגישות.
עבודה ורווחה ומה שביניהן – הרציונל לחיבור משרד העבודה עם משרד הרווחה – תחומי העבודה משלימים לתחומי הרווחה והשילוב בין שני התחומים חשוב לצורך שיפור המצב הכלכלי והרווחתי של האוכלוסייה הנזקקת והחברה כולה. בשנים האחרונות רווחת יותר ויותר ההכרה כי טיפול באוכלוסיות רווחה דורש טיפול הוליסטי שאחד מהנושאים הוא תחום התעסוקה; האמור נכון בפרט כשמדובר במשפחות שלהן רצף של בעיות. הנתונים והמחקרים מלמדים על קיומו של קשר חזק בין תעסוקה לעוני, כאשר תעסוקה היא אחד הגורמים המרכזיים המקטינים את הסיכוי להיקלע למצב של עוני (קרנית פלוג וניצה קלינר-קסיר, “על עוני עבודה ומה שביניהן“). עידוד תעסוקה וסיוע בהשגתה, הוא אחד ההיבטים החשובים ביותר של ההתמודדות עם העוני. ההשתלבות בתעסוקה, ובפרט בתעסוקה ובשכר הולם, מאפשרת למשפחה להגדיל את הכנסותיה, ויש לה השפעה חשובה גם על ממדים אחרים של הוויית העוני, ובפרט על יכולתה של משפחה לחזק את מעמדה וכבודה, גם בעיני עצמה וגם בעיני סביבתה הקרובה. זאת ועוד, הממצאים מהעולם מלמדים על קיומו של קשר חזק בין המצב הכלכלי של ההורים לזה של ילדיהם. משכך לשילוב בתעסוקה חשיבות רבה גם בשבירת מעגל העוני הבין דורי. כמו כן, שילוב בתעסוקה של אוכלוסיות מוחלשות והקטנת התלות שלהן בתשלומי ההעברה יאפשר למדינה למקד את הטיפול שלה ולהקצות משאבים רבים יותר לסיוע לאותן האוכלוסיות שאינן יכולות להשתלב בתעסוקה או שכושר השתכרותן מוגבל. ארגז הכלים לעידוד תעסוקה, ובכלל זה הכשרות והכשרות מותאמות אוכלוסיות וסיוע בהשמה, חשוב כדי לשקם אוכלוסיות רווחה. הכלים לשילוב בתעסוקה של אוכלוסיות רווחה צריכים להיות פרטניים ולהתמקד בסיוע להתגבר על מגוון החסמים לתעסוקה העומדים בפניה, כמו גם שיפור הכישורים התעסוקתיים והיכולת להשתלב בתעסוקה יציבה ומשמעותית. איחוד ומיזוג של תחום התעסוקה ותחום הרווחה יאפשר שימוש טוב יותר בכלי הטיפול הקיימים למען אוכלוסיות הרווחה, ויסייע בפיתוח הולם של כלים לעידוד תעסוקה ותעסוקה הולמת בפרט ובשכר ראוי. תחום נוסף הראוי שייבחן דרך עיני התעסוקה ועיני הרווחה הוא תחום הקצבאות. מחד גיסא, חשוב להסתכל הן על העלאת הרווחה למקבלהן ומאידך גיסא על התמריץ השלילי לעבודה שעלול להיווצר כתוצאה מהענקתן. יש הכרח לשמור על מערכת תמריצים תומכת עבודה היוצרת כדאיות ליציאה לעבודה על פני תלות מתמשכת במערכת הקצבאות, למי שיכול להשתלב בתעסוקה. רק הסתכלות כוללת על הרווחה והתעסוקה תביא ליצירת מבנה טוב יותר של מערך הקצבאות.
מה צריך להיעשות כדי שהמיזוג של שני התחומים יצליח להשיג את מטרותיו – האיחוד של שני התחומים למשרד אחד פותח הזדמנות גדולה לשיפור רווחת אוכלוסיות הרווחה. אך כדי שהמהלך יצליח חשוב שהמיזוג יהיה מיזוג אמתי ושני התחומים יהיו מסונכרנים ויפעלו יחדיו, בניגוד למה שהיה בעבר כשהם היו אמנם תחת קורת גג אחת אך דה פקטו פעלו כשני משרדים/אגפים נפרדים.
כדי להשיג את המטרות המבוקשות מהמיזוג נדרשים מספר דברים: חשוב שתהיה ראייה אסטרטגית משולבת של שני התחומים, שימוזגו בצורה מלאה בכל שלבי העבודה – מהתכנון, לביצוע ועד להערכה ולהפקת הלקחים. כך יעצימו שני התחומים זה את זה ותופק תועלת רבה יותר. המיזוג צריך להיעשות בכל הרמות, מרמת השר ועד לרמת השטח, כולל ברשויות המקומיות ששירותי הרווחה שלהן הן זרוע ארוכה של משרד הרווחה. חשוב שגם ברשויות המקומיות תהיה אסטרטגית האחדה מלאה של שירותי הרווחה ושירותי העסקה. השילוב דורש התמקצעות של כל אנשי המקצוע הן בתחום הרווחה והן בתחום התעסוקה. השילוב מחייב הקצאת כוח אדם מקצועי וכללי לפי מפתח חדש שיישם הלכה למעשה תקני כוח אדם מותאמים ואפקטיביים. כמו כן, התקציבים למשרד המאוחד צריכים להביא בחשבון את שני התחומים ואת השילוב ביניהם, כולל התקציב הנדרש לצורך ההטמעה של המיזוג. חשוב שהתקציב למשרד המאוחד לא יהיה סכום חשבונאי של סכום התקציב של שני המשרדים. חייבים לתרגם את האיחוד והשילוב האסטרטגי והמובנה בין העבודה לרווחה, לתקציב המותאם לעשייה רוחבית ומעמיקה יותר ולתכנית עבודה רב-שנתית לעומק ולרוחב של הטיפול ומניעה על סוגיהם. האמור נכון מרמת המשרד המשותף, דרך דרגי הביניים, ברמת הרשויות המקומיות ועד לעבודת השדה עם הפרט, המשפחה והקבוצה הייעודית.
לסיכום, ראוי להדגיש שכדי להבטיח שהשילוב בין הרווחה והעבודה ישיג את מטרותיו יש הכרח בהכנת תכנית אסטרטגית ועשייה רב-שנתית, ולא קיומה של כרוניקה של תכניות עם סד תקציבי המוביל לטלאי על טלאי וכיבוי שרפות. החמצה של השילוב הפעם עלולה להוביל ל-10–20 שנים אבודות ולהחמצה למהלך ממלכתי שמקפל בתוכו את ההזדמנות לשילוב אמיתי ואפקטיבי לטובת הפרט, אוכלוסיות הרווחה והחברה כולה.
