הדובר המרכזי היה הכלכלן פרופ’ יוג’ין קנדל. “אני חושש שייווצרו בישראל שלוש כלכלות שלא ידברו זו עם זו,” אמר לקהל, “כלכלה חילונית, כלכלה חרדית וכלכלה ערבית. לכן אני כל כך מברך על הקמת המכון הזה. הקהילה החרדית היא בעלת חשיבה אסטרטגית. כשהיא דואגת לחינוך היא חושבת קדימה. דורי דורות קדימה. במובן הזה הממשלה צריכה ללמוד ממנה ראייה אסטרטגית. אני רוצה שניפגש מעתה לא בעימות אלא בדיון, לא זה לעומת זה אלא ביחד”.
השם “יש עתיד” לא נאמר מפורשות, אבל נדמה היה שקנדל מדבר על פתיחת דף חדש כשאמר: “אני חושב שהדרך היחידה לפעול בנושא הזה היא בהידברות. רק בשיח רגיש, רק בשיתוף פעולה”.
אלי פלאי, מו”ל העיתון החרדי הפופולארי “משפחה” ויוזם המכון, נתן שם נאום “אני מאמין”: “אני אזרח מודאג. אני מסתכל אחורה ורואה שבשנת 2003, כש’שינוי’ קיבלה 15 מנדטים, מה שהטריד את החברה הישראלית היה הכפייה הדתית. התחושה הייתה שהחרדים מתערבים באורחות החיים של החילוניים, ונגד זה אנשים יצאו להצביע. זה נגמר. אין חקיקה כזאת היום בכלל. ההצבעה היום לבנו של טומי לפיד היא הצבעה אחרת. מטרתה לא להגן על החברה החילונית אלא לשנות מבפנים את החברה החרדית. זה נושא שמעסיק ומטריד את הציבור, ואנחנו חייבים להתחיל לעסוק בזה. אנחנו חייבים לנסח תשובות משלנו, להציע תפיסה משלנו של מדיניות ציבורית, אחרת ייכפו עלינו דברים מבחוץ. אין ואקום. אם לא נקבע סדר יום, אחרים ייקבעו אותו. אי אפשר להתעלם, וצריך לעלות כיתה. צריך לעסוק בשאלות האלה לא מתוך שנאת המגזר אלא מתוך אהבתו. לכן אנחנו מפתחים מדיניות לטווח רחוק, גם בתחום הדיור וגם בתחום התעסוקה. כמה דירות המגזר צריך, ואיפה? איך מגבירים תעסוקה בצורה נכונה? איך משמרים את החיבור ללימוד תורה גם בקרב קהילות של חרדים שיוצאים לעבוד? מה הידע והכלים שחסרים למשרדי הממשלה ביחס אלינו?
“אני מאמין שלימוד תורה היא אינטרס ראשון במעלה גם של החרדים, גם של כלל הישראלים, וגם של העולם היהודי כולו. אבל כדי לשמר את זה – צריך ליצור כלים מקצועיים. אנחנו הרי יכולים להיות אחד ממנועי הצמיחה הכי גדולים של החברה הישראלית, בכמות ובאיכות, כולם מבינים את זה. אם נצליח ביוזמה הזו, נפסיק סוף סוף להיות חברה מתנצלת ומתגוננת, ונעבור להיות חברה מובנת ויוזמת”.