רווחה ויציבות פיננסית בחברה החרדית: עניים אך מצליחים לחסוך
מאמר שנכתב בידי המשנה ליו”ר המכון החרדי למחקרי מדיניות – ניצה (קלינר) קסיר ועמיתה ד”ר דמיטרי רומנוב, מציג את שיעורי החוסכים בחברה החרדית ועורך השוואה בין המגזרים השונים.
מהמאמר עולה כי שיעור החוסכים בחברה החרדית בשנים 2011–2016 עלה מכ־20 אחוזים לכ־32 אחוזים (עלייה של למעלה מ־50 אחוזים), בו בזמן שבחברה היהודית הלא חרדית עלה שיעור החוסכים בקצב מתון יותר מכ־31 אחוזים לכ־38 אחוזים, ובחברה הערבית – מכ־14 אחוזים לכ־16 אחוזים. לצד זאת, בחברה החרדית נרשמה בשנים אלה ירידה בשיעור המתקשים לכסות את הוצאותיהם (נמצאים בחובות או משתמשים בחסכונות לכיסוי ההוצאות) מכ־37 אחוזים ב־2011 לכ־30 אחוזים ב־2016. אצל יהודים לא חרדים נרשמה ירידה מכ־31 אחוזים לכ־24 אחוזים, ואצל הערבים עלה השיעור מכ־36 אחוזים לכ־41 אחוזים. העלייה הגבוהה בשיעור החוסכים והירידה בשיעור הנמצאים בחובות, נרשמה על אף שממדי העוני נותרו גבוהים.
החברה החרדית נמנית עם המגזרים השרויים במצוקה כלכלית, כפי שמשתקף מדי שנה בדוח “ממדי העוני והפערים החברתיים” שהמוסד לביטוח לאומי מחבר ומפרסם על סמך נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הדוח מציג תמונה קודרת שלפיה כמחצית ממשקי הבית באוכלוסייה החרדית נמצאת מתחת לקו העוני, אך נתונים מתוך סקר אמון צרכנים של הלמ”ס משנת 2016 מצביעים שעל אף שיעורי העוני הגבוהים, רבים מהחרדים מתנהלים באחריות כלכלית ומתאימים את רמת ההוצאות להכנסות.
קסיר ורומנוב מציינים כי הסתכלות מצרפית על הפער שבין הכנסות והוצאות יכולה לתת תשובה עקיפה לשאלה “מיהו עני”, שהרי אם משק בית מצליח לשמור על איזון תקציבי ואף לחסוך חלק מהכנסותיו כנראה שאינו שרוי במצוקה כלכלית, זאת על אף רמת ההכנסות הנמוכה שלו. הפער שבין רמת ההכנסות הנמוכה לבין היכולת לחסוך מידי חודש מושפע מגורמים ייחודיים המקלים את המצוקה הכלכלית של משקי בית נזקקים במגזר החרדי ובכללם: ערך של הסתפקות במועט ובחירה מודעת באורח חיים סגפני, תרומות מצרכים ואספקת שירותים חברתיים של עזרה הדדית, סל צריכה מוזל הכולל מותגים ייעודים ומוזלים, והנחות שונות למיעוטי הכנסה.
