ב16.10.2020 פרסם אלי ציפורי כתבה ב'מעריב' בעקבות המאמר "חרדים לעתיד : מגמות דמוגרפיות ומדינת הרווחה" שפרסמה המשנה ליו"ר המכון, ניצה (קלינר) קסיר, בכתב העת 'תלם'. בכתבה פורש ציפורי את עיקרי המאמר, שעמד בהרחבה על ההשלכות של הגידול הדמוגרפי החזוי של החברה החרדית על הרכב אוכלוסייתה של מדינת ישראל בשנת 2065 (על פי התחזיות אחד מכל שלושה אזרחים ימנה על הזרם החרדי), ועל האיום הממשי של שעתוק אורח החיים הנוכחי על דפוסיו הייחודים לקיומה של מדינת הרווחה.
דפוסי החיים החרדיים שמהווים איום על צמיחתה הכלכלית ושגשוגה של מדינת ישראל ואף ליכולתה לספק רשת סוציאלית לאזרחיה הם: שיעור תעסוקת הגברים בחברה החרדית הנמוך בהשוואה לשיעור התעסוקה בקרב גברים יהודים שאינם חרדים – 51% לעומת 88%, בהתאמה; שיעור המועסקים הנמוך בתעסוקה הנחשבת לאיכותית על פי פרמטרים של שכר, היקף משרה ותנאי עבודה – ב-2017 עמדה ההכנסה הממוצעת של שכיר חרדי על כ-7,800 שקל – בהשוואה לכ-12,700 שקל בחברה היהודית הלא-חרדית וכ-7,600 שקל בחברה הערבית, ואשה חרדית השתכרה כ-30% פחות מאשה שאינה חרדית; ושיעור העוני בחברה החרדית – ב-2017, 48.6% מהחרדים היו עניים ו-65.8% השתייכו למעמד כלכלי נמוך, זאת בהשוואה ל-8.3% ו-23.5%, בהתאמה, בחברה היהודית שאינה חרדית.
את הכתבה חותם ציפורי בדברי קסיר הקוראת להשתלבות מתוך כבוד ושמירת הזהות הייחודית של החברה החרדית בחברה הישראלית ובשוק העבודה האיכותי: "קסיר כותבת כי "קיים אינטרס לאומי, חברתי וקהילתי משותף לקידום החברה החרדית ושיתופה בחברה הישראלית", אך מדגישה שזה לא יוכל להיעשות בכפייה: "שינוי ושיפור בחברה החרדית מחייבים שיתוף של החברה החרדית בכלכלה ובחברה. לשם כך, אין צורך להפוך את החרדים לישראלים חילונים, אלא לסייע להם לקחת חלק בחיי הכלכלה, התרבות והחברה המגוונים בישראל, המורכבת מפסיפס של עדות, דתות ומאפיינים. כל צעד כזה חייב להיעשות במשנה זהירות. החברה החרדית גאה בתרבותה ומעוניינת לשמרה. ניפוץ תקרת הזכוכית הכלכלית־חברתית חייב להיעשות תוך שמירה וכיבוד של התרבות, המסורת והזהות החרדיות, לתועלת חלקיה השונים של המדינה ולא מתוך עמדה פטרנליסטית. מנגד, הגידול בחלקה של החברה החרדית באוכלוסייה בישראל מחייב גם את החברה החרדית והנהגתה לראות עצמן כשותפות באחריות לעתידה של מדינת ישראל על כל חלקיה. קבוצת אוכלוסייה שעד 2065 עתידה להיות שליש מכל האוכלוסייה חייבת לסגל דפוסי חשיבה שאינם סקטוריאליים בלבד".
מה הפתרונות לתפיסתה? "הגברת העצמאות הכלכלית של משקי הבית החרדיים והפחתת שיעורי העוני בקרבם – באמצעות עידוד תעסוקה, השקעה בהשכלה והכשרה מקצועית שיגדילו את התמורה לעבודה, וכן עידוד להכללת תוכני לימוד המותאמים לשוק העבודה של המאה ה־21 (למשל, לימודי מתמטיקה ואנגלית ורכישת השכלה ברמה גבוהה). בחברה החרדית אין נכונות רבה לכך, וניסיונות לקדם תחומי לימוד כאלה נתקלו בהתנגדות. כדי להתגבר עליה נדרש גם כאן שיתוף פעולה עם הקהילה"."