השנה הנוכחית נפתחה בכותרות מהדהדות, שהכריזו על שיא בנתוני התעסוקה של גברים חרדים: מספר חסר תקדים, שלא נראה כאן כבר כמה עשרות שנים, שעומד על 53%. כלומר, יותר מחצי מכלל הגברים החרדים עובדים. אכן, ב-20 השנים האחרונות שיעור התעסוקה של גברים חרדים נמצא במגמת עלייה, איטית אך מתמשכת. אולם מגמות אחרות של תעסוקת גברים אחרים, מעלות דווקא תמונה אחרת, מדאיגה יותר. מנתוני דו"ח בנק ישראל שפורסמו לאחרונה, עולה כי שיעור האקדמאים בקרב הגברים החרדים במגמת ירידה, ושקיימים פערי שכר גדולים בין אקדמאים חרדים לאקדמאים לא־חרדים.
מעיבודי נתונים של המכון החרדי למחקרי מדיניות עולה, כי באופן כללי השכר החודשי של גברים בשוק העבודה בישראל הולך ונפגע. כלומר, באותן 20 שנה של עלייה מתמשכת בשיעור התעסוקה של גברים חרדים בשוק העבודה, פערי השכר בינם לבין גברים יהודים שאינם חרדים הם במגמה הפוכה לחלוטין: בשנת 2000 פער השכר בין גבר יהודי לא־חרדי וגבר חרדי עמד על 36%. היום, הוא עומד על 49%. פער השכר עומד גם בהלימה עם מגמות התעסוקה: שיעור תעסוקת גברים חרדים מאז שנת 2015 התייצב בסביבות 50% ועמו הגיעה גם התייצבות של פער השכר בסביבות 49%.
נכון, יותר ויותר גברים חרדים נכנסים לשוק העבודה בישראל, מגמה חשובה לעתידה הכלכלי של החברה היהודית בישראל. אבל נראה שהפעולות המסיביות שנעשות כדי לגרום לזה לקרות – בין אם אלו סנקציות כלכליות וקיצוצי קצבאות ובין אם אלה הקצאת תקציבים להכוונה, אבחון והכשרה – גורמות לגברים החרדים "להידחף" פנימה אל שוק העבודה באופן לא נכון ולא יעיל. האם זה מה שאנחנו רוצים לראות? עשרות אלפי גברים חרדים עובדים, בכל מחיר? האם אנחנו משתמשים בכלים הנכונים לעודד ולאפשר תעסוקה איכותית של גברים חרדים?
בתקציב המדינה שמאושר בימים אלו, ישנם ניצני בשורה, כאשר לראשונה זה זמן רב מונח על השולחן נושא ההכשרות המקצועיות, אחרי השקעה רבה ארוכת שנים רק בהשכלה אקדמית. ניכר הבנה, בין השורות, כי האוכלוסייה החרדית מתנהגת שונה בשוק העבודה, וזקוקה למערכות ולכלים המותאמים למאפיינים ולצרכים שלה.
בכל הנוגע להשתלבות חרדים במערכות הישראליות, בין אם בכלכלה ובין אם במערכת הביטחון או בכל תחום אחר, נדרשת יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה. זאת, כדי לאפשר מצד אחד מענה, אמיתי וחשוב, לצרכים של המערכות הישראליות, ומצד אחר לאפשר לציבור בעל מאפיינים, ערכים ומסלול חיים שונה להשתלב באותן מערכות.
התאמת הכלים והמענים לכניסה לתעסוקה איכותית לאוכלוסייה החרדית לא מגיעה מתוך תפישה כי לחברה החרדית מגיע יחס מיוחד ותקציבים עודפים, אלא מתוך הבנה שהחברה הישראלית מורכבת ומגוונת. על מנת לאפשר לכל הקבוצות המרכיבות את הפסיפס האנושי שלנו לחיות ולהתקיים יחד, אנחנו צריכים להבין ולכבד את המאפיינים והערכים של האוכלוסיות השונות ולתת להן כלים מותאמים, מבחינת האיכות ולא הכמות.
חייבים לזכור גם את האחריות הפנים־קהילתית של המגזר החרדי: בהינתן העובדה שכיום כל גבר חרדי שני עובד, בין אם הוא עושה זאת לצד לימודים בכולל או בלעדיהם, יש לקהילה כמו גם למדינה מחויבות לתת כלים בסיסיים שיאפשרו לבוגר מערכת החינוך החרדית לפרנס את ביתו באופן מיטבי.
צריך וכדאי לייצר כלים מודולריים, מותאמים קהילתית, שיאפשרו רכישה של ידע ומיומנויות נדרשות לעולם העבודה, בתוך ומחוץ למערכת החינוך, באופן גמיש ומותאם. עם זאת, ברורה ההבנה כי תוכניות העבודה הממשלתיות נדרשות לחשיבה מחדש רחבה, מקיפה, יצירתית ומותאמת על סוגיית התעסוקה של גברים חרדים, על מנת שנוכל לראות השתלבות נכונה ואופטימלית שלהם בשוק העבודה. אפשר להתחיל במחקר להערכת יעילותן של תוכניות ויוזמות קיימות, זיהוי אזורים לשיפור ופיתוח אסטרטגיות יעילות יותר והתאמת תקציבים ומאמצים עתידיים.
יהודית מילצקי היא ראש תחום תעסוקה במכון החרדי, מתמחה בהשכלה ותעסוקה במגזר החרדי בהיבטים מגדריים, קהילתיים וגיאוגרפיים.
המאמר פורסם לראשונה ב-TheMarker
לנתוני תעסוקה במרכז המידע ע"ש וואהל לחצו כאן.
