מחקר של ניצה (קלינר) קסיר ודמיטרי רומנוב בוחן את ההוצאות על בריאות ועל ביטוח בריאות במשקי בית חרדיים בהשוואה ליהודים לא חרדים וערבים. הניתוח נעשה תוך הסתכלות על מצב כלכלי והיבטים תרבותיים. המחקר חושף פערים משמעותיים בין הציבור החרדי לציבור הכללי: כך למשל ההוצאה הממוצעת על תרופות, מוצרי רפואה וטיפולים אצל חרדים עומדת על 412 ש"ח לחודש, לעומת 588 ש"ח אצל יהודים שאינם חרדים. מדיווח עצמי עולה ששיעור גבוה יותר של החרדים הנזקקים לטיפול ולתרופות נאלצים לוותר עליהם בעת הצורך, בשל קשיים כלכליים: 13 אחוזים מהחרדים מוותרים על טיפול רפואי ו-53 אחוזים מוותרים על טיפולי שיניים, בהשוואה ל-8 אחוזים ול-32 אחוזים, בהתאמה, אצל יהודים שאינם חרדים.
תפיסה מקובלת ביהדות היא שמחלות בהן חלה אדם נגרמות על ידי ההשגחה העליונה. משכך עולה השאלה אם ניתן לתת ולקבל סיוע רפואי, כאשר, כאמור, המחלות הן גזרה משמים וצו הבורא. דיון בשאלות הללו התקיים כבר במדרשי חז”ל, במשנה ובתלמודים. ממקורות שונים ניתן ללמוד כי הגישה הרווחת מאז ימי קדם היא שלא זו בלבד שיש רשות לרפא אלא זו גם מצווה וחובה, ואין בפעולות הרופא ניגוד לרצון הבורא, נהפוך הוא כנכתב בתורה “ורפא ירפא”. גם בנושא ביטוחי הבריאות הדעה הרווחת היא שאין מניעה הלכתית לרכישת ביטוחים.
ואכן, בחברה החרדית, שיעור בעלי ביטוח בריאות משלים של קופות החולים עומד על 83 אחוזים, כפול מהשיעור בקרב ערבים, אך נמוך ב-8 נקודות האחוז מהשיעור אצל היהודים שאינם חרדים. בשונה מהמגזרים האחרים, שיעור המבוטחים בביטוח משלים בקרב החרדים אינו תלוי ברמת ההכנסה. עוד עולה כי בעוד מרבית מהחרדים מקפידים לבטח את עצמם במסגרת הכיסוי של הביטוחים המשלימים אותם מציעות קופות החולים, הם אינם מבוטחים בביטוח בריאות פרטי, במסגרת המחקר, מנסים החוקרים להעלות תשובות אפשריות לשאלה: מה גורם לחרדים להתמקד בביטוחים המשלימים?
