מסמך "מלאומי למקומי", שנכתב על ידי החוקרות יהודית מילצקי ושני זוסמן-אפרתי, מציג טענה שלפיה יכולת ההשפעה של מדיניות אקטיבית על אופי ואופן השתתפות חרדים בשוק העבודה היא מוגבלת, כל עוד ניהול מדיניות התעסוקה מרוכז ברמה הלאומית.
ניתוח והשוואה של שלושה מחקרי תעסוקה עירוניים שנערכו על ידי המכון החרדי למחקרי מדיניות בין השנים 2020-2021 מעלים כי קיימת שונות משמעותית בין רשויות מקומיות, הן מבחינת הזדמנויות התעסוקה וההכשרה והן מבחינת הרכב האוכלוסייה ומאפייני ההון האנושי. מהבדלים אלה נגזרת גם שונות בחסמים ובצרכים, הדורשת תכנון וקידום של תעסוקה בהתאם לצרכים ברמה המקומית, וגמישות בארגז הכלים הזמין לגופים העירוניים המעורבים. שונות זו מגבילה את יכולת ההשפעה של תכנון מדיניות תעסוקה כאשר היא מרוכזת ברמה הארצית.
המסמך נשען על ההבנה כי החברה החרדית מורכבת מזרמים שונים, קהילות ותתי קהילות. בהתאם לכך, דפוסי התעסוקה בכל קהילה וקהילה שונים ומושפעים מעמדת הנהגה וממשתנים שונים פנים-קהילתיים וסביבתיים. החלטה של גבר או אישה מהקהילה החסידית בבני ברק לצאת לעבוד שונה מהחלטה של גבר ואישה חרדים ליטאים מירושלים או מבית שמש. לכל קהילה, לכל שכונה ולכל רשות מקומית יש דפוסי תעסוקה שונים שנובעים הן מרמת ההכשרה של התושבים, והן מרמת המוטיבציה להשתלב בשוק העבודה.
לפיכך, המסמך מציע תפיסה חדשה לקידום תעסוקת חרדים הטוענת כי לרשות המקומית יכולת טובה יותר לתת מענה לצרכים מקומיים בהקשרים רבים, ובהקשר התעסוקה בפרט. יכולת זו אינה מנוצלת, ויש צורך להעניק לרשות המקומית כלים וסמכות לתכנון תעסוקה מקומית בהתאם להזדמנויות, לצרכים ולאתגרים המאפיינים אותה.
Loading...
Reload document 
Open in new tab 
