ב4.10.2020 פרסם איציק קרומבי, עמית וראש תחום עבודה במכון, טור דעה ב'מקור ראשון' העוסק במשבר האמון שנוצר בין החברה החרדית לרשויות המדינה.
בטור עומד קרומבי על שלוש נקודות מרכזיות המובילות להתנהלות החרדית במשבר הקורונה – בעיית אמון, בעיית סמכות ואוטונומיה חרדית.
בכל הקשור לאמון טוען קרומבי כי :"בשביל לנהל אירוע כמו הקורונה, שהוא לא אתגר טכני אלא הסתגלותי, צריך אמון, ואמון נבנה בין הצדדים כאשר כל צד משקיע באמון על ידי זה שהוא עושה דברים שמראים לשני שהוא רוצה בטובתו. כך נבנה לאט לאט ״בנק אמון״. המצב בין החרדים לממשלה הוא שהחרדים הגיעו למשבר הקורונה ב״פשיטת רגל״ מוחלטת של אמון במערכת, אחר שנים של צעדים שהמדינה עשתה שהראו לחרדים שהמדינה מעוניינת לחנך ולשנות אותם. במצב הזה של ״פשיטת רגל״, המשבר שנוצר החריף מאד את חוסר האמון. כאשר החרדים רואים את היחס המפלה של המדינה כלפי החרדים בהשוואה לאוכלוסיות אחרות, וכאשר זה בא על רקע של שנים של חוסר אמון, רק הגיוני שהחרדים לא יתנו שום אמון בממשלה, גם כאשר הממשלה מנסה לטעון שהיא דואגת לטובת הציבור."
בנוסף, על כך קיימת בעיה פנימית חרדית של ערעור המבנה ההיררכי הקהילתי: "המשבר הנוכחי בעצם מעמיד בפני החרדים דילמה קשה, כי אנחנו באים ואומרים שהסמכות הרוחנית היא לא רלוונטית כי יש סמכות שהיא מעל לאדמו"ר. זה אירוע דרמטי, זה מערר את המהות של מה זה חרדי. אני לא מקנא במנהיג חרדי שפתאום צריך להגיד לחסידים שלו שיש משהו גדול ממנו, לא כי זה עניין של שליטה וכבוד, אלא של ההיררכיה הקהילתית שנשמרת מדורי דורות."
משבר האמון בצירוף אתגר ההיררכיה, יוצרים כמין תנועת מלקחיים במרכזה ניצבת החברה החרדית הנדרשת לשנות את אורח חייה, הרגליה והאטונומיה ההתבדלותית בה שגשגה: "צריך לומר בכנות שמדינת ישראל נתנו להנהגה החרדית לקבוע לעצמה את כללים מיום הקמתה. האדם החרדי יכול לבחור אם להתגייס, לבחור אם לעבוד, לבחור מה ללמוד בבית ספר ובעיקר מה לא. אנשים חיים בעוני מבחירה רק בשביל לדבוק בחיים רוחניים. ופתאום הקורונה מערערת על המוסכמה הזו. לפתע יש דין אחד לכולם. וזה מעמיד בפני החרדים דילמה האם לבחור לוותר על עיקרון ההיבדלות ולוותר על הסמכות שקיבלו על עצמם ובמקום זה לקבל את הממשלה כמקור הסמכות העליון, או לקחת את הסיכון להידבק."